דברי גאונים סט

ראי' להיפוך דהנה שם בגמרא לפי פירוש רש"י הוה עובדא קמי דרב פפא בהאי גברא שקנה תכשיטי הבנות עבור חמיו (פירש"י פסק עם מוכרי התכשיטין ונתן מעות להיות מוכנים התכשיטין ליום פלוני ועשאו חמיו שליח לפסוק) לסוף זל התכשיטין (פירש"י ורצה החתן לחזור שאין חמיו רוצה לקבלם באלו הדמים) ופסק רב פפא דחייב החתן לקבל עליו מי שפרע ופריך רב אחאי ותיפוק לי' דשליח שווייה מעיקרא (פירש"י דאין כאן מי שפרע דהא חמיו עשאו שליח לפסוק על התכשיטין וחמיו חוזר בו ומה בידי לעשות – וחמיו כמי לאו בר קבולי מי שפרע הוא דמצי אמר לחתנו היה לך לפסוק כשער הזול ולתקוני שדרתיך ולא לעוותי) ומשני רב אשי בתגרא דזבין ומזבין פירש"י לא שליח נעשה אלא חמיו פסק עם חתנו וחתנו פסק עם אחר ומשתכר א"נ לא פסק חמיו עמו וזה (החתן) פסק (עם המוכר) כדי למכרה לחמיו ולהשתכר עכ"ל רש"י וכ"כ ברא"ש וז"ל הב"ע בספסר דזבין ומזבין ולא עשאו חמיו שליח אלא הוא פסק עם התגר ומוכרן לחמיו ומשתכר בהם זו היא שיטת רש"י עכ"ל הרא"ש ועי' בב"י סי' קפ"ב שהביא שהר"ן כתב פירש"י וכו' והקשה לוקמא בדלא הודיעו השליח להמוכר שהוא שליח של חמיו וכיון שהמוכר לא מכר אלא לו לכן חייב השליח לקבל מי שפרע ולא הוה מיצטרך, לאוקמא בתגרא דזבין ומזבין – לאו קושיא הוא שכיון שחמיו המשלח חוזר בו והוא אין בידו למחות אפי' לא הודיע למוכר שהוא שליח אין לו לקבל עליו מי שפרע דמה בידו לעשות עכ"ל הרי שרש"י והגאונים הנ"ל דייקו בפירושם בתגרא דזבין ומזבין שחמיו לא עשה שליח לחתנו לקנות רק שהחתן הוא תגר וקנה התכשיטים כדי למכור לחמיו להשתכר בהם א"כ לדעת הע"ש דהיכא שהמשלח הבטיח להשליח ריוח קצוב על המקח אף ששלחו לקנות לא הוי שליח כלל הדרא קושיית הר"ן לדוכתי' למה לי' לאוקמא בתגר דזבין ומזבין שחמיו לא עשאו שליח כלל לוקמא אף בעשאו שליח לקנות עבורו כמו הס"ד רק כיון שמשתכר שחמיו הבטיחו ליתן לו ריוח לא הוי שליח אלא ודאי דבכה"ג הוי שליח וכן מ"ש בע"ש שמוכח כדעתו בפירוש הגאונים שהביא הב"י שם סוף סעיף י"ב אדרבה גם מהם מוכח להיפוך, ע"ש בב"י שפירשו להיפוך מפירש"י שהם מפורשים שהחתן נתן מעות לחמיו שיקנה לו תכשיטין והלך חמיו וקנה מן השוק וכשהגיע זמן הנישואין זל התכשיטין ולא רצה החתן לקבלם רק בשער של עכשיו ואמר רב פפא דמקבל עליו החתן מי שפרע ומקשה הגמרא תיפוק לי' דשליח שווייה לחמיו לקנות וקנה עבורו וא"כ האיך יכול החתן לחזור בו והלא משעה שלקחם חמיו קנאם החתן דשלוחו של אדם כמותו ואוקימנא בתגרא דזבין ומזבין כלומר דלאו שליחא שווייה אלא מיניה דידיה (מחמיו) קא זבין לפי שהוא תגרא שרגיל לקנות ולמכור וכיון שכן כל שלא באו לרשותו של חתן לא קנאם עכ"ל הרי גם הם דייקו בפירושם שהחתן לא עשה לחמיו שליח לקנות רק קנה אצל חמיו – ולפירושם לדעת הע"ש ג"כ קשה קושיית הר"ן הנ"ל לוקמא אף בשעשה לחמיו שליח לקנות רק שהבטיח לו ריוח ואין לו דין שליח לכן לא קנאם החתן דאין כאן דין שליחו של אדם כמותו אלא ודאי דלא כהע"ש והר"ז בא ללמוד משם ונמצא למד להיפוך וגם מתשו' הרא"ש שנסתייע ממנו המהרשד"ם משמע כן שאף בהבטיח לו ריוח הוי בשכר טירחת שליחותו יעו"ש. יח המוכר לחברו חפץ שיתן לו עבור החפץ כור חטים אעפ"י שלא היה לו חטים בשעת המקח כיון שמשך החפץ נתחייב לתת לו חטים כן הוכיח במחנה אפרים בדיני דשלב"ל סי' ג' ועי' בחו"מ סי' ר"ט ס"ח:

יט בדין המבואר בחו"מ סי' רי"א סעי' זו דמי שהיה לו פקדון ביד אחר הרי זה מקנהו במכר או במתנה לפי שהפקדון ברשות בעלים הוא. עיין מש"כ אא"ז בספרו תרומת הכרי על החו"מ סי' הנ"ל דנראה לו דהיינו דוקא היכא שהנפקד דעתו להחזירו לבעליו. אבל אם אין דעתו להחזירו מאיזה טענה ותביעה שיש לו על המפקיד אף שיכול להוציאו ממנו בדיינים. תו לא הוי ברשותי' דמארי' להקנותו או להקדישו והביא ראי' מהא דא"ר יוחנן במרובה צנועין ור' יוסי אמרו דבר אחד וכו' עיי"ש:

ולא אמרו בפקדון דיכול להקנותו אלא היכא שהנפקד תופסו בשביל הבעלים להחזיר להם וז"ב:

כ ראובן הלך למדה"י. והפקיד ביד שמעון מטלטלים ולאחר זמן ראה שמעון שנתעלה ערך שיווי המטלטלים ומכרם ללוי בקנין סודר אך לא משכם עדיין לוי לביתו וכשבא ראובן לביתו סיפר לו שמעון שמכר המטלטלים ללוי ולא נתרצה ראובן על המכירה. והלכו לד"ת ופסק הדיין שמחויב שמעון להחזיר לראובן מטלטליו והמכירה בטלה אח"כ התפשר שמעון עם ראובן ומכר ראובן הסחורה לשמעון לו לעצמו. ועתה בא לוי ליקח סחורתו משמעון מצד הקנין שקנה ושמעון טוען כיון שהמקח נתבטל שזכה אותו ראובן בדין. אח"כ כשקניתי ממנו לעצמי קניתי עיין שו"ת תשב"ץ בחוט המשולש למהר"ש צרור בטור השני סי' כ"ב שנשאל בעובדא כיוצא בזה בשינוי קצת. ועיי"ש בפיסקא המתחלת באופן שהיוצא לנו וכו' ומתורתו שם למדנו לנ"ד דשמעון שמכר הסחורה ללוי אעפ"י שעדיין הסחורה בביתו אי אפשר בשעת המכירה שלא הגביה שמעון הסחורה ושלח ידו בה או הוא או שלוחו. ונעש' עליה. גזלן כמ"ש בסי' רצ"ב. והוי כמו שגזל סחורה מראובן ומכרה לשמעון. ואח"כ נודע שהוא גזולה בידו וחזר ולקחה הגזלן מהנגזל נתקיים המכר ביד הלוקח מהגזלן שמפני זה טרח הגזלן לקנות כדי דליקום במהמנותי' כמבואר בהרמב"ם פ"ט מה' גזילה (והובא בחו"מ סי' שע"ד סעיף א') ואף דבגמרא והרמב"ם נשנה דין זה לענין קרקע. ה"ה במטלטלים נמי דינא הכי ואין הפרש