דברי גאונים סח

ודאי דצריך לשלם לו אפי' כשלא נהנה בעה"ב כלום דמה לו לפועל מה שנאנס בעה"ב כדמוכח מתוס' ב"מ ע"ט בד"ה אלא בספינה סתם יעו"ש וכ"ה בתשו' הרא"ש כלל פ"ט סוס"י ח' הובא בב"י סי' של"ה מחו' ב' ובסמ"ע ס"ק ז' באחד ששלח אחר אשתו ולא רצתה לבא דחייב לשלם להשליח וסיים הרא"ש בטעמו אחרי שבשליחותו הלך גם כי לא רצו הנשים לבא מ"מ הוא לא פשע בשליחותו. מכ"ז יצא לנו בשאלת התשב"ץ שראובן המשלח עשה אותו שליח לקנות הסחורה עבורו ולטעון אותה בספינה על הים ומשעה זאת שיטעון אותה בספינה הוא ברשותו על אחריותו בכל הדרך הרי עשה וגמר השליח כל שליחותו ומה לו להשליח באונס שבא על הדרך ודאי מחויב המשלח לשלם להשליח כל המגיע לו הא למה זה דומה לאחד ששלח שליח לעיר אחרת לקנות לו סחורה פלונית במעותיו ולעמוד לו הסחורה במקום פלוני וכן עשה השליח וקנה והעמידה למקום שצוה המשלח ותיכף אחר שהעמיד' נשרף הסחורה האם יאמר שום מורה שהפסיד משליח כן הוא בנדון התשב"ץ מה לי אם צוה להשליח להעמידה במקום פלוני ואח"כ אירע האונס או שצוה אותו להעמיד הסחורה על הספינ' והעמידה ואח"כ נאנסה וכן פסק בנדון כזה ממש במהרשד"ם והוכיח מתשו' רבינו האי שמחויב המשלח מדין שליחות ואביא דבריו לקמן – עוד כ' בע"ש דכיון דמבואר בשאלת התשב"ץ שראובן צוה להשליח שיקנה לו סחורה פלונית במאה זהובים ויטעון אותה על הספינה על אחריות ראובן וראובן יתן לו ריוח עשרים זהו' לא הוי שליח כלל דהריוח אינו שכר טירחא רק ריוח על מקחו והוכיח כן מדברי רב האי גאון שהובא בב"י סי' קע"ו מחו' כ"ז עפ"י פירוש הנתיבות שם בסי' הנ"ל בביאורים ס"ק מ"ג שתירץ דרה"ג הנ"ל מיירי דהבטיח לו ליתן לו ריוח ולא הוי שליח וסיים הנתיבות ע"ז וז"ל וכן הוא בב"י סוס"י זה בשם רבינו האי בהדיא עכ"ל הנך רואה שהש"ך שם ס"ק מ"ג העתיק דברי רבינו האי מהב"י בסתם ולא הזכיר מריוח כלל ולא העיר הש"ך כלום מדין זה מה שהוא תמוה בעיני הנתיבות כאשר אבאר להלן דלא קשה כלל. ומה שכ' הנתיבות דרבינו האי מיירי שהבטיחו ליתן לו ריוח וסיים שכן מבואר להדיא בדברי רבינו האי שהביא הב"י שם תמה אני עליו שאין זכר מזה כלל בדברי רה"ג שהבטיחו ליתן לו ריוח וקושיית נתיבות על כה"ג כבר תירץ המהרשד"ם חחו"מ סי' ק"ו ותוכן השאלה שם בראובן שאמר לשמעון שקונה ממנו סחורה פלונית שהי' לשמעון ושישלח שמעון הסחורה לעיר פלוני בעדו ועל שם ראובן ולא היה שום קנין רק דברים בעלמא ושלח שמעון הסחורה ונאבדה הסחורה בדרך והשיב המהרשד"ם וז"ל שהדין אם שמעון שהפסד הסחורה חל על ראובן כי שמעון נעשה שליח לשלוח לשם הסחורה וקיי"ל דשליח א"צ קנין וכמ"ש הרמב"ם וכו' וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשובה וכו' וכן נראה מתשו' הרא"ש ז"ל כלל פ"ח סי' וא"ו – אך מצאתי לב"י ה' שותפות סי' קע"ו (מחוד' ק"ז) תשו' רב האי וז"ל ראובן דאית לי' שותפא במדינת הים ואמר לו שמעון כתוב לשותפך דזבין לי מדעם פי' (סחורה פלונית) ולישדר לי בהדי מאי דמשדר לך מעיסקא דידך וכתוב ראובן לשותפו וזבן האי מדעם ושדרי' בהדי עיסקא דראובן וטבעה ספינתא וקא תבע ראובן לשמעון לשלומי לי' דמי האי מדעם – תשובה דינא לפום תנאיהון אי קביל עלי' שמעון דמעידן דמשתדר האי מדעם דילי' הוא וברשותי' קאי אי מתניס מיני' כבר מתחייב בדמיו וכו' ואי לא קביל עלי' אחריותו אנפשי' לא מחייב דאמרינן מיתבע הוא דתבע מן ראובן דלישדר לי' שותפא דכד מטא להכא זבין יתי' מיני' ולא מפקינין בכי האי מימרא עכ"ל ר"ה תשובה מוכחת היות אמת כל מה שאמרנו שהשליח א"צ קנין כלל אלא שצריך שיהיה הדבר ברור שמתחייב בעד הסחור' ושנקבל עליו האחריות מאותה שעה אבל אם אפשר לפרש ולומר שלא כוון רק שיקנה לו סחור' פלונית וישלחנה ובהגיע הסחורה למקום פלוני תהא קנוי' לו הא ודאי המע"ה ואם יהיה עסק שבועה ביניהם ישבע התובע ויפטור וא"כ נ"ל בנידון דידן שאפשר שאמר ראובן אני לא קבלתי אחריות רק שתלך הסחורה לשם לאותו מקום וכאשר תגיע לשם תהיה שלו וא"כ אפילו נימא שליח לא בעי קנין מ"מ לא קבל ראובן אחריות הים או הדרך – עכ"ז אני אומר ששמעון פטור מההפסד והטעם שלשון שאמר ראובן שתלך הסחורה למקום פלוני בעדו ובשמו מודה ודאי שהיה הולך לאחריותו וכו' עכ"ל המהרשד"ם - הכי מבואר שמהרשד"ם פי' דברי רבינו האי עדין שליחות ולא מיירי בהבטיח לו ריוח כמו שפי' הנתיבות רק טעם הרבינו האי הוא משום דיש לפרש בלשון שמעון שלא כוון רק שבהגיע סחור' למקומה תהי' קנוי' לו ולא קשה קושיית הנתיבות ולכן רמז הש"ך שם בס"ק ת"ג אחרי שהביא דברי רבינו האי לעיין במהרשד"ם סי' ק"ו שלא יקשה עליו קושיית הנתיבות שיתחייב מטעם שליחות וע' בשער משפט סי' קכ"א סקי"ב שהביא ג"כ דברי רבינו האי בסתם בתורת שליחות עכ"פ יצא לנו מדברי רבינו האי ומהרשד"ם שהיכא שברור כונתו שיקנה לו הסחורה תיכף כמו בנדון התשב"ץ שקיבל עליו האחריות משעה שיטען הסחורה על הספינה חייב מטעם שליחות עוד כ' בע"ש להחזיק דבריו שאם המשלח שלח שליח לקנות לו סחור' במאה זהו' ויתן לו ריוח עשרה זהו' דלא הוי שליח כלל והביא ראיה מש"ס ב"ק דף ע"ד ע"ב דמשני בגמרא בתגרא דזבין ומזבין ופי' רש"י ומשתכר וכ"מ בפי' הגאונים שבב"י סי' זה סוף סעיף י"ב ע"כ לשון הע"ש כאן הכחיד תחת לשונו כל דברי רש"י בדבור ההוא ותפס רק תיבת ומשתכ"ר להוכיח מתיבה זאת את דינו הנ"ל וכן בפירוש הגאונים שבב"י - ואנכי הרואה שמרש"י ומהגאונים הנ"ל מבואר