דברי גאונים סז

הוה בעד השליחות שהוא קונה לו הסחורה. כיון שבפירוש צוה לו לקנות. ולא גרע מאמר לאומן עשה לי כלי פלוני ואקנה ממך המבואר בסי' של"ג סעי' ח' דאינו יכול לחזור ועיין בתשובת הגאון ר' עקיבא איגר הבאתיו בדיני קנין מטלטלים סי' כ"ד:

וזה מקרוב נדפס ספר ערך שי על החו"מ וראיתי שם בסי' קפ"ב סעי' א' בד"ה ואי"ן העוש"ה שלי"ח שהעתיק דברי אלה שבסי' הזה ולחלק יצא וכתב וז"ל מ"ש דלא גרע מאומן שם בטור מבואר דחייב משום דינא דגרמי מידי דהוה אהלכו חמרים ולא מצאו תבואה ובהלכו חמרים מבואר שם בטוש"ע דפטור בעה"ב כשלא פשע דהוי אנוס וה"נ אכוס דנטבע הספינה עכ"ל. בכאן הראה שכל מה שטרח לא טרח אלא בשבילי דהלא מבואר בטוש"ע בסי' של"ג סעי' א' בהלכו החמרים ומצאו תבואה וכו' או ששכרם להשקות השדה ומצאוה נתמלא מים אם ביקר בעה"ב מלאכתו מבערב ומצאה שצריכה פועלים אין לפועלים כלום כי מה לו לעשות ואם לא ביקר נותן להם שכרם כפועל בטל שמנכין לו כמה הוא ראוי לפחות משכרו לישב בטל ולבא ריקן או שבא מטר בחצי היום אינו משלם להם רק בעד חצי היום וכ' הרמ"א וכן בכל אונס שאירע לפועל (שמעכבו מלעשות מלאכתו) בין ששניהם הבעה"ב והפועל היו יודעים שדרך האונס לבא או ששניהם אינם יודעים הוי פסידא דפועל וכ' שם בטור הובא בסמ"ע סק"א ובב"י מחו' ב' בשם הרא"ש דאם הבעה"ב ידע שדרך האונס לבא והפועל לא ידע הבעה"ב חייב משום דהי' לו להודיעם ולהתנות עמהם שאם יארע האונס לא ישלם להם אף כפועל בטל אבל אם שניהם יודעים או שניהם אינם יודעים יד הפועל על התחתונ' דהיה לו להפועל להתנות, וכ"כ הרמ"א בסי' של"ד ס"א בשם המרדכי בשוכר בית ומת בתוך זמן השכירות שפטורים היורשים לשלם בעד הזמן שאינו דר בו משום דהבעה"ב הוי כפועל והוי לי' להתנות וכ"כ הר"ן בפ' השוכר את האומנין סס"י תס"ז בסד"ה ואתא מטרא וז"ל וכיון שכן בעה"ב הוא דאפסיד אנפשי' והוי לי' לאתנויי דאיהו הוא דידע אבל פועל לא ידע ולא הו"ל לאתנויי ובתה"ד סי' שכ"ט וז"ל ודמיא להא דאמרינן בפ' האומנין האי מאן דאגיר אגירי לדוולא ופסק נהרא בפלגא דיומי וכו' ומפרשים התוס' ושאר המחברים התם דכל מלתא דלא ידוע לתרווייהו או דידוע לתרווייהו פסידא דפועלים אי אתי האי אונס דהמוציא מחבירו עליו הראיה והפועלים הוי להו לאתנויי עם הבעה"ב דאם נתייליד אונס שלא יפסידו שכרן אבל אי הוי נהרא רגיל לפסוק ופועלים לאו בני מתא אינון דבעה"ב הוי לי' לידע ופועלים לא הוי להו לידע פסידא דבעה"ב דאיהו הוה לי' לאתנויי דהא הפועלים לא ידעו לאסוקי אדעתייהו דנהרא רגיל למפסק עכ"ל התה"ד והביא שם הש"ך בסי' של"ד ס"ק ב' מהתוס' והפוסקים ותרה"ד והוכיח שגם המהר"מ מודה שאף דבעה"ב הו"ל כפועל והו"ל להתנות מ"מ אם כבר קבל כל השכירות מהשוכר א"צ להחזיר מטעם דכיון שנתן לו שכרו נתרצה לו שיהיה שלו אפי' יארע אונס – הנך רואה שאף היכא שמצד הדין האונס הוא פסידא דפועלים מ"מ אם קבלו השכירות א"צ להחזיר מכח אומדנא שהבעה"ב נתרצה ליתן להם השכירות אף אם יארע אונס מכש"כ בנדון התשב"ץ שמבואר בהשאל' שראובן המשלח קיבל בקנין ובשבועה בפי' שמעת שיקנה השליח הסחורה ויטעון אותת באיזה ספינה שתכשר בעיניו על הים מאותה שעה תהיה הסחורה על כל הדרך באחריות ראובן המשלח דהתנאי שהתנה בפירוש פשיטא דמהני יותר מהאומדנא לחייב את ראובן, ותמי' גדולה על הע"ש איך נשכח ממנו בראותו השאלה לפניו בספרי ועלה על דעתו לומר דראובן פטור מצד אונס כמו בפועלים שאירע להם אונס דהבעה"ב פטור ולא זכר שהטעם מבואר בהראשונים ובטווב"י ובש"ע ומפרשיו דהטעם משום דהוה להו לפועלים להתנות שאם יארע אונס שיתחייב הבעה"ב לשלם להם וכאן הותנה התנאי הזה בקנין ובשבועה וכ"ז אני אומר לרווחא דמלתא אבל אין אנו צריכין לזה כי מעיקרא דדינא דברי הע"ש פרוכים והעלים עיניו שכל הדינים הנ"ל בש"ס ופוסקים וש"ע היכא שהוא פסידא דפועל הוא במקום שמחמת האונס לא עשה השליח כלל שליחותו כגון ששכר חמרים להביא לו תבואה ולא מצאו שם. תבואה או ששכרם להשקות השדה ומצאו שנתמלא מים – וכן בסי' של"ד בסעי' א' ובסעי' ב' שהאונס בא אחר שעשו חצי היום כגון שבא הנהר או מטר ונדונם הוא על חצי יום האחרון שלא עשו מחמת האונס בזה נאמרו חילוקי דינים הנ"ל היכן הוא פסידא דפועל שהבעה"ב פטור מלשלם לו בעד שלא עשה אבל על החצי יום שעשה פשיטא דמחויב הבעה"ב לשלם לו כמבואר שם בש"ס ובחו"מ בבא הנהר אף שלא נהנה המשלח כלל בשליחותו חייב לשלם להשליח שכרו משלם כמבואר בתוספתא שהביאו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש וטוב"י בסי' של"ה מחו' ב' ואפסקא בחו"מ סי' הנ"ל סעי' א' השוכר את הפועל להביא לו שליחות ממקום למקום (כגון אגרת וכדומה) והלך ולא מצא שם מה שיביא נותן לו שכרו משלם דהרי כבר עשה שליחותו. ואם היה דבר כבד מה שיש לו להביא מנכה לו שאינו דומה בא טעון לבא ריקם אא"כ הוא מאותן האנשים שדרכן לטרוח אז אינו מנכה לו ועי"ש בסמ"ע ס"ק ח' ועי' בנתיבות ס"ק ב' שכתב דשכר רגליו הוא נותן לו וכיון דעשה כל ההליכה משלם שכרו משלם רק שמנכה לו מה שיש הפרש בין בא טעון לבא ריקם, ועי"ש בנתיבות ס"ק ג' מ"ש על הסמ"ע בשלח שליח עם אגרת ואירע לו אונס בדרך שפגעו בו בעלי מלחמות ועי"ז הוכרח לחזור מן הדרך שכ' דדווקא בכאן שהוא אונסא דשליח דמיקרי אונס דפועל אז א"צ לשלם לו כשלא נהנה המשלח אבל באונס שאירע לבה"ב