דברי גאונים סה

ג דין מחילה בדשלב"ל. עי' בדיני מחילה כלל כ"ז סי' י"ד:

ד סילוק מדשלב"ל או שאינו ברשותו לא מהני עיין בדיני מחילה כלל נ"ז:

ה דיינים שקבלו בקנין על פשרה ופסקו שהנתבע מחויב ליתן להתובע בעד תביעות פירות דקל או ריוח מעסק שהוא דשלב"ל אם מהני הקנין לחייב להנתבע בדשלב"ל עי' מה שהבאתי בכלל כ"ג סי' מ"ט ובדיני פשרה כלל פ"א:

ו המוכר דשלב"ל דלא מהני בי' קנין אולם כתב גם שטר על המכר דמהני מכח השטר שקנה הלוקח אחר שבא לעולם כמבואר ברמ"א סי' ר"ט סעיף ד' עי' בזה בדברי חיים ח"א באו"ח סי' י"ט:

ז אם בשעת המקח לא ידעו המוכר והלוקח שעדיין לא בא לעולם כגון שמכר לו פירות אילנות שיש לו בעיר אחרת וסברו שכבר חנטו ואח"כ נודע שלא חנטו בשעת המקח אי מהני הקנין משום דבשעת המקח על כל פנים גמיר ומקני עיין בשואל ומשיב מהדורא בתרא ח"ד סי' צ"ז:

ח המוכר דבר שישנו ברשותו רק שמחוסר עדיין שלשה מלאכות. אם הוי כדשלב"ל בתשובת מהר"ם אלשיך סימן קל"ו כתב דדוקא לענין רבית אסור. אבל בענין מכר הוי דבר שבא לעולם ועיין בחוו"ד ביו"ד סי' קע"ה בביאורים ס"ק א'. ובחו"מ סי' ר"ח בביאורים ס"ק ג' שהביאו ופסק כן לדינא. וכן מבואר שם בשם הפרישה. אולם מדברי הרב מהר"ם גלאנטי סי' נ"א נראה ברור דאף לענין מכר הוי דבר שלא בא לעולם ולא קנה וכ"מ בדברי חיים חו"מ סי' כ"ו במכר שמן שיעשה בפאבריק שלו אף שיש לו כל הדברים בעין רק חסר מלאכת השמן הוי דשלב"ל ועיין בני חיי סי' ר"ט בהגה"ט אות י"ג וע"ל דין ט"ו:

ט מי שנאבד לו סוס ועבר שמנה ימים ולא מצא אותו ובא אחד וקנה ממנו הסוס בזול בקנין סטימתא. ואח"כ נמצא הסוס וחזר בו המוכר. או שלא נמצא וחוזר בו הלוקח. עיין בדיני קנין מטלטלים כלל פ"ז סי' מ"ז:

י המקנה לחבירו דמי השכירות של בית זה. וא פלוגתא דרבוותא אם הוא דשלב"ל כן מבואר במהריב"ל ח"ג סי' מ"ג. והובא בבני חמי חו"מ סי' ר"ט בהגה"ט שם אות כ'. ועיי"ש במהריב"ל סי' מ"ט וח"א סי' נ"ד וסי' כ"ט:

יא כמו דקיי"ל דאדם קרוב אצל בנו ומקנה לדשב"ל כגון לעובר שלו כמבואר בחו"מ סי' ר"י. כן הוא מקנה דבר שלא בא לעולם לבנו או לבתו כן מבואר במבי"ט ח"ב סי' קל"ז. והובא בבני חיי סי' ר"ט הגה"ט אות י"ד. ודבריו כ"ע מהמרכי' שהביא הרמ"א באהע"ז סי' ק"ח. סעיף ג' שכתב שם בשח"ז שנותן לבתו דיכול להקנות אף הנכסים שאינם ברשותו כיון שכותב דרך הודאה הרי דלאו בדרך הודאה לא יכול להקנות אף שהוא לבתו. וגם הגאונים האחרונים לא נחתי לחלק בזה עיי"ש בפ"ת בשם הרב ישועות יעקב. ועיין בנוב"י מהד"ק סימן כ"ו וסי' כ"ח וסימן כ"ט. ובשו"ת שואל ומשיב ח"א סי' י"ד שפלפלו בזה היכא דכתב בשטר ח"ז קנין הנכלל לדש"ל עם דשלב"ל אם מהני לקנות לדשב"ל ודו"ק:

יב אם כתב וקבלת"י על"י לעשות או ליתן דבר פלוני לפלוני הוי לשון חיוב ומהני בזה אף לדשלב"ל. עיין זה בדיני חיוב כלל מ"א סי' ט"ז:

יג מי שנתן שטר לחבירו שמכר לו איזה סחורה להעמיד לו בזמן פלוני ואם לא יעמיד יתן קנס כך וכך. והמכר היה על דשלב"ל. ובסוף השטר כתוב כ"ז כעשה בקנין גמור אג"ס. ורצה השואל לומר דהקנין לא מהני על הקנס דהוי כקני את וחמור והרב הגאון בשאלות ותשובות נטע שעשועים סי' מ"א השיב דלא דמי כיון שהקנין כתוב לבסוף אע"ג דכתוב כ"ז נעשה בקנין מ"מ אין הקנין סובב רק על הקנס ולא על המכר והביא שכן מפורש בשו"ת הראנ"ח סי' ס"ו. וגם כיון שכתוב בשטר מחוי"ב אנ"י להעמיד הסחורה לשון חיוב מהני אף לדשלב"ל. והביא תשו' מהרש"ך בח"ג סי' קע"ג שכתב על שטר שכתוב בו ואם באולי לא יהיה להם צמר חייבים לקנות צמר וליתן ללוקח ופסק דהוי לשון חיוב ומהני אף שלא היה להם צמר ועוד הביא בשם תשובת הרמ"א דאם נכתב בשטר שכעש"ה באופ"ן המועיל. אף שהוא בדבר דלא מהני בי' קנין תלינן שהיה באופן המועיל לומר שהתחייב עצמו בדבר דלשון חיוב מהני. ועיין בנתיבות בביאורים סי' ר"ז ס"ק י"ח:

יד ראובן קנה משמעון יי"ש שזופים בר"ח חשון להעמיד לו היי"ש בר"ח שבט. והיה ביניהם ע"ז ת"כ וערבון וגם עשו כתב ביניהם. ובהגיע תור נתינת היי"ש טוען שמעון כי לא יתן היי"ש מחמת שבעת המכירה לא היה לו יי"ש. ודעתו היה לקנות יי"ש. ועתה שעלה השער ביוקר אינו רוצה לקנות ולהפסיד לגבי' דראובן. וראובן מוחזק במעות שמעון מסחורה אחרת שקנה ממנו בהקפה. עיין בשו"ת השיבי משה סי' פ"א דכ' סיומא דפיסקא. אם כתוב בכתב שחייב עצמו להעמיד היי"ש לראובן. אז החיוב חל אף על דבר שלב"ל. ובאופן אם יצא אז השער על היי"ש כפי שפסקו ביניהם שאין בו איסור. אבל אם לא יצא השער הדין מבואר בסי' ר"ט סעיף וא"ו בהג"ה דיכול שמעון לחזור בו. ולא מהני מה שראובן מוחזק במעותיו כיון שתופס שלא כדין. וכל זה אם ראובן מודה שלא היה לו אז יי"ש לשמעון. אבל אם ראובן טוען איני מאמינך ומסתמא היה לך יי"ש. אזי מחויב שמעון לשבע שלא היה לו יי"ש. ולא הוי לענין זה טענת ספק. עיין ביאור הדבר בדיני טענת ספק כלל מ"ג סימן ח' ט'. ועיין בסי' שאח"ז:

טו מי שמכר לחבירו היי"ש שיולד אצלו בהמאשי"ן. וקיבל ערבון וגה עשו ת"כ כנהוג בין הסוחרים. ועתה הוזל השער של יי"ש ורוצה הקונה לחזור בו מצד שהוא דשלב"ל ולא חל הקנין עיין בחסד לאברהם חחו"מ סי' ל"ו שפסק דאם היה להמוכר