דברי גאונים סד

נט אם קבלו עליהם דיין יחיד בקנין אם יכולים להחליף טענותיהם או לחזור ולטעון עי' בחו"מ סי' ג' ס"ב וסי' כ"ב ס"א ועי' בתשובת הרשב"א סימן אלף קכ"ו שא"י להחליף טענותיהם שלכל מילי דין ב"ד לו. ועי' בשו"ת ר"י אסאד חחו"מ סי' רכ"ה בלא קבלו בקנין רק חתמו כ"א על נייר חלק שמי שיתחייב בדין יכתוב הדיין שטר חוב על חתימתו ואח"כ חוזר וטוען דמהני החתימה כמו קנין:

ס ישראל ועכו"ם שבאו לדין או ישראל שיש לו דין עם חבירו ויש יד עכו"ם באמצע. איך דנין ביניהם עיין בדיני עכו"ם כלל ע"ז סי' ט' וסי' י"א:

סא בדין המבואר בחו"מ סי' א' דאין דנין דיני קנסות בזמן הזה. כתב אב"ז בספרו תרומת הכרי על החו"מ סס"י הנ"ל דהיינו דוקא אם בא צד אחד וקיבל על השני. אבל אם באו שני הצדדים לדיין ביניהם דנין ביניהם כיון שהם מקבלים עליהם וכ"כ בשיטה מקובצת. אולם בקנסות ממש נ"ל דלא מהני קבלו עליהם דאשר ירשיעון אלהים בעינן. ועי' בזה בתפארת יוסף חחו"מ סי' א':

סב מודה בקנס דקיי"ל דאין מגבין בזמן הזה אם מחשב הודאתו הודאה עכ"פ לפטור מטעם מודה בקנס אף שבאו עדים אח"כ עיין בסמ"ע ובש"ך סי' א' ושם בשער משפט סק"ג ובשו"מ מהד"ג ח"ג סי' כ' וע"ש אם מחויב בזמן הזה עכ"פ לצי"ש לשלם ואם תפס הניזק אי מהני ואם מהני מגו בקנס וע' בשו"מ מהד"ד ח"א סימן כ"ה הרבה פרטי דינים מדיני מודה בקנס ובח"ב סימן קפ"ח ובשו"ת תפארת יוסף חחו"מ סי' א':

סג כ' בברכי יוסף חו"מ סי' ח' אות ג' וז"ל מי שאינו סומך על עיונו להוציא דינים מהתלמוד גם לא קרא בתלמוד כלל. אבל הוא נתלה לדון עפ"י מה שראה תשובת איזה גאון. הוא יותר משובח מאותם המדמים להורות מן התלמוד לפי שפעמים רבות טועים בדמיונם מהר"י ן' מיגאש בתשובה כת"י סי' קי"ד. ומתבאר מתוך השאלה והתשובה הנ"ל בשגם זימנין דמשכחת דהגאון גופי' הדר בי' מאשר כתב בתשובה שיסמך זה הדיין עליה וגם זימנין דפליגי עלי'. עם כל זה שפיר קדמי' דדיין זה מדיין המוליד בעיונו דינים מהתלמוד ויש ללמוד מדברי קדשו לזמנינו עכ"ל הבר"י:

סד שני דיינים ישבו ביחד ועשו איזה עיוות באופן שמחויבים לשלם להבע"ד היזקו שגרמו לו והנה דיין אחד איננו והספק אם זה האחד מחויב לשלם הכל גם בעד השני שהלך לו ע' בדברי חיים ח"א חו"מ סי' ח':

סה אם הבע"ד תובע לדיינים אמרו לי או כתבו לי מאיזה טעם דנתוני אם מחויבים לומר או לכתוב לו ע' בחו"מ סי' י"ד וע' בחת"ס חו"מ סי' י"ב וע"ש בע"ת סק"ח עד ס"ק י"ב וע' בסמ"ע ס"ק כ"ג וע' בשו"מ מהד"ב ח"ב סי' פ"ד בשם האבקת רוכל סי' י"ז ושם בסי' י"ח בשם המבי"ט שכתבו דבזמה"ז אף בלי כפי' צריכים ליתן הטענות והפסק וע' בשו"ת רמ"ץ חחו"מ סי' וא"ו:

סו אם מותר לב"ד אחר לשמוע את הבע"ד הקובל על ב"ד שחייבוהו שלא כדין אי אמרינן גם בזמה"ז ב"ד בתר ב"ד לא דייקו ע' בפ"ת סי' י"ט ס"ק ג' ובשו"מ מהד"ג ח"ב סי' קכ"ג שהביאו דיעות הפוסקים דבזמה"ז דלא בקיאי בדינא מותר לדייק אחריהם. וע' בטור חו"מ סי' קנ"ד סעיף י"א בשם הרא"ש שאם אחד יודע שהב"ד טעו וחייבו לשמעון שלא כדין מצוה לומר שטעו ושאינו מחויב והוא בכלל השבת אבידה:

סז דיין שטעה בדבר שהוא ספיקא דדינא והוציא מן המוחזק. ע' באחרונים על חו"מ סי' כ"ה. וע' בזה בשו"ת התשב"ץ ח"ב סי' ער"ב ובתשובת הרב כנה"ג ח"א סי' ע"ג וסי' ק"ג:

סח שני בע"ד שהכריחו ללמדן אחד עפ"י השר לדון ביניהם. וחייב את הנתבע ונשא ונתן בידו. ואח"כ בא גדול ממנו והראה לו שטעה בשיקול הדעת. ע' בשו"ת נאות דשא סימן קי"ד:

סט אם מהני כשיאמר הדיין בין לדין בין לטעות לטעה בדבר משנה. ע' בס' ערך השלחן על חו"מ סי' כ"ה אות ד' שהביא בשם הכנה"ג סי' הנ"ל אות כ"ב שנסתפק מהריב"ל בזה. והרדב"ז ס"ל דלא מהני ומהראד"ב כתב כיון דהוי ספק אין להוציא ממון מהדיין ומדברי הרא"ש שכ' אבל אם קבלו בפירוש בין לדין בין לטעות דינם דין אי טעה בשיקול הדעת ופטור. משמע דלטעה בדבר משנה לא מהני. וכן הסכים הרב כנה"ג בתשובה ח"א סי' קע"א וקע"ב. מיהו אם קבלו בפירוש אפילו לטעות בדבר משנה ודאי דמהני יעו"ש באורך. וע' בתשובת הרדב"ז ח"ג סי' תק"ד דמשמע דקבלה מהני. וע' בתשובת זקן אהרן סי' ט' עכ"ל. וע' בש"ך ססי' כ"ה בהקיצור שהעלה מסי' הנ"ל סעיף ב' אות ט':

ע אחד שתבע מהדיין שנתן לו שוחד בשליחות פלוני שיחזירנו לו והדיין כופר וגם טוען לו יהא כדבריך לאו בע"ד דידי את אם יבא אותו פלוני אשיב לו. עיין זה בשבו"י ח"א סי' קל"ה. עא קהל שיש להם תביעה על יחיד שדר בעיר אחרת אם מחויב לילך לדון לפני הב"ד שבעיר הקהל עיין בדיני זט"ה כלל ל"א סי' ל"ז:

כלל כד דיני דבר שלא בא לעולם או שאינו ברשותו ודבר שאין בו ממש א דין מקדיש דשלב"ל או שאינו ברשותו או שמקדיש לכשיבא ברשותו וכשיזכה בו עי' במהר"ם שיק יו"ד סי' שפ"ח:

ב המוכר דשלב"ל ונשבע לקיים המקח אם השבועה עושה שמהני הקנין ע' בדיני שבועה כלל ק"ג סי' ו':