דברי גאונים סג

אומרים ששמעו להיפך עי' במהר"ם שיק סימן קפ"ו וש"ח ובשו"מ מהד"ד ח"ג סי' פ"ד:

מה בע"ד שקבלו עליהם שלשה פשרנים ולא יכלו הפשרנים להשוות ביניהם בענין הפשרה איך יהיה אם הולכין גם בפשרה אחר הרוב. עיין בדיני פשרה כלל פ"א סי' ה':

מו ראובן תבע את שמעון נ' זהובים דגרמי ונ' דהלואה ואחד מהדיינים דעתו שפטור משני התביעות ואחד פטרו רק מהנ' דגרמי ואחד פטרו רק מהנ' דהלואה אי ניחייבי' עכ"פ בנ' אחד כיון שיש רוב המחייבים בנ'. או אדרבה הלא על כל תביעה יש רוב הפוטרים עי' בפ"ת סי' כ"ה ס"ק ז' ובשו"מ מהד"ד ח"ג סי' פ"ד באמצע:

מז שני בע"ד קבלו עליהם שני דיינים בזבל"א וזבל"א ושליש ואחר שסדרו טענותיהם וראו שהדין נוטה לחייב את הנתבע הלך הדיין של הנתבע וסילק עצמו מן הדין ואח"כ צרפו עמהם השליש והדיין של התובע עוד דיין שלישי אחר וכתבו פס"ד עי' בשו"ת ברכת יוסף חו"מ סימן א' שדינם דין אף אם לא היו מצרפים להם דיין שלישי כיון שהלך לו אחר שידעו להיכן הדין נוטה. וכן פסק בשו"ת רמ"ץ חחו"מ סי' ג':

מח ג' דיינים ב' מהם דעתם לחייב רק שחולקים בטעמם וא' דעתו לפטור אם השנים הוי רוב עי' בהשיב משה סי' פ"ב:

מט דיינים שקבלו בקנין לפשרה ולא אמרו בלשון חיוב ופסקו שהנתבע מחויב ליתן להתובע בעד תביעותיו פירות דקל או ריוח מעסק שהוא דבר שלב"ל. והנתבע טוען שהקנין הוא קנין אתן בלא חיוב וגם חייבו אותו בדשלב"ל דלא מהני קנין עיין בדברי חיים ח"א חו"מ סי' ב' ג' ד' ה' דקנין הדיינים מועיל אף לדברים הנ"ל ועיי"ש בסימן כ"ה ועיין בכלל פ"א סימן י"ב י"ג:

נ ג' דיינים פסקו בפשרה שהנתבע יתן או ק' זהובים או חלק שמינית מהריוח שיהיה לו בהעסק פלוני עפ"י חשבון הריוח שיברר בפני הג' דיינים הנ"ל ואח"כ מת א' מהדיינים והנתבע רוצה לפטור לאשר הוא אנוס שאינו יכול ליתן לפני כל השלשה ופטור גם מהני זהו' בדברי חיים ח"א חו"מ סי' ב' ג' ד' ה':

נא קבלו עליהם ב' דיינים ונתנו פסק בד"ת או בפשר אין ב"ד אחר יכולים לפסוק עפ"י פסק זה עד שיאמרו הדיינים בפיהם דשנים דין עדים להם וקיי"ל מפיהם ולא מפי כתבם כ"כ בנתיבות סי' ג' ס"ק ה' ועיין בס' יהושע סי' קי"ט שפסק דאף בדיין אחד אם קבלוהו עליו מהני פסק שלו והוכיח כן מהש"ך סי' כ"ב ס"ק ד, ובסי' כ"ח סעיף כ"ג ובסי' ל"ג סעיף י"ח ובסי' מ"ו סיד ברמ"א. א"כ כיון שהמנהג הוא כן וגם מצד הדין כיון שקבלוהו בני העיר לרב או לדיין ע"ע כן קבלוהו ועי' בשו"ת הרמ"ץ חחו"מ סי' וא"ו בנדון שהבע"ד מכחיש לשני דיינים שלא כתבו הפסק פשר כמו שאמרו הפסק בדיבורם והביא שני עדים ע"ז ופלפל בדברי הסמ"ע סי' כ"ג:

נב שלשה דיינים שיושבין בדין ושנים מזכין ואחד דעתו לחייב אם רשאי המחייב לעשות תחבולה לומר איני יודע כדי שיוסיפו עליהם דיינים כמבואר בחו"מ סי' י"ח סעיף א'. עיין בשו"ת בית יעקב סי' ט"ו ובברכי יוסף חו"מ סי' הנ"ל אות ג' שהאריך להוכיח דאסור לדיין לשקר להקים מזימות לבו וחיובא רמיא עליו לגלות דעתו באמת וכתורה יעשה. ועיין בשו"מ מהד"ד ח"ג סי' קכ"ו בזה אולם בנדון השבות יעקב ח"א סי' קל"ח בחד מרבנן שנתמנה לדון עם שני יושבי קרנות ורוצים לדון דין מקולקל. יפה פסק השבו"י דודאי יכול לעשות כן כדי שיוסיפו דיינים. ונראה דמצוה קעביד להוציא הדין לאשורו:

נג אחד מהשלשה דיינים שאינו רוצה לחתום עצמו על הפסק דין באמרו ששני חבריו טעו בדין ורבו עליו והדבר ברור לו שאין הדין כן. עיין בשו"ת חיות יאיר סי' קמ"ז שכתב דאף אם לא חתם א"ע הדיין השלישי יכולים לכוף הבע"ד לקיים הפסק שאחרי רבים להטות. אך מ"מ הדין שיכולים לכוף לדיין השלישי שיחתום עצמו עיי"ש ראיותיו. שוב אח"ז מצאתי בברכי יוסף חו"מ סימן י"ט אות ב' שהביא מחלוקת האחרונים בזה יעו"ש:

נד שלשה דיינים נבררים ישבו בדין ונתווכחו ביניהם שנים כנגד אחד ואחרי כי הם הרוב פסקו להבע"ד כפי דעתם והנברר השלישי צווח ככרוכיא באופן שעדיין לא נכתב הפס"ד, ואח"כ חזר אחד מהשנים שהיו הרוב וקם בשיטת השלישי וחזר בו מדעתו הקודמת אם יכול לחזור. עי' בחכם צבי בנוספות סי' ט':

נה שני בוררים ושליש שראה בורר אחד שהשליש מסכים עם הבורר שכנגדו ע"כ לא אמר דעתו כלל ונסתלק מן הדין והלך לו כדי שלא תתבטל דעתו ברוב ולקח השליש עוד שני דיינים אחרים שלא ביררו כלל שלא בידיעת הבע"ד ופסקו פס"ד וזה מסרב נגד הפס"ד מחמת שנעשה שלא מדעת הבורר שלו עי' בחו"מ סי' י"ח סעיף ד' ועיין במהרי"ט ח"ב חחו"מ סי' ע"ט דוגמא הנ"ל שאין במעשיהם כלום. ועי' בשו"ת אריה דבי עילאי חחו"מ סי' א' שפסק ג"כ דאין בפס"ד שלהם ממש:

נו אם הדיין יודע שאין דבריו נשמעים אצל הבע"ד מותר לו להסתלק עצמו מלדונם כן יש ללמוד מעובדא דמר עוקבא בפ' ז"ב ד' כ"ט דאמר פסילנא לכו לדינא משום דלא צייתותי דינא. כן מצאתי בס' כסא אליהו על חו"מ סי' יו"ד וכן מבואר שם בהגה"ת אשר"י:

נז אם הדיין מותר לסלק עצמו מהדין אחר ששמע הטענות מיראת הבע"ד פן ימסרנו בגופו או בממונו עי' בחו"מ סי' י"ב ס"א ובמהר"ם שיק סי' ש"ג:

נח דיין יחיד שקבלוהו עליהם בע"ד לדון ביניהם אם יכול לקבל עדות ביחיד. עיין בחינוך בית יהודה סי' קט"ז: