דברי גאונים סב

מדיין זה כנהנה מע"א. והמתנות שנותנים לו לא די דלא הוי בכורים אלא הוה כמהנה ע"א. והמכבדו הו"ל כמכבד ע"א וזהו שאמרו דמצוה להקל ולזלזל בו. וע"ש עוד מה שהאריך בזה וע"ש בתומים ובחת"ס ח"ש סימן נ"ט:

לב עיין בחינוך סימן תק"ע שכתב דאין למנות במינוי שני אנשים שהם רחוקים בטבעם והנהגתם. שאף בבעלי חיים הקפידה תורה משום צער בע"ח לא תחרוש וכו' שיש להם דאגה גדולה לשכון עם מי שאינו מינם:

לג עיר שנהגו משנים קדמונים לדון בזבל"א וזבל"א, ועתה עלה על דעת טובי העיר להושיב דיינים קבועים. עיין בשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' קמ"ג דמסיק להלכה דאין להם כח לשנות משהיה:

לד ראובן ושמעון בררו להם דיינים בזבל"א. וראובן רוצה ששני הדיינים הנ"ל יבררו להם שליש את מי שיחפצו. ושמעון טוען שהשליש יהיה מדעת הבע"ד. עיין שו"ת עבודת הגרשוני סי' ק"ח שפסק שהדין עם שמעון ולא נקרא בזה מסרב:

לה שני בע"ד שקבלו עליהם בוררים לפשר ביניהם וקבלו בקנין וגם נשבעו לקיים כל אשר יגזרו עליהם. אם הרשות בידם לקבל עליהם בוררים אחרים. או צריכים להתיר מקודם שבועתם. עיין בדיני שבועה כלל ק"ג סי' כ"ב:

לו שנים שנתעצמו בדין וכתבו שטר בירורין בקנין בזבל"א וזבל"א לדין ולפשרה והרשות ביד הדיינים לברר להם שליש. ויצא הפסק משלשה. ואח"כ נתברר שהשליש שביררו הבוררים היה קרוב לאחד מבע"ד ורוצה זה לסתור הפסק באמרו שלא היה כוונתו על קרוב להכשירו עיין בנוב"י מה"ק סי' ג' ועיין בשו"ת ר"ח כהן אחר סימן כ"ב תשובת נכדו שפסק שהפס"ד בטל:

לז בזבל"א וזבל"א שאחד רוצה לברור לו קרוב שפסול מדאורייתא או מדרבנן עי' בסמ"ע סי' ז' ס"ק כ' ובשו"מ מהד"ד ח"ג סס"י קכ"ו:

לח שנים שנתעצמו בדין וביררו להם בוררים ושליש בקנין המועיל. והבוררים החליפו השליש בשליש אחר ועשו פסק. ועתה אחד מבע"ד מסרב באמרו שלא נתרצה על שליש אחר. פסק בשו"ת שואל ומשיב ח"ב סי' ל"ז שהדין עם המערער. והוא פשוט:

לט בע"ד שקבלו עליהם פשרנים וסדרו לפניהם טענותיהם ונכתב בשטר הבירורין שיעשו הפסק עד ב' סיון ובו ביום כתבו הפסק. ועתה אחד מהבע"ד מערער על הפסק ורוצה לבטלו באמרו שלא היה להם כח לפסוק רק עד יום ב' סיון ולא עד בכלל. עיין מש"כ בזה בדיני משמעות לשונות כלל ס"ה סי' נ':

מ דיינים שעשו פשרה. ועתה אחד מהבע"ד רוצה לחזור מהפשרה באמרו שהדיינים לא קבלו בקנין מהם על הפשרה והדיינים אומרים שקבלו בקנין המהריב"ל בח"ב ס' כ"ט ובח"ג סי' קי"ט וסי' קכ"א נסתפק דאפשר שהדיינים אינם נאמנים בזה דהוו נוגעים כי היכי דלא לימרי דייני דשפילי נינהו שלא ידעו דפשרה צריכה קנין ואח"כ הסכים לדינא דלא הוי נוגעים ומהמני. והרב חסדאי הכהן פרחיה בשו"ת תורת חסד סי' קכ"ב נשאל ג"כ בזה. וגם אם הבע"ד מכחישים בעיקר הדבר שלא עמדו לפניהם לדין כלל. ופסק כמהריב"ל הנ"ל דהדיינים נאמנים. אח"ז מצאתי בברכי יוסף סי' י"ב אות י"ג שהביא בשם הרב אדמת קידש ח"ב חאה"ע סי' ב'. וחחו"מ סי' כ"ה שמשיג על המהריב"ל ופסק דפשיטא דהוי נוגעים מטעם הנ"ל. והרב החיד"א האריך לדחות השגתו והתכים ג"כ לדעת מהריב"ל וכתב שכן הסכימו האחרונים עיי"ש. ועיין בכנה"ג סי' י"ב וסי' כ"ג מש"כ בענינים אלו. ועיין בנתיבות סי' י"ב ס"ק י"א. ועי' מה שהעלה בעניני הכחשות אלו בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מסקאלא בחלק חו"מ סי' ג' וע"ש בדין אם לא קבלו בקנין על הפשרה רק שנכתב אחר חתימת הדיינים שהבע"ד קבלו עליהם הפסק בלב שלם וחתמו הבע"ד ע"ז דנגד התובע וודאי מועיל מצד מחילה ועיין בפ"ת סימן י"ב ריש ס"ק י"ב:

מא שמעון מעכב בידו המנה שחייב לראובן בטענה שלקח את ראובן ולוי לדיינים בעסק טו"מ שהיה לו עם איש אחד והניח בידם קאמפרמוסנו והותנה שיפסקו לו ד"ת. ואח"כ פסקו לו פשר שלא ברצונו שיתן מכה לבעל דינו ונתנו לו הקאמפרמוסנו עם פסק ודן אותו בערכאות את המנה וטוען שאולי עפ"י ד"ת הייתי זוכה בדיני וראובן מכחישו שקיבל אותם רק לפשרה. עי' בדברי חיים ח"א חו"מ סי' ח' ט' שחקר אם שמעון נאמן נגד הדיין ואם נאמן אם הדיין מחויב לשלם מדינא דגרמי במה שנתן הקאמפרמוסט והפסק:

מב פשרנים שהסכימו ביניהם הפשרה איך תהיה ונגמר ביניהם כן ואמרו הסכמתם לפני עדים אבל לא הודיעו עדיין להבע"ד. הרשות בידם לשנות הפשרה למעט ולרבות אבל לאחר שאמרו הפשרה להבע"ד אין להם רשות לשנות דכבר נגמרה שליחותם כן כתב בברכי יוסף חו"מ סי' י"ב אות כ' בשם הרב מהר"י קאשטירו בתשובותיו כת"י סי' מ"ב. והוא פשוט:

מג פשרנים שהסכימו ביניהם פשרה איך תהיה ונגמר קודם שטענו הבע"ד וכן אחרי שטענו הבע"ד אם אחד מהבע"ד יכול לטעון שיוסיפו דיינים עי' ברמ"א סי' י"ג ס"ב ובפ"ת שם ס"ק ד' ובשו"מ מהד"ד ח"ג סי' קכ"ו ובפ"ת סי' ג' ס"ק ג':

מד הא דקיי"ל בדיינים ובדינים ובאו"ה שהולכין אחר הרוב דיעות כדכתיב אחרי רבים להטות אם הוא דוקא בב"ד סמוכין ואם הוא דוקא בשוים ולא באחד מהם גדול בחכמה ואם אין כולם ביחד רק שכל אחד שלח דעתו אי אזלינן בתר רוב. והיכא שמחולקים מפי השמועה שאחד אומר ששמע מרבותיו כך הלכה ושנים