דברי גאונים נט

הוו מצי למימר כל אחד לחברו גא"א. שוב אח"כ גם באי כחם יכולים לומר גא"א עכ"ד בקיצור תורף השאלה. ועמש"ל בדין ו'. ועיין בחו"מ סי' קע"א סעיף ג' בהג"ה ודו"ק:

טו. שני שותפים בבית שאין בו דין חלוקה ומת האחד ונשאר ממנו בנים גדולים וגם קטנים פחות מבן עשרים שנה וטוען השותף החי גא"א עי' בחו"מ סי' קע"א סעיף ט"ז ושם אינו מבואר לענין אם הם פחות מבני עשרים אולם במהרשד"ם חו"מ סי' רל"ו מבואר שאינו יכול לומר להיורש פחות מבן עשרים גא"א כיון שאינו יכול למכור וכן מבואר בשו"ת ר' ענזיל סי' מ"ה דכן הדין לגבי בת יורשת ואין חילוק בין בן לבת ועי' בתשובת בית שלמה חחו"מ סי' קי"ב בענין גא"א נגד הקטנים מה שמסיק לדינא:

טז מקצת הקהל רוצים להפרד מהקהל מביהכנ"ס וביהמ"ד שלהם וטוענים לחלוק הבנינים או גא"א עי' בחת"ס חו"מ סי' י"ב:

כלל כג דיני דיינים ונבררים א חתן ובעל ברית מילה אם מזמינים אותם לדין הרב כנה"ג העלה דלחתן אין קובעין לו זמן לדין שלשה שבועות שבוע של החופה ושבוע לפניו ושבוע לאחריו. והרב שבות יעקב ח"א סי' קל"ט העלה דסגי בג' ימים וא"צ כל זי"ן ימי משתה, והרב ברכי יוסף חלק חו"מ סי' ה' אות ח' הביא דעתם וכתב דמסתברא דנותין לו ז' ימים קודם החופה ושבוע של החופה. וכ"כ בס' דורש משפט. אך אחר החופה יום או יומיים סגי. וסיים שאחר כותבו זאת ראה להרב מהר"א הכהן פרחיה בס' זכרון דברים שכתב מספר צרור הכסף להר"ח בר דוד שחתן ז' ימים קודם חופתו וז' ימי החופה לא קבעינן לי' זימנא. וכבר נודע דהרב הנז' הוא תלמיד הרשב"א. ובעל ברית כתב הרב כנה"ג דרק יום המילה ויום שלפניו לא מזמינין לי'. ובשו"ת שבסוף ס' עטרת צבי. האריך והעלה כל ח' ימים ויום שלאחריו. והרב ברכ"י שם הביאם וכ' והאמת שהכל תלוי בזה לפי המנהג שנוהגין לטרוח בשבוע הבן. וע' בפ"ת על החו"מ סי' ה' ס"ק ד' ושם גם אם מזמינים בניסן ותשרי ועי' בחת"ס או"ח ססי' פ"א וע' שם בפ"ת ס"ק ה':

ב אם אחד מבע"ד הוא אלם או עשיר ונכבד שמבואר בסי' י"ד ושם בפ"ת שכנגדו יכול לטעון לדון עמו לפני ב"ד שבעיר אחרת עי' בשו"ת רמ"ץ חחו"מ סי' ד' שפסק שמחויב לסדר טענותיו מקודם לב"ד שבעירם שיראו אם הדין תלוי בסברא וכדומה אז מחויב לילך לב"ד אחר אבל אם יראו שהוא רק הכחשה וצריך שבועה אז יפסקו הם ואינו יכול להוציאו לב"ד אחר והמחבר ורמ"א סמכו עצמם על מ"ש דין זה שם באומר נלך לב"ד הגדול שצריך לסדר הטענות וזולת זה תלוי לפי ראות עיני הב"ד אם זה הטוען לילך לב"ד אחר אין כוונתו לתואנה כדי להטריחו וכדומה:

ג עניי אה"ק שיש להם דו"ד עם אנשי הכולל אודות חלוקת מעות נדבות אה"ק ורוצים שהנתבעים ילכו לדון עמהם לפני ב"ד שבחו"ל מחמת שידם תקיפה באה"ק עי' בחת"ס או"ח סי' ר"ד שהדין עם התובעים לדון בחוץ לארץ:

ד עיין בברכי יוסף חחו"מ סימן ה' אות ט' שהביא בשם מהריק"ש בתשובתו אהלי יעקב סי' צ"ג שכתב שיש לדון ולהורות שלא לקבוע זמן לבוא לב"ד בזמן שיש חשש מגפה בעיר ואם קבעו זמן אין לו לחוש. וראיה ממ"ש שאין קובעין זמן בע"ש ובעיו"ט לפי שטרודין להכין צורכי שבת ויו"ט. כש"כ בהיות בכי אדם טרודים בפקוח נפשם ונפשות ביתם. וק"ו לצאת בעיר ברחובות בהיותם נחבאים מפני וכו' ולרוב פשיטות אין צרדו להאריך עכ"ל ועיין בהגהותיו על חו"מ:

ה אם עכו"ם שופט מוזהר על הטיית הדין ולקיחת שוחד ואם אסור לישראל ליתן לו שוחד משום לפני עור עיין מה שהבאתי בדיני ערכאות כלל נ"ב:

ו אם הנתבע מבקש מהדיין זמן שאז יבא לדון עם התובע אם נראה לדיין שהנתבע כוונתו לדחות או לרמות הרשות ביד הדיין לבקש ממנו ערבות כן מבואר במהרי"ק סוף שורש י"ד ועיין בחו"מ סי' ה' סעיף ב' בהג"ה שני':

בדין המבואר בחו"מ סי' ז' סעי' וא"ו בשם ר"ה גאון דאין הדיין יכול לכוף למי שגדול ממנו לילך לפניו לדין. יש מחלוקת בתשו' האחרונים אם הגאון הנ"ל אמר לדיני' רק בדיין יחיד אבל ב"ד של שלשה אף שקטנים ממנו יכולים לכופו. עי' ברכי יוסף סי' ה' אות ט"ז שהאריך הרבה בזה והוכיח מתשו' הרדב"ז ח"א סי' קי"ט כפסק מהריק"ש בתשובתו אהלי יעקב סי' יו"ד דל"ש בין דיין אחד לב"ד של שלשה:

ז מי שיש לו נורא"ט על חבירו. וכתוב בו צאהל- באה"ר בעיר פלוני שהתובע דר שם. ועתה התובע תובעו שיבוא לדון עמו בעירו. והנתבע טוען שהתובע הולך אחר הנתבע כמבואר בחו"מ סי' י"ד בהג"ה. עיין שו"ת שואל ומשיב ח"ג סימן י"ח שנשאל בזה מהרב המחבר ס' אילת אהבים. והשואל כתב שהורו הרבנים הגאונים הקדמונים שכיון שנכתב בשטר מקום הפרעון שיהיה בעיר התובע מחויב הנתבע לילך אחריו. והגאון הנ"ל השיב לו שיפה הורו ע"פ הטעמים שביאר שם יעו"ש:

ח אם הרוצה לבטל השידוך מחמת טענה ורוצה לברר בעדים יש לו דין תובע וצריך לילך לב"ד שבמקום הנתבע עי' בדברי חיים ח"ב חו"מ סי' כ"ה:

ט ראובן תובע את שמעון שילך עמו לפני הדיין לדון עמו. ושמעון משיב לא אכנס עמך לדין עד שתגיד לי מתחלה תביעתך על מה אתה רוצה לדון עמי. ע' בזה מ"ש בדיני טענת בע"ד כלל מ"ב סימן ה':