דברי גאונים נח

דלא אמרינן גא"א בשותפים שקנו משום דאדעתא דהכי קנו או עשו החוב ביחד שיהיו בו בשותפות עד שימכרו או יבא החוב לידי גוביינא ויחלקו בהמעות ע"ש. ועיין בשער משפט שם ס"ק ל"ו שהשיג על הש"ך ופסק דהיכא שהיו מקודם שותפים בעסקים הרבה. ואח"כ חלקו ביניהם ולא נשאר להם בשותפות רק שט"ח אחד או חפץ אחד יוכל כל אחד לומר גא"א לכ"ע משום דאדעתא דהכי לא נכנס לשותפות להיות אגוד בחברו בשטר אחד או בדבר אחד:

ח שנים היה להם בשותפות בתים לאכסניא וקרקע פנוי' ואח"כ נשרף ונשאר רק פאדירשטיב גדולה ובית קטן והקרקע. וטוען אחד על כל אחד לבדו גא"א ורצה השואל להוכיח מהרח"ש בתשובה ח"א סי' י"ח דדין גא"א הוא דוקא אם אומר על הכל ביחד שלא ישאר בשעת אמירתו שותפות כלל. אולם בשו"ת ר' ענזיל סי' ע"ב פסק דלא דמי להך דמהרח"ש דכיון דהבית הגדול והקטן והקרקע ראוים כל אחד להשתמש בו לבדו שפיר דנין דין גא"א על כ"א בפ"ע שהרי מזה הבית יסתלק השותפות לגמרי ודמי לתרי אמהתא וכן שדה וכרם בסי' קע"א סעי' י"ג:

ט שנים שהיו שותפים בסחורה בחנות והיו פורעים שכירות החנות מהאמצע. ואח"כ בתוך זמן השכירות חלקו מהשותפות של הסחורה אם שייך לומר גא"א על החנות. מצאתי בשו"ת בית יהודה להגאון מו"ה יהודה עייאש בסופו במנהגי השותפים סעיף ח' שכתב לא מבעיא אם שכרו החנות ביחד דיכול כל אחד לומר על החנות גא"א. אלא אפילו אם אחד שכר החנות ודר בה. ואח"כ נשתתף עם חבירו דנין ג"כ על החנות דין גא"א. אח"ז מצאתי שהובא דבריו בזכור לאברהם חו"מ ח"ג בשם המטה שמעון בערך שותפות שוב ראיתי בתשובת מהרשד"ם חו"מ סי' קע"א והבאתיו דבריו בדיני שותפים בקרקע כלל ק' סי' א' ומבואר שם להמעיין בסוף התשובה שדעתו דאם החזיק אחד מהשותפים בשכירות החנות מקודם לבדו ואח"כ נשתתף עם האחר. הדין עם זה שהחזיק בי בחנות קודם. ואין להמאוחר זכות. ועכ"פ נראה משם שגם דעתו דהיכא שנשתתפו מתחלה בשכירות חנות ביחד דשייך גא"א:

י ראובן ושמעון יש להם חצר בשותפות וראובן שכר משמעון חלק חצרו על ג' שנים ודר בו לבדו. ובתוך הזמן הנ"ל תובע ראובן את שמעון לד"ת וטוען גא"א. עיין שו"ת הרשב"ש סי' פ"א שפסק שאין יכול לטעון גא"א לפי שעיקר דין גא"א הוא משום היזק ראיה ובחצר שאין בה דין חלוקה דוקא. ובחצר הנזכר אף שאין בה דין חלוקה כיון שראובן שכר חלקו של שמעון ושמעון יצא משם אין כאן היזק ראיה. אך אחר עבור זמן השכירות יש להם טענת גא"א. וענין בשו"ת חוט המשולש המצורף להתשב"ץ ח"ד בטור השני סי' ט' שהביא דבריו להלכה בעובדא שנשאל שהשותף משכן חלקו לחבירו ופסק מטעם הנ"ל שא"י לטעון גא"א עיי"ש:

יא חצר שאין בו דין חלוקה דקיי"ל דיכולין לכוף זא"ז בדינא דגא"א. אם הנתבע טוען לחבירו אם אין אתה רוצה להשתמש בו ביחד נחלק לימים או לשנים בזה אח"ז והתובע אינו רוצה רק בגא"א. ע' שו"ת קול אליהו חו"מ סי' כ"ו שנשאל בזה והביא דברי הרי"ן מיגא"ש במס' ב"ב והרשב"א בתשובה ח"ב סי' קמ"א וגם הוכיח מסוגית הש"ס שם דשומעין לזה שאומר גא"א. אך אם הוא דבר דלא שייך בי' גא"א חולקים לימים:

יב שני אחים שירשו מאביהם תלמוד ש"ס ואלפסי ושאר ספרי פוסקים. אחד אומר לחלוק ואחד אומר גא"א עיין בזה בדיני חלוקת מטלטלים כלל מ"ם סי' ח':

יג שותפים בדבר שאינו עשוי להחזיק לעצמם רק למכור א"י לומר גא"א. או ליתן לו כשער שבשוק. כן פסק בשו"ת השיב משה סס"י צ"ד. וכדומה לזה הבאתי לעיל סי' ה' בשם הכנה"ג:

יד ע"ל סי' א' שדעת הר"י הלוי והראב"ד דאין דין גא"א בשנים שקנו והובא פלוגתתם בטח"מ סי' קע"א. וע"ש בב"י שהביא תשובת הרשב"א בשנים שירשו בית ומכר יורש אחד חלקו לאיש אחר דאף הראב"ד מודה דיוכל הלוקח לומר ליורש גא"א דסבור הייתי שתתרצה למכור חלקך:

ועיין בשו"ת פרח מ"א ח"א סי' מ"ט שהעלה מטעם זה דגם בשנים שקנו לא פליג הראב"ד רק אם קנו ביחד דאדעתא דהכי קנו שיהיה שותפים אבל אם קנה האחד לבדו המחצה או שקנו שנים בזה אח"ז לא נשתעבד האחד לחברו ויכול לומר סביר הייתי שתתרצה למכור חלקך כיון שלא קנה עתה מחדש בעת שקנה זה עכת"ד (אולם בשו"ת ר' ענזיל סי' ס"ג וסי' ע"ב הוכיח מתשו' מהרח"ש ח"א סי' י"ח ומהרשב"א שאף בקונה מבעל הקרקע חצי קרקע או שנים שקנו זה אחר זה הדין כמו דאתי מחמתי' וא"י לומר גא"א) וע"ש אח"ז שהביא בשם מהראנ"ח ח"א סי' ט"ז שכתב בשנים שקנו כאחד ומת לוקח אחד ונשאר ממנו יורש דלא מצי היורש לומר ללוקח השני גא"א ואע"ג שכתב הרשב"א הנ"ל דמצי הלוקח לומר ליורש גא"א היינו דוקא התם בשנים שירשו והלוקח קנה מהיורש ואנו באים לחוב ללוקח ולומר דאף שהיורש יכול לומר גא"א מ"מ הוא יש לו דין לוקח שאינו יכול לומר גא"א. וכו'. אבל בשנים שקנו ביחד שהאחד משועבד לחבירו מתחילתו לענין זה שאינו יכול לומר גא"א. אם אח"כ מת והיורש בא במקומו לא פקע בכך השעבוד שהיה על אביו שלא היה יכול לומר גא"א עכ"ד הראנ"ח בביאור קצת והעולה שם בנדון שנשאל הגאון פמ"א ביורשים שירשו ביחד ואח"כ מכרו זה אח"ז כל אחד חלקו ואח"כ מת לוקח אחד ונשאר יורש, והלוקח השני טוען ליורש גא"א שהדין עם הלוקח כיון שמתחלה כשירשו המוכרים