דברי גאונים נה

רק לזמן קצוב ליום או לחודש אחד אי הוי הפקר שם סי' שצ"ד ובשו"מ מהד"ג ח"ג סי' קס"ב:

כג אם בהפקר מהני שאלה כמו בנדר עי' בשו"מ מהד"ק ח"א סי' ק"מ וסי' רמ"ג ואם הפקר ב"ד עושה קנין וא"צ שיגיע ליד חבירו ע"ש בשו"מ סי' רכ"ח ובמהד"ג ח"ג סי' קס"א קס"ב ובמהד"ה סי' ל"א ואם הפקר בטעות הוי הפקר עי' בשו"מ מהד"ב ח"ד סי' קפ"ח ובבית יצחק חאו"ח סי' ע"ו ובמהר"ם שיק חיו"ד סי' שצ"א:

כלל יט דיני גבאים וממנים ופרנסי הקהל בדין שומרים:

א קהל שמינו את ראובן לגבאי על קופה של צדקה שלהם. והלוה ראובן לשמעון ממעות הצדקה למחצית שכר. ושמעון אין לו קרקע אבל היה מוחזק בעיני הבריות לאיש אמוד ונאמן וגם אחרים היו מלוים לו. ואח"כ ירד שמעון מנכסיו ואין לו לשלם להקופה של צדקה והקהל תובעים מראובן הגבאי שהלוה בלא ידיעתם. עיין בשו"ת פני יהושע ח"ב סי' ק"ג שהאריך בענין זה ומסיק לדינא דראובן פטור עיי"ש בטעמו. ועיין בחו"מ סי' פ"ז ושם בסמ"ע. וע"ש בשער משפט ס"ק כ"ו מש"כ בענין זה. ועיין בשו"ת בית שלמה חחו"מ סי' מ"ז:

ב ממונים ופרנסי הקהל וגזברים שיש תחת ידם מעות וחפצים ומשכנות הקהל. אם הם ש"ש או ש"ח. ע' בס' זכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך שומר מה שציין בזה. ועיין בחו"מ סי' ע"ב סעיף ה'. ועיין בכלל צ"ו מסימן כ"ו ואילך:

ג גזבר הקהל שנתנו כל חפצי ההקדש בידיו לשמרם ונתנם בתוך ארגז במערה של אבנים שהוא שמור שם מאש ומגנבים. ואח"כ הניח שם פשתן. ויהי היום נכנסה שכנתו להמערה עם נר בידה לחפש תרנגולתה שברחה לשם. והציתה הפשתן ונשרף הפשתן עם כל חפצי ההקדש מי חייב לשלם לקהל הגזבר או האשה עיין בדיני מזיק כלל כ"א סי' ו':

ד גבאי של חבורה קדושה שהיה לו משכנית בכיפה של אבנים. והיה שרפה גדולה והציל חפציו שהיה לו בבית מקורה בעצים ובתוך כך נתבקע הכיפה של אבנים מגודל תבעורת האש ונשרפו המשכנות הנ"ל. עיין בשו"ת חת"ס חו"מ סי' ט"ז דמסיק אף דגבאי ח"ק הוה ליה דין ש"ש מ"מ פטור משום דלא נטל אגרי' לא מתחייב בנטירותא יתירתא וגם כיפה של אבנים הוא בחזקת משומר מן האש והוא לא הציל רק מבית של עצים ע"כ פטור:

ה גבאי אסף מעות לעניים לקמחא דפסחא וכרך המעות בתוך כתב רשומת המתנדבים ינתן לתוך כיסו עם מעותיו. ואח"כ נאבד ממנו הרשימה עם המעות הנ"ל. עיין זה בדיני שומרים כלל צ"ו סי' ט':

ו גבאי צדקה או פרנס או גובה מס שתובע מהקהל מה שהוציא מכיסו עפ"י חשבון פנקסו. והקהל אינם מאמינים אותו ורוצים להשביעו. וגם שנמצא איזה ריעותא בפנקסו. עיין בדיני זט"ה כלל ל"א סי' מ"ז ועיי"ש בסי' מ"ו בפרנס שנתן חשבון להקהל ונחסר ממון הקהל לפי חשבונו. והוא רוצה לשבע שלא נשאר ת"י כלום ואפשר ששכח לכתוב בפנקס איזה הוצאה יעו"ש. ועיי"ש בסי' מ"ט בגזבר שמת והש"ץ או השו"ב תובעים שכירות שמגיע להם מן הקהל ונמצא כתוב בפנקס הגזבר ששילם להש"ץ והש"ץ מכחיש יעו"ש:

כלל כ דיני גורל א אם גורל קונה בשותפים או אחים שחלקו בגורל שלא יוכלו לחזור אח"כ עיין בחו"מ סי' קע"ג סעיף ב'. ובסי' קע"ד סעיף ה' ועיין בס' זכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך גורל מה שציין בזה להאחרונים. וראה זה דבר הפלא שמצאתי בשו"ת גאוני קדמאי בדפוס ישן נושן סי' סמ"ך שכתב באחים שחלקו עפ"י גורל וז"ל ובכל מקום שיפול הגורל יטלנו ואין רשות לשום אדם מישראל לעבור על הגורל שאין הגורל אלא מפי שמים שנאמר ע"פ הגורל תחלק הארץ (ויותר מבואר במשלי ט"ז בסופי בחוק יוטל את הגורל ומה' כל משפטו עיי"ש ברש"י ובמצו"ד). והעובר על הגורל כעובר על עשרת הדברות עכ"ל (שם) והסיום הוא פלא ועיין בשבויי ח"ג סי' קס"ב:

ב ועיין בשו"ת חוו"י סי' ס"א בעובדא שבא לפניו שהטילו ביניהם שנים עשר אנשים גורל על כוס כסף אחת שמי שיצא הפיתקא שלו ירויח הכיס הנ"ל. שפסק דבכל ענין אם נמצא אח"כ טעות בהפתקות של גורל כגון שהיה צריך לכתוב י"ב פתקות וכתב רק י"א או שאר טעית אף דהטעות היה לשבח לאותם המערערים אח"כ על הזוכה בהכוס ע"פ הגורל. מ"מ הגורל בטל. מפני שהגורל ידבק בו ההשגחה העליונה וצריך להיות בלי שום קלקול:

ג מוהלים התפשרו ביניהם שבכל פעם שיהיה תינוק למול יטילו גורל ומי שיצא בגור יזכה בכל המצוה חיתוך ופריעה ואח"כ כשיולד תינוק למול יטילו שאר המוהלים גורל ביניהם ולא יבא המוהל הראשון בקלפי וכן כסדר ואירע שמי שזכה בגורל קידם שמל הילד מת הילד ואח"כ נולד תינוק וטוענים המוהלים שזה המוהל לא יבא עוד בקלפי כיון שכבר זכה בגורל את חלקו אף שלא מל מחמת אונס עי' בשו"ת ר"י אסאד יו"ד סי' רמ"ג שאונס רחמנא חייבו להאחר לא אמרינן ע"כ אין להראשון חלק בהטלת הגורל שאחריו ול"ד למ"ש המג"א סי' קל"ב שאם יצא בהגורל ב' אותיות שוות הגדולים כגון ת' ת' והאחרים יש להם אותיות הפחותים במנין שמפסידים