דברי גאונים נג

בעד דבר מועט אם מחויב הגנב לשלם להנגנב כל דמי שיווי החפץ או ישלם רק כפי שהתפשר עם המשאיל. עיין בדיני שימר כלל צ"ז סי' י"ד:

יב איש אחד היה מתאכסן אצל בעה"ב ואירע מקרה שנגנב מבעה"ב מרגליות וכסף וזהב וחשד להמתאכסן שהוא גנבם. ובדקו אחריו ומשמשו את כליו ומצאו קצת מרגליות והכיר הבעה"ב שהם שלו. וגם הגנב הודה שהם שלו. והבעה"ב תובע ממנו גם הכסף והזהב שנגנב לו. וגם נתוודע שהגנב ההוא אמר לאנשים שיש לו כסף וזהב למכור. עיין בשו"ת יכין ובועז סי' כ"ט שכתב דמדינא אין לבעה"ב על הגנב אפילו שבועה רק חרם סתם כיון שעל מותר הגניבה אינו רק טענת ספק. ומה שאמר שיש לו כסף וזהב למכור הלא יש בעולם כסף וזהב די והותר. ועוד שיכול לטעון עליהם שקנאם מן הבעה"ב והיה נאמן בשבועה אפילו יש עדים שמכירים שהם של בעה"ב. ומ"מ אם יש אמתלא מאיימין עליו שיעשו לו כך וכך אולי יודה. וקצת כתבו שהרשות ביד הדיין לכוף אותו שיודה כדי לגדור גדרים ומכין ועונשין שלא כדין למגדר מילתא. והדבר הוא לפי ראות עיני הדיין והנה מה שכתב הגאון דאין עליו אלא חרם סתם. לפי מה שכתב הש"ך בסי' ע"ה דהיכא דיש רגלים לדבר משביעין אותו. א"כ אין לך יותר רגלים לדבר מנדון הנ"ל שמצאו אצלו מקצת הגניבה וגם נוסף ואמירתו שיש לו כסף וזהב למכור. ועיין בסמוך בסי' שאח"ז. ובסי' ט"ו:

יג עיין בתשב"ץ ח"ג סי' קס"ח שכתב שעשה מעשה ואסר ליהודי אחד בבית האסורים על חשד גניבה שהיה ניכרין לו דברי אמת שגנב וכתב שם שהרשות נתונה לדיין בכל דור ודור לגדור גדרים ומכין ועונשים שלא כדין להציל עשוק מיד עשקו וכן כתוב בטור חו"מ סי' מ"ב מחוד' ג' ד' ה' בשם תשו' הרמ"ה וע"ש בב"י ובב"ח ובדרישה שם ובחו"מ סי' הנ"ל סעי' ג' ועיין בשו"ת חסד לאברהם חחו"מ סי' ב' שנשאל בנדון זה באחד שנגנב ממנו איזה חפץ והוא חושד לאדם אחד שגנב ויש לו קצת רגלים לדבר אם רשאי להשתדל בערכאות להכות אותו עד שיודה והביא בשם הרב פמ"א ח"ב סי' קנ"ה שעשו מעשה לענות משרת אחד שנחשד על הגניבה. ומסיק שע"כ היה שם דבר ברור ומוחזק לודאי. אבל אסור להכות עפ"י אומדנא ולא ראה דברי הגאונים שהבאתי, אח"ז נדפס ס' פ"ת על החו"מ וראיתי בסי' ע"ה סקי"ט שהביא מהנ"ל ולא ראה דברי התשב"ץ:

יד דיני גניבת ואונאת וטעות עכו"ם עיין בדיני עכו"ם כלל ע"ז:

טו מי שטוען על אשתו שפתחה תיבתו וגנבה מעותיו. והיא מודית במקצת אם יכול להשביעה על השאר. עיין בדיני שבועה כלל ק"ג סי' ח':

טז מי שיצא לו שם גניבה בעיר. ואחר ימים אחדים אמרו שתי בתולות שראו הגניבה בבית פלוני. אם לקבל עדותם עיין בדיני עדות כלל כלל יח דיני גזילה והפקר א גזל אם הו"ל דין מלוה ע"פ ואין גובה הנגזל מיורשים ומלקוחות עי' בדיני גביות בע"ח כלל י"ד:

ב גזל מדרבנן כגון משחק בקוביא וכה"ג אינו יוצא בדיינים כמו אבק רבית כ"כ בשו"מ מהד"ג ח"ג סי' קל"ד בד"ה אחר זמן רב בשם הרדב"ז ח"א סי' תקי"ז והמחנה אפרים ה' גזילה סי' כ"ה וע"ש מ"ש ע"ז. ועיינתי במחנה אפרים והביא כן בשם הרמב"ם סוף פ"ו מה' גזילה:

ג גזל עכו"ם אי אסור מדאורייתא או מדרבנן עי' בחו"מ סי' שנ"ט סעיף א' וסי' שמ"ח בש"ך ס"ק ב' ועיין בהשיב משה סי' ק"ה ובשו"מ סי' קכ"ו קכ"ז ואם נתגייר אין מחויב להשיב סי' קכ"ח ועיין בדיני עכו"ם סי' י"ו באורך ושם כתבתי בשם השו"מ דכ"ז לא נאמר על האומות שבזמנינו ששומרים אמונתם ועושים משפט:

ד איסורי הנאה כגון חמץ שעבר עליו הפסח או שאסר על עצמו חפצו בהנאה וגזל ממנו חברו את החפץ ההוא אין בו איסור גזל עיין בנטע שעשועים סי' ז' ובשו"ת ר' ענזיל סי' א' ב' ג':

ה גזל פת ואכלו כיון שלעסו בפיו קנאו בשינוי עיין במחנה חיים ח"ג או"ח סי' נ"ג ונעלם ממנו המג"א ר"ס קצ"ו ע"ש ביד אפרים ונתיב חיים. ועיין במהר"ם שיק סי' ש"מ ובשו"מ מהד"ב ח"ב סי' ע"ד בד"ה שו"ב ראיתי ובמהד"ד ח"ג סי' ה':

ו גזל אי מותר במקום פקוח נפש עי' בחו"מ סי' ש"פ וסי' שנ"ט סעיף ד' ובמהר"ם שיק יו"ד סי' שמ"ז שמ"ח שמותר. ועיין בכלל ס"ב סי' ח':

ז דיני שינוי מעשה הוא בדיני גניבה:

ח גזל חפץ מחבירו ועשה בו מלאכה ולא פחתו אם חייב לשלם עבור שהשתמש בו אם קיימא לאגרא עיין בש"ך סי' שס"ג ס"ק ח' ובשו"מ מהד"ג ח"ג סי' כ"ג:

ט גזל מצוה או ברכה מחבירו שצריך לשלם י' זהובים. עיין בכלל ל"ו:

י גזל אתרוג ומחזיר לו אחר סוכות אם יכול לומר לו הרי שלך לפניך עיין בשו"מ מהד"ג ח"ג סי' ל"ג שאינו יכול לומר הרי שלך לפניך ועי' בס' הושע בפסו"כ סי' קמ"א:

יא גזל אתרוג הדר ומחזיר לו אתרוג שאינו שוה כ"כ אבל הוא כשר עי' בשו"מ מהד"ג ח"ג סי' ל"ג ובמהד"ד ח"ג סי' כ"ט בד"ה ובזה אמרתי ועיי"ש בדין אם מחזיר לו אתרוג שלו רק שקלקל ההידור ונפחת שווי' ועיין בשו"ת