דברי גאונים נב

אי סגי במקצת הכלי עיין בשו"מ מהד"ק ח"א סי' קמ"ג:

ד גזל פת ואכלו כיון שלעסו בפיו קנאו בשינוי עיין במחנה חיים ח"ג או"ח סי' נ"ג ונעלם ממנו דברי המג"א בסי' קצ"ו ע"ש ביד אפרים ונתיב חיים. ועי' במהר"ם שיק סי' ש"מ ובשו"מ מהד"ב ח"ב סי' מ"ד בד"ה שוב ראיתי:

ה שני שותפים יש להם נאמן בהעסק ונודע להנאמן והשותף שהשותף השני חישב בהעסק יותר מכפי שהוציא על הסחורה או שאר העלמה אם מותר להנאמן ליתן ממעות השותפות להשותף הזה כמה שהעלים חברו בלי ידיעת השותף ואם מותר להשותף לגנוב ממעות השותפות נגד העלמת שותפו בלי ידיעת הנאמן והשותף. אם הוא בכלל עביד אינש דינא נפשי' עי' בשו"מ מהד"ג ח"א סי' שע"א:

ו מי ששלח שליח לגנוב אדעתא דשותפות דעת רש"י בפ"ק דב"מ ד' ח' ששניהם חייבים. אף דאין שליח לדבר עבירה. מ"מ בכנה"ג מגו דזכה לנפשי' זכה לחברי'. והתוס' שם חלקו עליו. ועיין מש"כ דו"ז בקצות"ח סי' שמ"ח ס"ק ג'. ועיין בשער משפט סי' קע"ו סס"ק ג' ובסי' שמ"ח ס"ק ד' שהוכיח ופסק לדינא כדעת התוס' דהמשלח פטור. וכן פסק בח"ס חו"מ סי' קל"ג. ועי' בשו"מ מהד"ב ח"ד סי' ק"פ מ"ש בדין שלח לגנוב ודעתו לחלק בין אם השליח הוא גנב מפורסים שחייב המשלח לדעת הרמ"א בשלח למסור בסי' שפ"ח:

ז אחד היה לו למכור טלית ותפלין ואומר שגנבם מאביו אם מותר לקנותם ולברך עליהם דאפשר אינו נאמן משום א"א משים עצמו רשע. וגם אם קנאם ואח"כ בא הנגנב אם מחויב להחזיר ללוקח מעותיו משום תקה"ש או אפשר כיון דאמר הגנב בעצמו שגנבם הו"ל כמו גנב מפורסם שא"צ להחזיר מעותיו. עיין ברמ"א חו"מ סי' שנ"ו סעיף ג' ושם בסמ"ע דאם קנה ביאוש ושינוי רשות א"צ להחזיר אפי' בקנה מגנב מפורסם. ועי' בשו"ת מהר"ם מרוטינבורג האחרון חאו"ח סי' ג' דמסיק דאף דקיי"ל ברמ"א סימן שנ"ו דנהגו להחזיר עתה כל הגניבות אפי' קנו לה ביאוש ושינוי רשות אבל ודאי דצריך להחזיר מעותיו:

ח שני גנבים שאחד נכנס לבית בעה"ב דרך החלון וגנב כסף וזהב וזרק הגניבה דרך החלון חוצה לגנב השני העומד ברחוב וברח עם הגניבה. עיין שו"ת חוות יאיר סי' רי"ב שכתב שפשוט שזה הגנב שעמד ברחוב הוא העיקר ויכול הנגנב להוציא ממנו כל גניבתו או דמיה אע"פ שחלק עם הגנב הראשון כדמוכח סי' שמ"ח סעי' ח' ובהג"ה שם. ומ"מ גם שם גם כאן אם א"א להוציא משני יכול לתבוע להראשון שגנב בבית עיי"ש עוד:

ט שנים שגנבו ביחד וא' מהם אין לו במה לשלם או שברח. אם יכול הנגנב לגבות הכל מהשני גם חלק חבירו. עזין בחיות יאיר סי' הנ"ל שמבואר שם שאינו יכול לגבות רק מכל א' חלקו. ועיין בשו"ת שבות יעקב ח"א סי' קע"ח שהשיג עליו ופקק דהר"ז דומה לשנים שלוו או שלקחו מקח כאחד שנעשו ערבים זה לזה והוכיח כן מהירושלמי. ופסק לדינא בעובדא דידי' שברח אחד מהם. דמחייב השני לשלם הכל כדין ערב. ועיין בשו"ת חתם סופר חחו"מ סי' קל"ג שנשאל באחד שהודה מתוך תשובה שהוא וחבירו גנבו מפלוני שק צמר מחמת דוחק ועכשיו שהעשיר רוצה לשלם חציו. וחבירו גם הוא הודה רק שאין לו לשלם. ועתה תובע הנגנב דמי כל הצמר מאותו שיש לו לשלם. והשיב וז"ל אומר קצורן של דברים אם א' מהם הוציא השק מרשות הבעלים] או הגביהו אע"פ שנשתתפו בתחלה לילך ולגנוב וגם חלקו בסוף מ"מ כיון שאין שליח לד"ע אין כאן גנב אלא זה שקנאו בהגבהה או בהוצאה מרשות בעלים. (כאן מבואר שגם הגאון פוסק כדעת התוס' וכדברי הרב שער משפט שהבאתי בסי' ו'). ואם שניהם כא' הגביהו או הוציאו מרשות בעלים שניהם קנאו בשותפות וכו' ואם אז מיד חלקו באותו המעמד אזי אם בשותפות גנבו אינם אחראין וערבאין זה לזה וכל א' ישלם חלקו (מבואר דלא כהשבו"י הנ"ל וצ"ע למה סתם הדברים ולא הביא כלל דברי חו"י ושבו"י הנ"ל) אך אם א' הוציאו ונתן החצי לחברו נמצא הו"ל כגזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ונטלו ממנו רצה מזה גובה רצה מזה גובה. נמצא אם אותו שאין לו לשלם הוציא כל השק ונתן לאידך החצי אין חברו צריך לשלם רק בעד חצי שקיבל מהגנב. אך אם זה שיש לו הוציא וחלק עם חברו גובה הכל מזה שהוציא שהוא הגנב כנ"ל וכו'. ואם לא נהנו מהגנבה ונאבדה מהם אפילו בפשיעה וכו' ואם יש הכחשה בין הגנבים בכל החילוקים הנ"ל איך היה וכו' עכ"ל עיי"ש כל הנ"ל:

י מי שגנב טבעת מחבירו ונשבר הטבעת אוי נאבד מיד הגנב. ואותו טבעת היה משכון אצל הנגנב מן שר אחד והשר מעליל שהיה שוה עשרה בדמים. עיין בסי' ע"ב סעיף ח' בעובדא דסייף בש"ך ס"ק מ'. ועיי"ש בנתיבות שחידש דהיינו דוקא אם לא הודיעו להשואל שהוא של עכו"ם עיי"ש וכבר קדמו הגאון מוה' ארי' בשו"ת גאונים בתראי סי' נ"ט שהוכיח דלכך פטור השואל מהעודף שמעליל העכו"ם כיון דלא הו"ל לאסוקי' אדעתי' שהסייף הוא של עכו"ם. שהשואל סבור שאלו היה של עכו"ם ודאי היה. המשאיל אומר לו כדי ליזהר בשמירתו הרי מפורש יוצא דאם באמת הודיעו שהוא של עכו"ם חייב גם בהעלילה. ולכך דן בעובדא הנ"ל בגנב הטבעת דאם הנגנב הוא איש אמוד בכך שמלוה לערלים על משכנות הו"ל לגנב לאסוקי אדעתי' שהוא של ערל. דבזה לא שייך לומר שלא אסיק אדעתי' כיון שלא הודיעו דהרי גנב הטבעת בלי ידיעתו ע"כ חייב לשלם כל הנזק:

יא הגונב חפץ מחבירו שאותו חפץ היה מושאל ביד הנגנב ואח"כ התפשה הנגנב עם המשאיל