דברי גאונים נא

מכירה וקיבל כל המעות. וטרם משך הלוקח החפצים נפל לו בירושה יורה. וחוזר בו מהמקח עיין בשו"ת חתם סופר סי' ק"ב שפסק דלענין מי שפרע ומחוסר אמנה הוי כתרי תרעא שמבואר ברמ"א סס"י ר"ד. ועוד דיכול לומר קי"ל כהמחבר סי' ר"ז דמהני גילוי דעת אף במטלטלים. ובס' ע"ש על החי"מ סי' ר"ד סעי' י"א תמה על החת"ס הנ"ל דרמ"א שם לא אמר רק לענין מחוסר אמנה דלא הוי בתרי תרעא אבל לא היכא דחייב מי שפרע ויפה העיר. וי"ל דגם כוונת החת"ס הוא בצירוף ב' הטעמים דלענין מחוסר אמנה הביא דברי הרמ"א דבתרי תרעא לא הוי מחוסר אמנה. ולענין חיוב מי שפרע כתב טעם השני דיכול לומר קי"ל כהמחבר סי' ר"ז וכו' רק מ"ש תיבת ועוד הוא שלא בדקדוק ואולי הוא טעות הדפוס והוא יתר כנטול וצ"ל וכיון דהמחבר וכו' יעו"ש בפנים וק"ל:

ט לוקח שגילה דעתו בשעת המקח שהוא קונה הסחורה בשביל איש פלוני ולא התנה בפירוש שאם לא ירצה אותו פלוני בהסחורה שיחזור המקח ועדיין לא נתן הלוקח מעות רק משך הסחורה ואח"כ לא רצה פלוני ליקח הסחורה. עיין בשו"ת שער אפרים סי' ק"מ שפסק דהמקח בטל. ואף דמבואר בטור וברמ"א סי' ר"ז סעי' ג' דגילוי דעת לא מהני רק בקרקע מ"מ בלוקח אין חילוק בין קרקע למטלטלים. ואף דהוא פלוגתת הפוסקים אם מהני כלל גילוי דעת בלוקח עיין בסמ"ע סימן ר"ל עכ"פ מספיקא לא מפקינן ממונא. ועיין בסי' שאח"ז בסמוך:

י מי שעשה מקח עם ליוויראנט ליתן לו פשתן והלך זה ועשה מקח עם איש אחר וקנה ממנו פשתן ונתן לו וועקסיל על המעות ואמר לו שיפרע לו בר"ח תמוז שאז יקבל מעות מן הליוויראנט. ואח"כ לא רצה הליוויראנט לקבל ממנו הפשתן ורוצה גם זה הקונה לחזור מהמקח. עיין בשו"ת בית אפרים חחו"מ סי' ל' שהעלה לדינא דלא מבעיא אם זה הקונה לא היה קונה כלל לעצמו רק הוא שליחו של הליוויראנט לקנות פשתן וגם נתינת הוועקסיל הוא רק בשליחותו והוא הודיע להמוכר שהוא רק שליח. ועתה המשלח חוזר בו אף שהשליח עשה קנין גמור והמשלח הוא גבר אלים ואינו רוצה לקיים המקח. מ"מ ודאי אין למוכר שום דו"ד על השליח. וכנדון זה מבואר ממש בתשובת הגאון שער אפרים סי' ק"מ (והבאתיו בסי' הקודם לזה) אמנם אף בנ"ד שזה הקונה אינו שליח אהליוויראנט רק הוא גופי' תגרא דזבין הכא ומזבין להכא. מ"מ הדין פשוט דהמקח בטל כיון דהקונה אמר בשעת המקח שהוא קונה ליתן להלוויראנט ואמר שישלם מהמעות שיקבל מהליוויראנט א"כ גילה דעתו שהוא קונה רק עבור הליוויראנט. ועתה שהליוויראנט לא קיבל הפשתן המקח בטל וא"צ לשלם הוועקסיל וגדולה מזה נלפע"ד דאף בלא גילוי דעת בשעת המקח אם הדבר ידוע ומפורסים לכל שאין זה קונה לעצמו רק עבור שצריך ליתן להליוויראנט ואיכא אומדן דעת שנתן יותר הרבה מכפי שער השיווי דהמקח חוזר דכל היכא דידעינן דרק אדעתא דהכי נעשה המקח אין חילוק בין מוכר ללוקח זאת הוא תורף תשובת הגאון הנ"ל. ועיין בנדון זה בשו"ת נטע שעשועים שהאריך הרבה בס' מ"ה מ"ו מ"ז ופיסקא דדינא העלה דבאומדנא כזו ודאי דיכול הלוקח לבטל המקח. רק אם כבר נתן הלוקח כל המעות בעד הפשתן א"י לחזור. ועי' בזה בנתיבות בביאורים סי' ר"ז ס"ק ג' וסי' ר"ל ס"ק א' ועי' בדברי חיים ח"א חו"מ סי' ל"ז נדון שקנה ברזל גרוע כדי להונות בו את הקונה ממנו ואח"כ לא רצה הקונה שלו לקבלו ממנו שיכול גם הקונה הראשון לחזור מהמקח. ועיי"ש בח"ב חאה"ע סס"י קל"א באחד שקנה מחברו בהמות לשלם לו מחירם בעת שימכור הבשר לשר החיל עבור החיל כי היה לו מקח עם השר ליתן לו בשר עבור אנשי החיל ואח"כ לא רצה השר לקבלם באומרו שהבהמות כחושים ופסק כהנתיבות דאין להוציא מן המוחזק:

יא ועי"ש ועיי"ש בבית אפרים בתשובה הנ"ל. שהביא בשם הרשב"ש ס' שפ"ז שכתב בשם אביו התשב"ץ בסוחרים שבא להם ספינה וקנו הסוחרים פשתן מיהודים באשראי. ואח"כ נאנסה הספינה ולא יכלו לטעון הפשתן ופסק שם שיחזור הפשתן לבעלים הראשונים משום דהוי אומדנא דמוכח שלא קנו הפשתן אלא ע"ד לשלוח בספינה זו:

יא ראובן קנה משמעון עורות שיש לו בעיר אחרת בקנין המועיל עפ"י ד"ת. ובתנאי שישלח לו העורות עם העגלות הראשונות שיבואו משם לאשר שהוא רוצה לשלחם עם סחורותיו שצריך לשליח למדינה אחרת. ואח"כ לא באו העורות עם העגלות הראשונות. ורוצה הלוקח לחזור בו מהמקח והמוכר טוען שהמקח קיים כיון שלא התנה בתנאי כפול. עיין בדיני תנאי כלל קי"ג סי' י"ד:

יג בדיני אומדנא וגילוי דעת במקח וממכר ע' באורך בחתם סופר החו"מ סי' ע'. ובהשו"ת שהבאתי בדיני אומדנא כלל ד' סס"י ח'. ועי' בכלל ל"א סי' ד' בדין אם מוציאין ממון ואם יכולין לענוש העובר על תקנת הקהל עפ"י אומדנא או רגלים לדבר:

כלל יז דיני גניבה א גניבה וגזילת עכו"ם אי אסור מן התורה עי' בכלל י"ח וכלל ע"ז בדיני עכו"ם סי' י"ט ושם הבאתי בשם השו"מ דכ"ז לא נאמר על האומות שבזמנינו שומרי אמונתם ועושים משפט:

ב הגונב ע"מ למיקט ודעתו להשיבו אם הוי גנב ואם חייב באחריותו עי' בקצוה"ח סי' שי"ח ס"ק א' ובשו"מ מהד"ק ח"א סי' קמ"ג:

ג שנוי מעשה אי בעינן שיעשה שנוי בכל הכלי