דברי גאונים נ

באופן שבנ"ד יש בו כל התנאים הנצרכים לחיוב דינא דגרמי יעו"ש באורך:

כלל טז דיני אומדנא וגילוי דעת במקח וממכר א ראובן שמכר ביתו לשמעון ובשעת המכירה ופיסוק דמים אמר שמוכר אדעתא דהכי לילך לדור לטבריה ואח"כ כתב לו שטר מכירה בעדים ולא גילה עוד דעתו בשעת כתיבת השטר. ואח"כ אירע לו אונס שאינו יכול לילך לדור בטבריה וחוזר בו מהמכירה. ושמעון טוען כיון שבשעת כתיבת השטר מכר לו סתם ולא גילה דעתו כלל אינו יכול לחזור בי. עיין שו"ת מהרש"ל סי' ב' שיצא לחלק בין שטר ראיה לשטר קנין דבשטר קנין אם כתב בסתם א"י לחזור בו. וגם בשטר קנין דוקא אם העדים שעל השטר הם עדים אחרים שלא היו בשעת פיסוק הדמים כשגילה דעתו אז א"י לחזיר אבל אם הם העדים הראשונים פשיטא דיכול ראובן לומר דעל גילוי דעת קמאי קא סמיכנא ויכול לחזור בו. וע' מה שכתבתי בסי' שאח"ז:

ב ראובן היה דעתו לעקור דירתו וליסע לעיר אחרת לדור. ומכר ביתו לשמעון. ואמר לפני הסרסור ועוד אחד בשעת השוואה ונתינת הדמים שהוא מוכר ביתו מפני שהוא רוצה לעקור דירתו מעיר הזאת. ואח"כ לקח שמעין השמשים וקבלו בקנין וכתבו לו שטר מכירה ולא אמר ראובן לפני השמשים כלל. ואח"כ אירע אונס לראובן שאי אפשר לעקור דירתו משם ומבקש לחזור מהמכירה. ושמעון טוען כיון שבשעת כתיבת השטר לא הזכרת כלום מענין עקירת דירתך מהעיר בטלת דבריך הראשונים. עיין בשו"ת שבסוף ס' עטרת צבי בסי' ר"ז שכתב דלכאורה נראה לאשר שהב"י מביא דעת העיטור והראב"ן ורשב"א ור"ן והה"מ בשם המפרשים וכולם שוים לדעת אחד והמחבר הביא זה בסי' קצ"א דשטרי דידן שטרי קנין הם הכי נקטינן וכיון דשטרי קנין הם יש לדמות למ"ש המחבר בסי' ר"ז סעיף ד' שאעפ"י שגילה דעתו קודם המכירה שמוכר על דעת כך וכך כיון דבשעת מכירה לא אמר אינו חוזר. אבל נלפע"ד שיכול לחזור דהא קיי"ל בסי' קצ"ב דשטר לחוד לא קנה עד שיתן דמים. א"כ בנ"ד כיון שבשעת נתינת הדמים אמר בפני הסרסור ועוד אחד שהוא מוכר מפני שרוצה לעקור דירתו מכאן הרי גילה דעתו בקנין הראשון שהוא נתינת הדמים ואין כאן אח"כ קנין חדש. ועוד הא כתב שם מור"ם בהג"ה מיהו אי איכא אומדנא דמוכח נתבטל המקח ובנ"ד אין לך אומדנא דמוכח גדול מזה ומה בכך שלא אמר בשעת כתיבת השטר עיי"ש כי קצרתי. ועיין בסי' הקודם מש"כ בשם מהרש"ל שהוא סותר קצת לדבריו. ולא ראה הרב דברי מהרש"ל הנ"ל. ויש לחלק קצת ודו"ק:

ג מי שמכר שדהו כדי לפרוע כתובת אשתו ונעשה לו נס ולא גרשה. פסק בשו"ת פאר הדור מהרמב"ם סי' רי"ב שהמכירה חוזרת יעו"ש. ובסי' שאח"ז:

ד וע' בשו"ת פני יהושע ח"ב סי' צ"ז במי שמכר ביתו מחמת שהיה חייב לפריץ שלו ואח"כ אתרחיש ל' מעות מקרוביו ורוצה לחזור מהמכירה. והעלה דאין גילוי דעת מהני רק אם אמר בפירוש בשעת המכירה שמוכר מפני זה. וגם באופן זה אינו יכול לחזור רק אם צריך מעות לקנות דבר אחר. אבל אם מחמת שצריך למעות עצמו מכר א"י לחזור ועיי"ש עוד בזה בסס"י ק"א:

ה אם הטעה הקונה להמוכר בדברים עד שמכר לו הדבר כגון ראובן שיש לו חזקת בית בשכירות מעכו"ם ובא אליו שמעון ואמר לו שהוא כבר קנה הבית מן העכו"ם וכיון שכן יקח ממנו דמי שיווי החזקה. ומכר לו ראובן החזקה. ואח"כ נודע לו שלא קנה שמעון הבית. ע' בס' זכור לאברהם חו"מ ח"ג ערך מכירה שהביא בשם הת"ח סי' קע"ג שפסק דמכירת החזקה בטלה:

ו ת"ח שאינו עשוי למכור ספרים ועכר ספריו אדעתא למיסק לא"י ולא עלה ואיכא אומדנא דמוכח דלא דחיקא לי' שעתא למכור ספריו אם לא אדעתא למיסק לא"י. עיין בזכור לאברהם חחו"מ ח"ג ערך מכירה בשם הרב מטה שמעון שפסק דאע"ג דספרים הם בכלל מטלטלים לענין זה נראה דיש לו דין מוכר קרקעותיו דודאי אין אומן בלא ספרים כנלפע"ד ועוד נראה דה"נ בסתם אומן שמכר כלי אומנתו אדעתא למיסק לא"י ולא עלה דחוזר המקח דחד טעמא אית להו כמוכר קרקעותיו וכו' עיי"ש. ועיין עוד שם בערך שכירות שהביא בשם הרב עולת שמואל למהר"ש פלורינטין סי' כ"א בהשכיר כלים של מלאכה כדי לעלות לא"י וחזר בו מחמת אונס דהשכירות בטלה אפילו שהיה שבועה בדבר יעו"ש. ועיין כנה"ג סי' ר"ז אות מ"ח ובכרם שלמה חחו"מ סי' כ"ה:

ז הא דמבואר בחו"מ סי' ר"ז סעיף ג' בהג"ה דדוקא בקרקע מהני אומדנא וגילוי דעת אבל לא במטלטלים. עיין בשו"ת פרי תבואה סי' ל"א שהביא משם הגהת אשר"י בכתובות פ' אלמנה ניזונית שכתב ודוקא בקרקע אבל במטלטלים ספק הוא ואין מוציאין מספק המקח מ"ד הלוקח וכן כתב המרדכי להדיא. ומכח זה פסק שם הרב המחבר בתשובה הנ"ל בעובדא שבא לפניו שהיה המוכר מוחזק עדיין במטלטלים שמכר וטוען ברי שמכר, רק על דעת כן כמו שגילה דעתו בשעת המכר דהדין עם המוכר לבטל המקח וחיזק הדבר בראיות ברורות שגם הרמ"א מודה דהיכא דהמוכר מוחזק בהמקח דאין מוציאין ממנו ועיין בסי' שאח"ז:

ח מי שמכר חפצים של כסף עבור שרוצה ליקח בדמיו יורה לבשל יי"ש. וכן אמר בשעת