דברי גאונים מט

היה לו עדיין הפירות. והלך המוכר לביתו וקנה הפירות והוליכם להקונה וחזר בו הקונה מהמקח. עיין מש"כ בדיני קנין מטלטלים כלל פ"ז סימן נ"ד דאף שלא קנה ראובן הפירות מצד דשלב"ל מ"מ יש לחייב לראובן לשלם לו הוצאות הבאת הפירות למקומו מצד דינא דגרמי:

מד מי שמכר לחבירו סחורה והתחייב עצמו להעמידה לו לזמן פלוני ולא נתן לו לזמן הנ"ל והוקר הסחורה או הוזלה. עיין דינים אלו בדיני פרעון כלל פ"ג סי' ח':

מה ראובן היה לו חנות סגור וסחורה בתוכה והלך שמעון ופתח החנות בלא ידיעת ראובן והניחה פתוח והלך לו. ועי"ז נגנב סחורת ראובן וראובן תובע ממנו היזקו. עיין מהרשד"ם סי' שס"ה שמבואר מדבריו דדין זה דמי לפורץ גדר בפני בהמת חבירו שמבואר בסי' שצ"ו בהג"ה סעיף ד' דאם נאבדה הבהמה פטור מלשלם ואף שדעת הראב"ד שחייב על הבהמה מ"מ להלכה למעשה יש לפסוק כדעת הרי"ף ורש"י ובעלי תוספת שפטור וגם אפשר לומר דע"כ לא פליגי אלא בבהמה דממילא אזלי אבל בכלים לכ"ע פטור וכן משמע בהג"ה אשר"י:

מו אחד הנהיג פרה בחבל שבידו ובא לפני בית א' וקשר החבל עם הפרה אל סריגי חלון. ואח"כ בא אחד והתיר הקשר והלכה הפרה ונאבדה. ועתה תובע מהאיש המתיר בעד היזק הפרה. עיין בשו"ת חוות יאיר סי' ר"ד שהאריך בזה וכתב דדין התרת קשר הוי כמו הכישה דעביד מעשה בגוף הבהמה וכן הסברא וכו' ועיין סמ"ע סי' שצ"ו ס"ק יו"ד. מכל זה נראה לי דאת"ל דיש לפקפק ואין להוציא ממנו מ"מ אי תפס לא מפקינן מני' ואינו בכלל פורץ גדר בפני בהמת חבירו דסימן הנ"ל דחייב רק לצי"ש ולא מהני בי' תפיסה עכ"ל בקיצור לשון קצת ועיין בסי' שאח"ז:

מז שותפים שהוליכו בהמות בדרך ואח"כ הטו מן הדרך והוליכו הבהמות אל הנהר להשקותם מים והיתה בהמתו של אחד קשורה מראשה אל רגלה בחבל כדי שלא תברח ויהי כאשר כלו לשתות בשפת הנהר ורצו המוליכים שיצאו מן המים שיחזירו פניהם ללכת אל הדרך וזרקו על הבהמות אבנים והבהמות דימו שהבעלים רוצים שילכו לעבר הנהר. ושטו לעבר הנהר והבהמה שהיתה קשורה בחבל נטבעה במים ובעל הבהמה לא היה שם ועתה תובע מהם שישלמו לו. ראה זה מצאתי בכתבי הרב הגאון מו"ה מענדל זללה"ה שהיה אב"ד דפה בחיבורו על החו"מ סי' שצ"ו שבא עובדא זאת לפניו וכתב תשובה אף כי לא נתכוונו מ"מ שוגג קרוב למזיד הוא. כי זאת ידוע שהבהמה לא תבוא אל האדם המכה אותה רק תברח מפניו. ואדם מועד לעולם אפילו בשוגג גמור. ואין לומר דזה הוי כמו הכישה במקל ונאבדה שמסתפק הש"ך בסימן שצ"ו ס"ק א' ובחוות יאיר סי' ר"ד אם חייב על הבהמה (עיין בסי' הקודם) חדא שכבר כתבתי שאין ראוי להסתפק בהכישה כי רוב הפוסקים ראשונים ואחרונים פוסקים אפילו בפורץ גדר בפני בהמת חבירו ויצאה ונאבדה חייב ובהכישה י"ל דגם הרא"ש מודה (עיין מש"כ לעיל סימן מ"ה בשם מהרשד"ם) ב' ששם מיירי שהבהמה נאבדה ולא נודע מקומה אבל לא הכישה שתלך אל האש ותשרף. אבל באדם המכה בהמה שתלך אל האש בודאי חייב. ומכ"ש שתלך אל מים העמוקים שהבהמה אינה רואה אבדון שלה כמו באש וגם סוברת שתשוט. ועוד דלא גרע הכישה במקל מאדיי אדויי' דקיי"ל בזורק מטבע לים באדיי אדויי' במים עכורים שנאבד המטבע דחייב אליבא דכ"ע ועיין בש"ך בשורף שט"ח בענין זה בשם רש"ל ומה שהשיג שם על המהרש"ל לא שייך כאן א"כ בנ"ד הוי מזיק ממש וחייבים לשלם בעד הבהמה עכ"ל בקיצור קצת:

מח אורח שנתאכסן בבית אכסנאי ולערב הלך לבית המשתה ונשתכר וחזר לאכסנאי שלו ובא לחדר משכבו ושכח לכבות את הנר של שעוה המשולב העומד על השלחן ונשרף השלחן עם המכסה וארגז של בגדים. עיין בשו"ת חוות יאיר סי' קס"ט שכתב דהדבר פשוט שהאורח חייב לשלם כל הנזק כי אדם מועד לעולם ועיין בכלל נ"א סי' י"ז. מט ועיי"ש שכתב דכן הדין במשרתת שמחמת חסרון השגחתה נאחז השלהבת מתוך התנור בעצים שהניחה לייבש על פי התנור ונשרף קצת כלי בית שחייבת המשרתת לשלם. ועיין מה שכתבתי בענין נזקי אש בדיני מזיק כלל נ"א:

נ אחד שאמר לקטן לשבור כלים של שמעון אם חייב המשלח לשלם. עיין בדיני מזיק כלל כ"א סימן כ"א:

נא עמש"ל בסי' ל"ב בשמעון שנתן להשר מעות מזויפים. שוב בא לידי שו"ת פרח מ"א ועיינתי שם והדברים ארוכים בטעמם לפי תורף השאלה והרב זכל"א קצר במקום שהיה לו להאריך והוא נ"מ לדינא כאשר יובן ממה שאביא להלן בשמו:

וע"ש בפמ"א סי' הנ"ל שהביא בשם מהריב"ל ח"ג סי' למ"ד על שמעון שהוא פאנוו"ר (בלשונינו שפילינוער) של ראובן שמכר סחורת ראובן בעד מעות מזוייפים שהיו מכוסים ולא היה כיכר זיופם ואח"כ נתגלה זיופם ונודע בעש"ג והביאו אותם במצור ובמצוק והוצרך ראובן להוציא ממון הרבה לשוחדם ותובע ראובן משמעון ההפסד שבא לו מגוף המעות הרעות וגם השוחד שנתן והשיב מהריב"ל דההפסד של המעות הרעות ודאי חייב. אבל נזק השוחד דעתו שהוא פטור דדמי למוכר פירות לחברו ולא צמחו דקיי"ל כרבנן דאינו משלם כ"א דמי הזרע ולא דמי ההוצאה וכן בתוספתא הלוקח קנקנים מחברו ונמצאו רעועים ונשתברו חייב בדמי הקנקנים ולא דמי היין עכ"ד וסיים הפמ"א דל"ד לנ"ד דהתם לא ברי היזקא לכך פטרו מהשוחד אבל בנ"ד שהחליפו להשר פאש"א ונתן לו שמעון מעות מזויפים הוי ברי היזקא דודאי יבחון אותם השר כיון שנתן מחירם מטבעות טבין ותקילין. ועיי"ש מה שהביא נדון כזה בשם מהרש"ך. וגם שבנ"ד התרה ראובן בשמעון שלא יתן לו המעות המזויפים. וגם שאח"כ תבעו לעמוד עמו בפני דייני ישראל וכו'