דברי גאונים מח

שיהיה מוכרח לשלם להעכו"ם עשר ידות על דמי שיווי המשכון עיין בדיני משכון כלל ד"ן סי' כ"ח:

לב ראובן ושמעון שביקש מהם שר העי שיחליפו לו זהובים. ונתן לו שמעון זהו' מזויפים. ונתפסו שניהם ופיזרו ממון. וראובן תובע הוצאותיו משמעון. עיין להרב זכור לאברהם חו"מ ח"ג ערך נתפס שהביא בשם הרב פרח מטה אהרן ח"ב סי' מ"ב דשמעון חייב כל ההיזק. וע"ש עוד בענין עלילה על אחד מהקהל מה שציין שם בזה. וע"ל סי' כ"א:

לג ראובן נתן חפץ לשמעון בפקדון או למוכרו ונתן שמעון החפץ ללוי. ולוי היה לו דו"ד עם ראובן ולא היה יכול להוציא מראובן מצד שאמר ראובן קי"ל. ועתה נעשה לוי מוחזק וטוען לוי קי"ל. ותובע ראובן החפץ משמעון. עי' בשו"ת כאות דשא מבע"מ ספר לבושי שרד סימן כ"ז שפסק דמצי שמעון לומר האי קי"ל של לוי שאתה חייב ללוי וכדין נתתי לו. עיי"ש שהאריך:

לד הרוצה לבנות לו חנות אצל חנותים הישינים. והישינים מוחים בו. עיין בדיני השגת גבול כלל כ"ז סימן כ"ו:

לה בעלי חנות שאחד יש לו ליסענטץ למכור בחנותו ופורע מס מחנותו כנהוג. והאחר הסמוך לו אין לו ליסענטץ ושותקים לו מושלי העיר וכן אחד שיש לו זכות למכור יי"ש על קעלישי"ג שהשיג בתחבולה ע"ש העכו"ם וכדומה. והשני אין לו רשיון ע"ז ומוזג בחשאי. וגם מוזיל אם רשאי זה למנוע אותו עפ"י ד"ת שלא ימזוג על הקעלישי"ג או שיהיה מונעו בכח מסירה וכיוצא בו להעמיד שומרים שלא ימכור דיכול לומר כיון שאין אתה פורע מס אין לך רשות לעסוק בזה ולא פסקית לחיותאי. עיין שו"ת שואל ומשיב ח"א סי' כ' מה שמחלק בזה בין אם הפקידה הוא קצוב כמה חנותים או מוזגים יהיה בעיר ואם יכול להיות כמה חנותים או מוזגים רק שישלמו המס אולם ודאי יכול למחות בידו מלהוזיל עיי"ש:

לו ראובן תובע מעות משמעון ושמעון משיב כי הוא מחזיק הרבה שנים בשכירות את הראנדא ויי"ש ויוכל לברר שראובן קנה הרב יי"ש בהעלמה ומזגו על שענק וגם חשדו פס בשו"מ מהד"ב ח"ד סי' ל"ט שעל כמה שיברר שמעון מחויב ראובן לשלם ההפסד ועל המותר שחושדו ישבע. וכ"כ במהד"ג ח"א סי' רל"ב ששוכר אוראנדע יש לו כל דינא דמלכותא והמפסידו ומסרב בד"ת מותר לשוכר לילך בדא"ה אף שיפסידו הרבה בדא"ה:

לז ועיין בכלל כ"ז סי' ל' ועיין בשו"ת רמ"ץ חחו"מ סי' ב' שפסק מכמה טעמים שמותר למחזיק הרגאל לילך עם ממוני הערכאות לחפש יי"ש זר אצל השענקירס המעלימים ומיתר לילך עם המעלים לפני ממוני הערכאות למשפט ע"ז ומותר לגבות ממנו הקנס שיקצבו עלו וכתב שכן הוא המנהג שא"צ לילך בענין הנ"ל לפני ב"ד מטעמים שכתב:

וע' במהר"ם שיק חחו"מ סי' ל"ח באחד ששכר מהשר הרגאל מהעיר ובכל זאת ביומא דשוקא הנקרא ירי"ד היה דרכם של היהודים וגם עכו"ם למכור יי"ש ואין מיחה בידם כמה שנים. ואח"כ נודע להמחזיק הרגאל שיכול למחות בידם מחק המלך שאינם רשאים למכור והלך לערכאות שיהיו בעזרו לעכב את כל הבאים שמה ליומא דשוקא למכור יי"ש. והיהודים צועקים חמס באמרם שיש להם חזקה בזה מכמה שנים. ע"ש שדעתו לזכות היהודים מצד מחילה ששתק השוכר הרגאל ולא מיחה בהם ודאי מחל ע"ש גוף התשובה כי קצרתי:

לח אחד יש לו מכבר טריפע של מכירת הטאבאק ועתה השתדל עוד אחד הדר במבוי הזה והשיג ג"כ טריפע והראשון הלך אצל השר וקיבל ליקח מהשני הטריפע יען שהוא סמוך לשלו ובאו לדין עיין בדברי חיים ח"א חו"מ סי' מ"ז ובח"ב חו"מ סי' ל"ח ל"ט:

לט סוחרי שני"ט קרעמיר"ס מהעיר נתעצמו בדין עם סוחר אחר מעיר אחרת שבא להעיר מידי שבוע בשבוע על יום השוק שיש שם בכל שבוע ושבוע. ומוכר סחורם לערלים המתקבצים שם. ויש בידם למנוע אותו עפ"י נימוסי הקיר"ה. אך לשאול באו עפ"י דתה"ק. עיין שו"ת שואל משיב מהד"ק ח"א סי' מ"א שכתב בשם הב"ח ססי' קנ"ו שדעתו דגם (בוואכי"ן מאר"ק) אמרינן מעלמא אתו ולעלמא מזבני. והגאון המחבר דחה דבריו וראיתו ופסק דבוואכי"ן מאר"ק לא שייך זאת רק בירידי"ם הגדולים שהם מזמן לזמן. ומה גם דדינא דמלכותא דינא וא"כ העיקר דמצו בני העיר למחות בו יעי"ש וכן פסק במהד"ב ח"ג סי' כ"א:

מ מי שכתב למחותנו שיבא עם בנו החתן לעשות הנישואין ביום פלוני וחבירו השיבו שיבוא ליום הנ"ל והכין והוציא הוצאות החתונה. ולא בא חבירו עם החתן והפסיד זה הוצאותיו. פסק בשו"ת חוות יאיר אמצע סי' קס"ח שאם אין לחבירו התנצלות מספיק שנאנס ולא בא חייב לשלם לבעל החתונה כל היזקו שגרם לו. ועיין ברמ"א סי' י"ד באומר לחבירו שילך למקום פלוני לדון עמו והלך חבירו והוא לא הלך אחריו שצריך לשלם לו כל יציאותיו:

מא הגבאים כתבו לשני חזנים שיבואו להתפלל בימים הנוראים בשכר שקצבו להם במכתבם בחשבם שיבא אחד מהם ואח"כ באו שניהם וכל אחד טוען שרוצה להתפלל הכל בשכירות שכתבו לו ואינם רוצים בשותפות ותובעים פיוס והוצאו עיין בשו"מ מהד"ב ח"ד סי' ק"פ בד"ה והנ"ה בשנ"ת תרי"ג:

מב אחד העליל על חזן שהיא נואף ועי"ז סלקוהו הקהל מאמונתו ואחר כך נודע שבעלילה בא עליו ותובע מהמעליל הפסדו בתורת גרמי עי' בתה"ד סי' ש"ט ובשו"מ מהד"ב ח"ד סי' ק"פ בד"ה והנ"ה בשכ"ת תרי"ג:

מג ראובן עשה מקח עם שמעין שדר בעיר אחרת על פירות יבישים להעמידם למקום הלוקח והיה ביניהם קנין ערבון אבל המוכר לא