דברי גאונים מז

בכה ראובן שתבע לעכו"ם בערכאות. וכפר העכו"ם והעיד ישראל לעכו"ם ונפטר העכו"ם ואח"כ נתברר ששקר העיד. אם חייב העד לשלם עיין שו"ת שבו"י ח"ח סימן קמ"ז שפסק דפטור מלשלם:

כו מי שהיה לו תביעה על חבירו. והלך התובע בערכאות שלא ברשות ב"ד. ועי"ז הוכרח הנתבע לעשות הוצאות בערכאותיהם עיין סימן שפ"ח ברמ"א סעיף ה'. ועיין שו"ת עדות ביהוסף סי' י"ט וסי' מ"ב שהביא כל דעת הפוסקים בענין זה שמבואר לדינא. שהתובע מחויב לשלם לנתבע כל ההוצאות שהוציא. ועיין עוד דינים אלו בכלל נ"ב:

כז כתב הכנה"ג על החו"מ סי' שפ"ו בהגה"ט אות ע"ד דלא מחייבינין בדינא דגרמי אלא לעושה הרעה בעצמו. אבל אם ראובן הרשה את שמעון לתבוע חוב מלוי שמגיע לו ע"פ ד"ת והלך שמעון וגרם נזק ללוי או אפטרופוס של יתומים שגרם נזק לבעל חובם. לא מחייבי ראובן או היתומים לשלם ההפסד להנמסר אע"פ שאין להמורשה או להאפטרופוס לשלם משלו. ועיין בס' כסא אליהו על החו"מ סי' הנ"ל אות ב' שכתב דבר הלמד מענינו. דלא כתב כן הכנה"ג אלא בישראל שלא הוחזק בכך. אבל אם הרשה לעכו"ם או לישראל שמוחזק בכך הוי ברי היזקא וחייב המרשה מדינא דגרמי. וזה נלמד מתשובת הרשב"ץ ח"א סי' קנ"ו שהביא הב"י על הטור בסס"י שפ"ח וכ"כ בדברי חיים ח"ב חו"מ סי' מ"ו ועיין בכנה"ג סי' הנ"ל בהגה"ט אות מ"ם ועיין בסמוך סי' שאח"ז:

כח מי שמסר שט"ח שיש לו על ישראל. לעכו"ם שיתבע אותו בערכאות או שמכר השט"ח לעכו"ם ועי"ז הפסיד הלוה. עיין חו"מ סימן כ"ו סעיף ד' במסר השטר לעכו"ם דחייב לשלם לו כל מה שהפסיד יותר ממה שחייב בדיני ישראל ועיין בסמ"ע סימן ס"א ס"ק ט' שתפס בלשונו שאיסור יש בדבר למסור השטר לעכו"ם. ובתומים שם תמה על הסמ"ע דמה איסור יש בזה. ובנתיבות שם בביאורים ס"ק וא"ו כתב עליו ולפע"ד נראה לאיסור דלא גרע מזבין ארעא לעכו"ם אוצר' דישראל דמשוותינין לי' עד דמקבל עליו כל אונסא דמתייליד לי' ע"י העכו"ם מכ"ש למכור שטר של ישראל לעכו"ם דמצי לומר לי' אולי אבוא ע"י העכו"ם לעלילות. ועיי"ש בהגהות אמרי ברוך שכתב על הנתיבות הנ"ל וז"ל צ"ע דאם עבר הזמ"פ מה"ת לא יהיה ביד המלוה למכור שטרו לעכו"ם עכ"ל. ותימה עלי הגאונים הנ"ל איך לא זכרו דברי המחבר הנ"ל שבסי' כ"ו. ומקור הדין הוא מתשובת הרא"ש כלל י"ח סימן ה' שנשאל בראובן שהיה לו שטר על שמעון וראובן היה חייב לעכו"ם ומסר השטר לעכו"ם בפרעון חובו. ופסק הרא"ש דאם הוא מוסר שטרו לעכו"ם צריך לקבל עליו כל אונסא דמתייליד לי' לשמעון אם יוציא ממנו העכו"ם מה שלא היה חייב בדיני ישראל. וכן אם בא לו היזק מפני שהעכו"ם תבעו בערכאות והוצרך ליקח לו מליץ שיטעון בעדו צריך ראובן לסלק היזקו שכמו שראובן לא היה יכול לתבעו בערכאות כן אינו יכול למסור שטרו לעכו"ם שיתבענו בערכאות. ואם העכו"ם תובע בערכאות נמצא שמעביר עליו את הדרך וצריך ראובן לסלק היזקו עכ"ל בקיצור קצת. הרי מבואר מדברי הרא"ש כמ"ש הנתיבות דדמי לזבין ארעא אמצרא דישראל דגם שם מבואר כן הדין דצריך לקבל עליו כל היזקא ומשמתינין לי' עבור זה. והנה מה דמשמע מדברי הרא"ש דאף אם לא קבל עליו כל אונסא ומכר השטר לעכו"ם והעכו"ם תבעו בערכאות דחייב המלוה בכל ההפסד שבא ללוה. וכן קבע מרן הב"י להלכה כדבריו בסי' כ"ו. עיין בשער משפט סי' הנ"ל ס"ק ב' שתמה על הב"י שהרא"ש כתב כן לשיטתו בפסקיו בפ' המקבל בהאי דזבין ארעא אמצרא דישראל דמשמתינין לי' עד דמקבל עליו כל אונסי' שפסק שם הרא"ש דאף אם לא קיבל עליו ואח"כ בא להמצרן היזק מחמת העכו"ם דמשמתינין להמוכר עד שישלם לו היזקו. אבל למאי דקיי"ל בסי' קע"ה סעיף מ"ם דאם לא קיבל עליו. פטור אח"כ מלשלם וכן פסקו כל הפוסקים. א"כ גם הכא במוסר שטר לעכו"ם בעינן קיבל עליו דוקא דאי לאו הכי הוי גרמא בנזקין ופטור ולא גרע ממוסר שטר פרוע לעכו"ם על אחד דפטור כמבואר בש"ך סי' שפ"ו ס"ק כ"א ובסימן שפ"ח ס"ק ס"ח אולם אף לדידן אם השטר הזה יש לו זכות להוציא יותר בדיניהם מבדיני ישראל והישראל פרע חובו להעכו"ם בזה השטר וחישב לו בפרעון גם זה הסך מעות שיזכה העכו"ם בדיניהם דהישראל נהנה מזה הסך. והעכו"ם הוציא אח"כ מהלוה כל הסך הנ"ל בזה מחויב המלוה להחזיר להלוה היתרון שפרע בדיניהם כיון דקא משתרשי לי' למלוה. אך אם הלוה סירב לעמוד לד"ת. אזי גם בזה פטור מלהחזיר לו. ומותר למוסרו לכתחילה להעכו"ם ולחשוב עמו כל זכות שיש לו בדיניהם. זאת תורת העולה מדברי השער משפט הנ"ל:

כט אחד שכר מהקהל הרענדא וגזרו ברחם שלא יקנה שום איש מהקהל משקה אצל אנשי הכפר רק מאיש הנ"ל. ובאמצע הזמן התירו הקהל את החרם ולבסוף תובע השוכר ההפסד שגרמו לו לפחות מכירת המשקה. עיין בשו"מ מהד"ג ח"ג סימן קי"ט:

ל אם מותר ליחיד להשתדל אצל השר לטובת עצמו אף כי אפשר שעי"ז יגיע היזק לרבים עיין בזה בשו"ת חוות יאיר סי' רי"ג ועיין ברמ"א סי' קס"ג סעיף ו'. ובסי' שפ"ח סעיף ח' ועי' בדברי חיים ח"א חו"מ סי' י"ט ובעבודת הגרשוני סי' מ"ח ובשו"ת ר' ענזול סס"י ס"ט:

לא ראובן הביא משכון לשמעון ואמר לו שהוא של עכו"ם ששלחו ללות לו מעות ברבית עד זמן פלוני והלוה לו שמעון על המשכון. וכאשר עבר זמן הפרעון מכר שמעון המשכון מבלי הגיד לראובן אם רוצה לפדותו. ועתה העכו"ם תובע את ראובן להביא לו משכונו ורוצה לפרוע הקרן והרבית. וראובן תובע לשמעון באמרו