דברי גאונים מו

(בעובדא דשליח שלא מכר הסחורה והוזלה שהבאתי לעיל) דפטור השותף והשליח כיון דנתכוון לטובת השותף והמשלח. ושוב כתב שם בשעמ"ש וז"ל גם בנ"ד שנתכוון לטובת חבירו לפי מה שהוכחתי לעיל בסי' ס"ו ס"ק ל"ד כשיטת מהרש"ל שהביא הש"ך בסי' שס"ג דשומר חייב אף בהיזק שאינו ניכר א"כ ה"כ כיון דשותפין ש"ש זה לזה חייב אף בהיזק שאינו ניכר דש"ש חייב אף שנתכוון לטובה כמ"ש בתשובת מהרי"ק והובא בסמ"ע סי' ש"ג ס"ק ז' אך לשיטת הש"ך שם ושאר אחרונים דאף שומר פטור מהיזק שאינו ניכר נראה לדינא כמ"ש (דאם עיכב הסחורה לטובת חבירו פטור משום דדמי למטמא בשוגג דפטור משום היזק שאינו ניכר ואם לא נתכוון לטובה חייב כמו מטמא במזיד) שוב מצאתי בחידושי הראב"ן בפ' השואל דף צ"ח ע"ד ראובן ושמעון דעבדי עיסקא בהדדי וכו' וחבירו עיכב מלמכור וא"ל המתן עד שיתייקר יותר והוזלה וא"ל חבירו כיון שעכבת מלמכור ההפסד עליך אין בדבריו כלום וכו' וכוונתו כיון שנתכוון לטובה וכמו שכתבתי ועיין בתשו' מהרי"ט חחו"מ סי' ק"י שפסק ג"כ כן עכ"ל השעמ"ש היוצא מזה שבנדון שהבאתי בשליח שתפס הסחורה ובנדון הגאון יעב"ץ שפשע ולא החליף הצעטיל ונפסדו אף לדעת הש"ך מחוייבים לשלם ההפסד ויצאנו מפלוגתת הש"ך ומהרש"ל. ועיין בתשובת מהרי"א הלוי בח"ב סי' ע"ח דאשתמיט לי' דברי הגאונים הנ"ל ולא הביא רק דברי המהרי"ט הנ"ל ועיין בדיני פרעון כלל פ"ג סי' ג' שהבאתי העובדא שנשאל המהרי"א הנ"ל:

יח ראובן יש לו חוב ממון אצל שמעון. ובא לוי ועיקל הממון שביד שמעון מחמת איזה תביעה שיש לו על ראובן. וראובן מכחישו. יש ללמוד משער משפט סי' ע"ו ס"ק ב' שמחויב המעקל לשבע היסת נגד המלוה. או להתיר העיקול דכיון דע"י דיבורו אינו יכול לגבות חובו הוי דינו כמו מסור ושאר דיני דגרמי:

יט וכן כל היכא דאחד גורם לחבירו על ידי דיבורו שאינו יכול לגבות מעותיו מהבע"ח. מחויב לשלם ההפסד או לשבע על דיבורו שהוא אמת. עיין זה בשער משפט סי' פ"ג ס"ק ב':

כ ראובן היה חייב לשמעון מנה בכת"י. ואירע מקרה שפשטו חיל המלך והחריבו כפרים ועיירות ושללו יינות ותבואות. וכאשר ראה זאת ראובן הלוה. מילא ספינה מיינות שלו ע"ד להבריחם למקום שאין יד השונא משגת שם. ונודע זאת לשמעון המלוה ועיקל הספינה ע"י שר העיר עד שיפרע לו ראובן חובו או שיעמיד לו ערב מספיק וביום השלישי להעיקול באו החיל ושללו כל אשר בעיר וגם הספינה עם היין. ויהי כאשר תבע שמעון חובו מראובן. השיב ראובן כי גרם לו היזק היין ע"י העיקול. עיין בשו"ת חוות יאיר סימן מ"ד שפסק דחייב שמעון לשלם לראובן חובו דזה לא הוי אלא גרמא משום שלא עשה מעשה בהיין עצמו וגם דיבורו לא עשה מעשה הנזק רק העיקול של השר והו"ל דיבורו גרמא דגרמא. וגם מדיני שמים פטור שמה שעשה העיקול כדין עשה כיון דבזמן החירום אין זמן ליטול רשות מב"ד. גם אין מי שיעמוד בדין והו"ל במקום פסידא ואדם בהול על ממונו ועביד דינא לנפשי' בכה"ג שאינו עושה רק עיקול. והיה לו לראובן לחוש על יינו ולהעמיד לשמעון ערבות או לפייסו באופן אחר ואף אם היה חייב שמעון בדיני שמים מצד גרמא. מ"מ כבר פסק רש"ל דלא מהני תפיסה בכל החייבים לצי"ש וכ"כ הריב"ש (עיין בדיני תפיסה כלל קי"ב סי' י"ח) א"כ לא מהני מה שראובן הוא מוחזק במעותיו של שמעון. ע"כ תורף תשובתו ועיין לעיל סי' י"ח י"ט. בשם השער משפט. ועי' סימן שאח"ז:

כא מי שעיקל את חבירו עבור תביעתו שיש לו עליו ע"י ערכאות. וסגרו וחתמו את אוצר התבואה של הנתבע. ובתוך הזמן נשרף האוצר עם התבואה אם חת ההפסד על המלוה עיין בסי' כ'. ועיין בשו"ת שואל ומשיב ח"ג סי' פ"ב. שפסק דהדבר ברור דאף שעיקל הדבר אינו חייב באחריותו כמ"ש בעטרת צבי. וזולת זה העיקול לא חשיב תפיסה כמבואר בסי' ק"ד סעיף ד' דאף אם הב"ד סגרו חנותו של לוה דאין זה גביה. מכש"כ בנ"ד דתפיסה ע"י ערכאות לא שמה תפיסה כמ"ש במהרשד"ם סי' קמ"ה ובמהרי"ק שורש קנ"ד וע"כ הדין ברור דההפסד על הלוה. ועיין בדיני עיקול סי' ד':

כב ראובן קנה צרור אחד מעפרות זהב מעכו"ם ואחד. והראהו לצורף אומן. ואמר לו ראה אם הוא זהב מזוקק או יש בו זיוף. ואם הוא מזוקק אתן לך חצי ריוח בשכרך. ואמר לו האומן נראה לי שהוא זהב מזוקק ואין בו זיוף וסמך עליו הלוקח וקנה והתיכו ונמצא נחושת. אם מחויב האומן לשלם ללוקח ההפסד כמ"ש הרמב"ם (והובא בחו"מ סי' ש"ו) במראה דינר לשלחני ואמר לו שהוא טוב ונמצא רע שמחויב לשלם אם הוא מומחה ונוטל שכר. עיין בשו"ת התשב"ץ ח"ב סי' קע"ד שפסק דהאומן פטור דאינו קרוי שכר לחייבו בתשלומין אלא כשנוטל אפילו יש שם הפסד. ולוקח השכר בשעה שמראהו לו מכיס הלוקח אבל בנ"ד שלא נתן לו שכר מכיסו. ואם לא יהיה ריוח ואינו נוטל שכר אינו מתחייב לשלם ההפסד כיון שלא נטל כלום. עכ"ל בקיצור קצת:

כג טבח שמכר במזיד בשר טריפה בחזקת כשר ובשלו הבשר ונאסרו הכלים מחיוב הטבח לשלם גם בעד הכלים דאף שבעה"ב בישל בעצמו מ"מ דומה למראה דינר לשלחני בסי' ש"ו ואף דהיזק שאינו ניכר לא שמי' היזק ופטור היינו דוקא בשוגג אבל במזיד חייב ודמי למ"ש הש"ך בחו"מ סי' כ"ה ס"ק ה' בחכם שטיהר את הטמא ועירבו בעה"ב דפטור בשוגג דוקא ונ"ד הוי כמו שאומר חזו דעלך קא סמיכנא כ"כ בספר יהושע בפסקים וכתבים דף ק"ג ע"א סי' רכ"ח:

כד ראובן חייב לשמעון ורוצה לעכב מעותיו בשביל שכבש עדותו והפסיד לו. עיין שבו"י ח"א סי' קמ"ו ועיין בדיני עדות כלל ע"ו סי' צ"ה: