דברי גאונים מד

הפתקות ששלח לו. עיין בשאילות יעב"ץ ח"א סי' פ"ה שכתב דלכאורה היה נראה שהוא פטור דאינו אלא גרמא דהרי לא עשה מעשה בידים וממילא פסדי להו. אמנם באמת הוא חייב מדינא דשאני מזיק שפטור בגרמא כיון שלא קיבל עליו שמירת הנזק. משא"כ שומר שהזיק ודאי חייב אף בגרמא בעלמא בין במזיד בין בשוגג כיון שקיבל עליו השמירה ושכחה קרוב למזיד הוי. אף דממעטינן שטרות משבועת השומרים. מ"מ העיקר כהש"ך דחייב על פשיעת שטרות. תבנא לדינא דכל שומר או שליח חייב בגרמא. ומחויב השפיליטער לשלם עבור הצעטליך כמו שהיו שוים אז למכור בשוק. ומזה נלמוד ג"כ לשפיליטער או שליח שהתעצל ופשע בעשיית פראטעסט על וועקסיל הנצרך לפי דינא דמלכותא שמחויב לשלם כמו שהיה שוה למכור. ע"כ תורף תשובתו. וכ"כ במהרי"ט סי' ק"י דשליח ושומר חייב אף בגרמא בעלמא ע"ש היטב. וכ"כ בתבואת שור סי' י"ח ס"ק כ"ד דחייב אף בשוגג בהיזק שאינו ניכר וע' במהר"ם שיק יו"ד סי' רפ"ד ובשו"מ מהד"ב ח"א סי' מ"ב בד"ה והנה בנה"כ ובח"ד סי' ק"פ:

ועיין בדיני שותפים כלל צ"ח סי' כ"ז וכלל צ"ט סי' י"ח שהבאתי בשם החת"ס חו"מ סי' ק"א שמחלק ג"כ חילוק הנ"ל בין שומר ושליח ושותף למזיק דעלמא. וע"ל סי' י"ב וסי' י"ז. וסי' כ"א:

ט ראובן סרסור שאמר לשמעון סרסור שב היום בביתך ואני אתן לך חלק ממה שארויח היום בסרסרות. וכן עשה שמעון וישב בביתו. ועתה חזר בו ראובן. עיין במחנה אפרים הל' שכירות סי' י"ח שהביא בשם המרדכי פרק הגוזל קמא דבכל הגרמות אם קיבל עליו בפירוש לשלם אם יגרום לו הפסד מחויב לשלם. (ועיין בדברי חיים ח"א חו"מ סי' כ"ח ל"א מ"א מ"ב מ"ג דבכל גרמא אף רק מבטל כיסו של חבירו אם קיבל עליו לשלם אם יגרום לו הפסד גרמא. מחיוב בדיבור בעלמא). וגם יש ללמוד מכל הפוסקים דהיכא שחבירו הפסיד עפ"י דיבורו אף שלא עשה שום מעשה חייב לשלם לו כל מה שהתנה. ועכ"ז העלה בנ"ד דפטור ראובן כיון דההפסד אינו ברור דפן לא היה שמעון מרויח כלום באותו יום. ואין לחייבו כיון דהבטיח לו להרויח לשותפות הוי כמגביה מציאה לחבירו. דראובן יכול לחזור ולומר לא היה כונתי להרויח אלא לעצמי. דדוקא פועל אינו נאמן לומר חזרתי בי ולעצמי הרוחתי עיי"ש:

י ראובן היה לו מקח קצוב ליתן חפצים לאנשי חיל והממונה על קבלת החפצים נתן לו תמיד מכתב אנווייזונג להקאססע כמה חפצים קיבל שישלמו לו הסכום מעות בהקאססע והיה ראובן נותן קוויט שקיבל המעות ופעם אחד לא היה ראובן בביתו וביקש הממונה משמעון שיחתום את ראובן על קוויט שקיבל אלף זהובים בעד החפצים והממונה יביא לו בעצמו מן הקאססע את הסך הנ"ל על הקוויט הנ"ל וחתם אותו שמעון לטובת ראובן וקבל הממונה את המעות בהקאססע וברח ועתה תובע ראובן שישלם לו שמעון המעות הנ"ל עיין בדברי חיים ח"א חו"מ סי' מ"ם מ"א:

יא אחד לקח מחבירו קוויט ישן מתשלום המכס בעד סחורה כדי להעלים תשלום המכס מסחורה שלו ואח"כ הכיר המוכסן שהוא קוויט ישן וקנסו להמקבל והנותן ועתה תובע הנותן מהמקבל לשלם לו הפסד הקנס שחייבוהו עיין בדברי חיים ח"א חו"מ סי' מ"ג שפסק דפטור משום דהוי רק גרמא דלא ברי היזקא ולא התנה אז שהוא מקבל עליו גרמת ההפסד:

יב ראובן היה פקיד שקורין בלשונינו שפילינוער מסוחרים שבעיר אחרת ששולחים לו סחורה ושלח לו סוחר אחד ט"ו ככרות סחורה לשלחה למקום אחר לסוחר אחד. וכששלחה הפקיד הנ"ל טעה וכתב להעגלן באגרת רק י"ג ככרות ועי"ז היה הפסד שני ככרות סחורה. עיין בחו"מ סימן שפ"ו ס"ג ברמ"א לענין סופר שטעה וכתב מנה במקום מאתים דפטור דהוי רק גרמא. ועיין בס' בני חיי סי' הנ"ל בהגהב"י אות ה' שהביא בשם לחם רב סי' ק"פ שכתב דדוקא בסופר פטור אבל בנ"ד שהוא שומר על ממון חבירו חייב אף בגרמא יעו"ש. אח"כ מצאתי שאלה זו ממש בתשו' מהרשד"ם חו"מ אמצע סי' ק"כ. ופסק ג"כ דהפקיד הוי פושע וחייב. ומכאן סיעתא למה שהבאתי לעיל סימן ה' עיי"ש. וע"ל סי' נ"א:

יג סופר שכתב שט"ח. וטעה וכתב מאתיים במקום מנה והפסיד הלוה עי"ז. עיין בכלל זה סימן ט"ז:

יד מורשה שמחל כל החוב ללוה וקרע השטר. ותובע המרשה שישלם לו. עיין בדיני הרשאה כלל כ"ח סימן ד' ה':

טו מי שהחזיר שטר פרוע למלוה. והוציא המלוה מן הלוה בשטר הזה. דפסק מור"ם בסימן שפ"ו סעיף ג' דהוי גרמא ופטור. ועיי"ש בש"ך ס"ק כ"ב דאם החזיר שטר ללוה חייב דהוי גרמי. ועיי"ש בכנה"ג בהגהב"י אות ח"י דאם במחזיר למלוה י"א דחייב ומצי המוחזק לומר קי"ל. ועיי"ש באות ע"ג היכא דלבי' אכסי' ועי"ז החזיר השטר:

טז בחו"מ סי' נ"ה בש"ך ס"ק ד' כתב בשם המ"ב דאם השליש החזיר השטר ללוה חייב לשלם למלוה ותמה בתומים מהא דסי' שפ"ו בסופר שכתב מנה במקום מאתיים דפטור. ועיין בשו"ת שמן רקח ח"ב בביאורי חו"מ סימן הנ"ל דתירץ בטוב טעם דסופר בכתיבת מנה לא עשה כלום אלא דהפסיד במה שלא כתב מאתיים. אבל בהחזיר השטר ללוה דעשה מעשה בידים לכך חייב. ולכך לא כתבו הפוסקים הדין בסופר שכתב מאתיים במקום מנה. די"ל דבזה חייב באמת כיון דהפסיד בידים. ועיין מה שכתבתי לעיל סי' י"ב בשם הבני חיי ומהרשד"ם:

יז מי שתפס בתורת משכון סחורה שבאתה לידו בתורת שליחות מחמת שתובע מהמשלח סך מנה שחייב לו. וביני ביני הוזל הסחורה ותובע המשלח את השליח התופס היזק הזול שהיה לו ע"י התפיסה. עיין שואל ומשיב ח"ג ססי' נ"ו