דברי גאונים מג

ק"ד בסמ"ע ס"ק ה' ובאחרונים וע"ש סעיף ט"ו:

מז דיני תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ע' בדיני תפיסה כלל קי"ב סי' י':

כלל טו דיני גרמא וגרמי ומבטל כיסו עש"ח:

א התוס' והרא"ש הביאם הסמ"ע סי' שפ"ו סעיף א' כתבו שני חילוקים בין גרמי דחייב ובין גרמא דפטור. א' גרמי הוי היכא דברי היזקא. ב' היכא שההיזק בא מיד. אבל היכא דההיזק אינו בא מיד רק אח"כ הוי גרמא כמו במוכר זרעוני גינה ולא צמחו. או במוכר קנקנים לחבירו להניח בהם יין והיו רעים ונשתברו עם היין דפטור מהוצאה של הזריעה ומדמי היין כיון שההיזק לא בא מיד כשמכר לו רק אח"כ כשזרע או כששם בהם היין. ועיין בשער משפט סי' שפ"ו ס"ק א' שהביא בשם שו"ת מ"ב סי' כ"א שכתב דשני החילוקים הנ"ל יחד הם אמת דגרמי לא הוי אלא היכא דברי היזקא וגם ההיזק בא מיד. והדבר מבואר בתשובת הרשב"א שאביא בסמוך בסי' שאח"ז. ועי' חילוקי דינים דגרמי וגרמא בשו"ת דברי חיים ח"א חו"מ סי' ל"ט מ"ם מ"א ונ"ב מ"ג מ"ו ובשו"ע מהד"ב ח"א סימן ע"ב ובח"ד סי' ק"פ:

ב אחד שהשכיר לחבירו בור לשום בו חטים ואמר לו שהוא שלם. ואח"כ נמצא בו חור ויצא משם חטים ונפסד הרבה. עיין תשוב' הרשב"א חלק הנקרא תולדות אדם סי' נ"ג שהשיב דבעל הבור פטור מהפסד החטים שאין זה אלא גרמא. דלא הוי גרמא אלא היכא שעם גמר מעשיו או דיבורו בא ההיזק מיד. כגון מוחל או מוסר. אבל בנדון זה שההיזק לא בא עד ששם בו החטים לא הוי אלא גרמא עיין בסימן הקודם לזה:

ג גרמא בנזקין באופן דקא משתרשו לי' להמזיק שהרויח ממון ע"י הגרמא אם הוא חייב לשלם מה שהרויח עיין בבית אפרים חו"מ סי' כ"ו כ"ז כ"ח ובנטע שעשועים סי' ל"ו ל"ז ל"ח ובדברי חיים ח"א חו"מ סי' ל"ט:

ד ראובן ושמעון לנו בבית אחד ואבד ראובן מעות בבית ושמעון מצאם ולא גילה לראובן ואחר כמה שנים שמת ראובן נתוודע לבנו ששמעון מצא את המעות ועתה חייבי לשמעון סכום יותר ממעות הנ"ל ואינו רוצה לשלם כלל באמרו שמגיע לו מזמן המציאה ריוח כפי ששילם הוא לשמעון בשנים רבות עי' בשו"מ מהד"ג ח"ב סי' קמ"ו שבירר דין מבטל כיסו של חבירו ופוטר את שמעון מריוח:

ה בשו"ת חתם סופר חחו"מ סי' קע"ח מבאר דיני מבטל כיסו של חבירו. וזאת תורת העולה להלכה. (א) אין בהלואה דין ביטול כיס ואסור להזדקק לזה משום רבית ועיין בדיני רבית כלל צ"ג סי' א'. (ב) המפקיד מעות אצל חבירו באופן שהיה לו רשות להשתמש בהם א"צ לתת לו חלק מהריוח. (ג) אם שלח יד בפקדון שלא ברשות. אם אינו מקבל בחרם שנתכוין לשלוח יד באיסור אמרינן מסתמא היה כוונתו לטובת המפקיד וצריך ליתן לו חצי מן הריוח ויותר כראה להשביעו היסת כי הוא רגלים לדבר. (ד) וכל זה קודם שתבעו אבל מנתביע' ואילך ומברר שיש לו עסק להרויח והוא מעכבו הו"ל זה נהנה וזה חסר וצריך לשלם לו פלגא עכ"פ והוא יקבל פלגא בהפסד. ומ"מ הב"ד יעשו דין למהר להוציא פקדונו מידו של זה ואין חילוק בין ברשות לשלא ברשות אלא בשלא ברשות ההפסד על הגזלן ככל המשנה דהריוח לאמצע וההפסד לעצמו. (ה) הנותן מעות לשלוחו ליקח לו פירות או סחורה וישב והלך לו ולא קנה כלום וביטל כיסו. אם אין היזקו של זה ברור אין לו עליו כלום. אבל אם היזקו ברור והשליח היה יכול לקנות בודאי סחורה זו ופשע ולא עשה. מבואר מהריטב"א שחייב לשלם. וכל הפוסקים מודים לפע"ד. ומ"מ הואיל ולא מצאתי כן להדיא. ע"כ יראה הב"ד לפשר ולבצוע עכ"פ. (ו) ואם קנה השליח אלא ששינה באופן שנקרא גזלן הרי דינו כמו בדין ג' בשולח יד בפקדון. (ז) וכל זה אם לא בא השליח לבעה"ב לחזור בו משליחותו. אבל אם בא לחזור משליחותו הרי דינו בכל מילי כפועל החוזר באמצע היום. ותליא אם הוא דבר האבוד או לא. ואם מוצא פועלים או שלוחים אחרים. כ"ז הוא להלכה ולמעשה עכ"ל. והנה מ"ש הגאון הנ"ל בדין ד' כבר קדמו הרב מחנה אפרים בדיני רבית סי' מ"א יעו"ש. ועיין בדינים אלו בשער משפט סי' ס"א ס"ק ב' ומ"ש בדין ה' בדין שליח שלא קנה עיין בנתיבות המשפט סי' קפ"ג ס"ק א' וסי' ש"ו ס"ק וא"ו שפסק דאם הוא שליח בשכר מחויב לשלם הפסד הריוח. ועיין בשו"ת חסד לאברהם חחו"מ סי' מ"ט מה שביאר בדברי הנתיבות. ועיין מש"כ בזה בשער משפט סי' וס"ק הנ"ל:

ו ראובן היה לו כרם. ונתקשר עם לוי הדר במקום ששם הכרם שהוא ישגיח על הכרם. לעבדו ולשמרו ולעדרו ולבצרו ויקח החצי מהיין עבור טרחתו והוצאותיו. וחצי יין הנשאר ישלח לראובן. ואח"כ אירע שנה מקרירות גדול שידוע שהקור מזיק לגפנים. ועי"כ לא רצה לוי לטפל כלל בעבודת הכרם. והובירו מיראתו פן לא ישיג ההוצאות אשר יוציא עליו. ועתה תובע ראובן את לוי לדין באמרו שלא היה לו להובירו. עיין בשו"ת חוות יאיר סי' קס"ח מה שהעלה בזה:

ז ראובן עשה בית שמעון לאינטאבילאציא עבורה על קאפציע על איזה עסק בלי ידיעת שמעון ועתה תובע שמעון שכירות בעד הקאפציע כי הוא גברא דעביד למיגר ביתו לקאפציע עי' בדברי חיים ח"א חו"מ סי' ל"ו:

ח ראובן שלח להקאמיסיאנ"ט הנקרא בלשונינו שפיליטער שהיה לו בעיר אחרת. לאטריע צעטליך שיחליפם מחדש שכך היה נימוס המלך שמי שלא עלה פתקו היינו הנימורין שלו בפעם הראשון היה צריך להוסיף בדמים ונתנו לו צעטיל חדש מאותם נימורי"ן על הזמן השני שיהיה הוצאות הפתקות בלאטריע. והשפיליטער שכח והעביר המועד ולא החליפם. ועי"ז נפסדו כל