דברי גאונים תכה

לוי בחלקו חזר בו שמעון והחזיר הקאנטראקט הכל על שם ראובן בטענתו שלוי עבר על התנאים ולכן המכירה בטלה. ולוי מכחישו שקיים הכל. רק פונקט אחד לא קיים מחמת שהיה אנוס בזה והעלה דהדין עם שמעון דבתנאי דקום ועשה על המקבל להביא ראיה שעשה התנאי. כמ"ש בחו"מ סי' רמ"א סעיף יו"ד לענין מתנה ותירץ שלא תקשה מסי' פ"ב סעיף י"ב דאם המלוה מודה שהשטר נעשה על תנאי שאם יקיים הלוה יפטור דעל המלוה להביא ראיה ואם לא הביא ראיה ישבע הלוה היסת שקיים ויפטור ע"ש מה שחילק בנו"ט אמנם שמעון מחויב לישבע שלוי לא קיים התנאים אמנם מלבד הנ"ל כיון שלוי עצמו מודה שלא קיים פונקנו אחד אף שהיה אנוס בטל המכירה. דאונס רחמנא חייבי' לא אמרינן עי' באה"ע רסי' ל"ח ובחו"מ סי' כ"א ועי' בט"ז יו"ד סוסי' רל"ו ובנקה"כ שם ע"כ הדין עם שמעון. וע"ש בנדון הדו"ד שלוי תובע בחזרה המעות אדראן שנתן לשמעון ושמעון טוען שנתן המעות לראובן בעד הראטא מחצי שנה שהחזיק לוי ומזג יי"ש. ולוי טוען שראובן חייב לו כנגדו מכבר ע"ש מה שהעלה:

ועי' עוד בתשו' הנ"ל חחו"מ סי' נ"ט באחד שמת וחל"ש. ונשאר בעזבון בית אחד על שלשה בנים היורשים ואלמנה עם אחיהם הצעיר היו דרים בהבית הנ"ל ואח"כ מת אחד מהבנים ונשאר ממנו בת אחת קטנה. ומכר הבן הבכור לאחיו הצעיר חלקו וחלק הבת היתומה הנ"ל. וסילק הלוקח להמוכר תיכף כפי המגיע לו בעד חלקו. ועל חלק היתומה קצבו זמן מתי מחויב לשלם בעד חלקה. והיה ביניהם תנאי מפורש בשעת המכירה שאם לא ישלם לזמן הנ"ל יתבטל המכירה. והאח הלוקח דר בהבית הנ"ל וכתבו שטר קנין וחתם א"ע הבן הבכור והשלישו השטר ביד שליש ונכתב שלישות שבאם ישלם הלוקח לזמ"פ ימסור השליש השטר קנין להלוקח. ואם לא יסלק לזמ"פ ימסור השטר להבכור המוכר. ועבר זמן רב אחר זמ"פ ולא שילם. וכעת בא הבכור לבטל כל המקח בשביל שלא קיים התנאי ואומר שמכר חלקו בזול בכדי שיהיה מעות לחלק היתומה די סיפוקה. כי היתה אז קטנה והיה עולה מחלק מעותי' הרבה עיסקא בכל שנה ושנה ע"כ בטל המקח גם מחלקו. ע"ש שהסכים עם השואל שעל חלק היתומה ודאי בטל המקח בלא זה כי לא היה לו כח למכור חלקה. אולם בא השאלה על מכירת חלק הבכור אף שבלשון שטר השלישות נכתב לשון התנאי בכל אוה"מ לכל משפטי תנאי. מ"מ בתנאי שהתנו בשעת המכירה ביניהם קרוב הדבר שלא דקדקו לומר באוה"מ במשפטי התנאים המבוארים בש"ע. ואולי י"ל כיון דבשטר קנין לא נכתב תנאי כלל. ונכתב בו שמעתה קם הבית להקונה והוי כמו מעכשיו וא"צ לדיני תנאי. והגאון המחבר השיב דודאי דכאן הוי מעכשיו דכל קנין מעכשיו הוא דאל"ה הדרא סודרא למארי' והוכיח כן בראיות. אמנם אף בתנאי דמעכשיו יש פלוגתא אי בעינן דיני תנאי כמבואר באה"ע סי' ל"ח סעיף ג'. ובפלוגתא דרבוותא אין להוציא מיד המוחזק עתה בהבית. ואין הולכין בספיקא דדינא אחר חזקת מארי קמא והאריך בזה (עיין בכלל ל"ז סימן ז' שהעתקתי בזה מקצת דבריו) דאולי יש לצרף כאן ס"ס לגרוע כח המוחזק לחזקת מ"ק ודחה זאת. ושוב פלפל מצד דהתנאי אף שלא היה בדיני תנאי מ"מ הוי עכ"פ כמו אומדנא וגילוי דעת דעיקר המכירה היה מפני שמעות היתומה אנסוהו למכור. וע"ז כתב דמ"מ קשה להחליט להוציא מיד הלוקח המוחזק בהבית. אמנם אם מכר לו הבכור חלקו וחלק היתומה יחד וכללם בסך אחד. וכיון שסתם בתים אין בהם דין חלוקה. המקח בטל לגמרי דכיון דהלוקח היה יכול לבטל המקח מחלק הבכור כיון שלא קנה חלק היתומה ולומר במקח שלם אני רוצה. וכיון שהלוקח יכול לחזור גם המוכר יכול לחזור והאריך שם בראיות לזה העתקתי מקצת דבריו בכלל פ"ז סי' ל"ה:

ראובן לוה מעות מאדון אחד ונתן לו שט"ח על זמן פרעון עד משך ב' שנים. ולבטחון נתן לו שטר קנין על החנות שלו. ועתה קנה שמעון החנות הנ"ל מהאדון בשטר קנין. ולא לקח מהאדון את השט"ח של ראובן. ובאו ראובן עם שמעון לדין. עי' בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סימן ע"ו שדעת השואל היה שבאם היה שמעון קונה השט"ח מהאדון היה יכול לתבוע החוב מראובן. כמבואר ברמ"א סעיף כ"ה. אבל כיון שלא קנה רק החנות שלא מכר ראובן להאדון לחלוטין. כי נתן השטר קנין רק לבטחון על החוב כאשר גם שמעון מודה. אין הקנין כלום ובלא השט"ח הוי רק מלוה ע"פ כאשר הובא בשם הרשב"א בקצרה בסמ"ע סי' ר"ץ ס"ק י"א ובב"י שם. א"כ הוי שמעון פורע חובו של חבירו שדעת הש"ך בסי' קכ"ח דהוי ספיקא דדינא. והגאון המשיב השיב על שני הצדדים אם שמעון קנה מהאדון אחר שעבר זמן הפרעון של ראובן נ"ל שזכה שמעון בהחנות. ובאם קנה קודם זמן הפרעון האריך הרבה אם ראובן חייב לשלם לשמעון בלי השט"ח עד שיחזיר לו האדון השט"ח או פטור. וע"ש בגוף התשובה וסיום התשובה כי קצרתי:

כה מכר קרקע בהטבה דהיינו שהותנה שיחזיר לו הקרקע לכשיחזיר לו המעות ותנאי ההטבה נשאר ביניהם בע"פ ולא נכתב בהשטר מכירה. ועתה טוען הלוקח משטה הייתי בך. אין בדבריו ממש וחייב לקיים תנאו. כ"כ בזכור לאברהם חו"מ ח"ג ערך מכירה יעו"ש ופשוט:

וגדולה מזה פסק בשו"ת פני יהושע ח"ב סי' ק"א דאם יש עדים למוכר שהתנה בשעת המכר שאם יחזיר לו מעותיו בתוך שנה יחזיר לו הקרקע. אף דנכתב השטר איזה זמן אחר המכירה ולא נכתב ולא התנה אז שום תנאי לא אמרינן דמחל התנאי וכ"מ להדיא ברמ"א סי' ר"ז ס"א ועי' כאן לעיל סי' י"א ולקמן סי' ל"ו:

כו ראובן מכר בית לשמעון בשטר. ואחר הקנין