דברי גאונים תכד

דפרעתי או מזויף אינו נאמן בטענת תנאי היה ונשבע המלוה ונוטל כמו שהדין בשטר בסי' הנ"ל שם. (אמ"ה אף לדעת הש"ך שם בס"ק כ"ז שחילק על המחבר וסובר שהמלוה נוטל בלא שבועה. מ"מ בכת"י הדין עם הרב דצריך המלוה לשבע וק"ל) משום דאינו נאמן בטענת תנאי אלא במגו דאל"כ אמאי בכת"י שהוא תוך זמנו גובה מהיורשים נטעון להם תנאי הי' וקיימו הלוה. ואף אם נאמר דתנאי לא שכיחא ולא טענינן להו. מ"מ קשיא אמאי בת"ז אינו נאמן הלוה לטעון פרעתי יהא נאמן במגו דתנאי היה וקיימתיו דכבר הוכיח הש"ך בדיני מגו אות כ"ב שם דאמרינן מגו מטענה דלא שכיחא:

וכן פסק בתשו' הרשב"א ח"ג סי' שס"ט דאמרינן מגו כי האי. אלא ודאי דטענת תנאי הוא טענה גרוע ואינו נאמן עליה אלא במגו. וכן מוכח מדברי הרמב"ם ופסקו הב"י בחו"מ ססי' רצ"ו סעיף ח' יעו"ש ברמ"א. וכן קיי"ל בסי' ס"ז סעיף ל"ד באם אמר המלוה תנאי היה שלא ישמיטנו שביעית נאמן במגו דפרוזבול היה לי ונאבד הרי אע"ג דאיכא חזקה דלא שביק התירא ואכיל איסורא כמבואר בבעה"ת שער מ"ה סי' כ"ב וברמב"ן ובתשו' הרשב"א ח"ד סי' ל"ב ומהרש"ל פ' השולח סי' מ"ז מ"מ אינו נאמן אלא במגו. וכ"נ מדברי הרמב"ם בפי"ג מהלכות גירושין כמ"ש הלח"מ שם וכ"כ הרא"ש בתשובה והביאו הטור חו"מ סי' רמ"ג בשטר שנמצא ביד הנותן וטוען הנותן שעל תנאי קנו מידו דאפשר דנאמן במגו דאי בעי קליי'. תבנא לדינא דידן דבתוך זמנו ודאי דאינו נאמן לומר תנאי היה כיון דליכא מגו. אולם לאחר זמנו מבואר בתשו' מהרשד"ם סי' ע"ז וברדב"ז ח"ב סי' תש"ו דנאמן בטענת תנאי היה במגו דפרעתי. זאת תורת העולה לדינא. ועיין באחרונים סי' ס"ט:

ועי' בשער משפט על החו"מ סי' פ"ב סס"ק ט' שכתב כן מסברא דנפשי' דכיון דהלוה חתום בעצמו על הכת"י בסתם ולא נכתב בו התנאי הוה טענה גרוע ואינו נאמן עלי' אלא במגו דפרעתי. וכן פסק בתשו' בית שלמה חחו"מ סי' ל"ח:

ועי' בדיני שותפים בקרקע כלל ק' סי' א בשותפים שחלקו ביניהם הדירות בשטר וכל אחד דר בחלקו. ואח"כ טוען האחד שהיה תנאי ביניהם בע"פ שבכל ג' שנים יחליפו ביניהם הדירות ע"ש מה שהבאתי בשם תשו' מראה יחזקאל:

ועי' בדיני כתב יד כלל מ"ט סי' ב' שכתבתי דלפ"ז יצא לנו היכא דהודה בב"ד שאינו פרוע ולא אמר תכ"ד אלא תנאי היה שוב אינו נאמן לטעון תנאי דהוה מגו למפרע. כמ"ש הש"ך בסי' ע"ב ס"ק נ"ג יעו"ש בביאור קצת:

כ שנים שעשאו ביניהם איזה מקח או שאר ענין שביניהם בפני עדים. ואח"כ טוען אחד מהם שהיה ביניהם תנאי קודם שבאו העדים או אח"כ באופן שהעדים לא שמעו מהתנאי אם הוא נאמן. עיין בחו"מ סי' רצ"ו סעיף ח' ובש"ך ס"ק ח' ובנתיבות ס"ק ג'. וע"ש בבני חיי אות ג':

כא אחד נתן לשני בניו הדירות שלו בשטר מתנה. וכתב חלק זה לבן פלוני וחלק זה לבן פלוני וגם כתב שזה יחזיק שענק מזיגת היי"ש בחלקו. וזה יחזיק שאר דברים ולא שענק. והחזיקו כך כמה שנים והשטר מתנה הוא ביד אביהם. ועתה טוען בן אחד שרוצה להחזיק ג"כ שענק. כי כן הותנה בע"פ שיש ביד אביהם כח לשנות התנאים ומחמת זה עיכב השטר בידו. ובעוד שלא גמרו ביניהם נחלה אביהם. ימסר השטר מתנה לאיש אחד עבור בניו הנ"ל ומת. עי' בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ד סי' צ"ח:

כב ראובן תובע לשמעון בחיוב שנתחייב לו או מכר שמכר לו. ושמעון משיב שבלבו היה אז על תנאי כך וכך ורצה לפרש התנאי אלא שטעה בדיבורו ושכח ואמר סתם או שטוען שהוציא התנאי בפה בלחש. ויש לו מגו ע"ז. עיין בשער משפט סי' פ"ז ס"ק כ"ה שדעתו דבכה"ג לא הוי דברים שבלב ונאמן במגו לפי מה שפירש שם דברי הרמ"א:

ואם טוען בסתם שבשעה שחייב א"ע או מכר חישב בלבו על תנאי כו"כ ויש לו מגו ע"ז. אם הוי מצד המגו אומדנא דמוכח ומהני. או הוי רק דברים שבלב. עיין בדיני אומדנא כלל ד' סי' ז':

כג מי שנתן לחברו מעות בתורת עיסקא והתנה עמו בינו לבינו שאם לא יברר ההפסד בעדים ישלם ההפסד מכיסו. ואח"כ טוען שהפסיד עיין בדיני עיסקא כלל ע"ט סי' ג':

כד אחד מכר לחבירו קרקע בשטר כדינו. ואחר זמן רוצה המוכר לבטל המכירה. יען שאומר שאחר חתימתו על השטר בתוך כדי דיבור התנה עם הלוקח תנאי ועבר התנאי והלוקח טוען שקיים התנאי. עיי' בשו"ת תפארת יוסף חחו"מ סי' ז' דאם לא היה תנאי כפול. יכול הלוקח לומר קי"ל כרוב הפוסקים דגם בממון בעינן תנאי כפול ולא נתבטל המקח. דהיכא דהמקח ברור והספק הוא בתנאי. לא אמרינן חזקת מרי קמא. ויקיים התנאי עכשיו אם אפשר ואף אם היה תנאי כפול אחר החתימה ג"כ נראה דלא מהני כנראה בחו"מ רסי' ר"ז ובפרט שיש הכחשה אם קיים התנאי. ודאי הקרקע בחזקת לוקח כנ"ל. כיון דהמקח ברור. וגם אינו נאמן לטעון נגד השטר מבר תנאי היה דברינו דא"כ בטלו כל הקנינים שבעולם וכן מבואר במהרשד"ם סי' ר"ס וע"ל בכלל פ"ז סי' ס"ו:

ועי' בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סי' כ"ה בראובן ושמעון ששכרו אוראנדע של מכירת יי"ש משר אחד. וגמרו ביניהם תנאים איך יתנהגו בעסק הנ"ל. ואח"כ רצה שמעין למכור המחצה שלו ללוי. ולא נתרצה ראובן עד ששמעון התנה עם לוי שעל תנאי זה הוא מוכר לו חלקו שיקיים לוי כל פרטי התנאים שבינו ובין ראובן. ואם לא יקיים אחד מהתנאים המכירה בטלה. והרשות אז ביד שמעון למכור הכל לראובן. ואחר זמן שהחזיק