דברי גאונים תכג

פלוני במקום פלוני ואם לא יעמיד לו החטים לזמן הנ"ל נתחייב שמעון לפרוע לראובן בעד סחורתו מעות מזומן כו"כ. ולא נתן לו שמעון החטים לזמן הנ"ל ועתה תובע ראובן מעות וא"ר ליקח חטים. ושמעון טוען שהיה אונס במה שלא נתן החטים לזמן הקצוב. עיין זה בדיני אונס כלל ח' סי' ו' מש"ש:

טז מי שחייב עצמו לקיים התנאי בזמן פלוני ועבר הזמן וזה לא תבעו לקיים התנאי והוא לא קיימו. עי' בשו"ת גבעת פנחס להגאון בעל הפלאה סי' ע"ד שלמד מהאי דסי' ע"ג סעיף וא"ו בסמ"ע ובט"ז שם דבלא תביעה לא מקרי עובר על תנאי. יעו"ש שמטעם זה פטר את המשודך מהקנס שלא עשה הנשואין לזמן שנכתב בהתנאים. וכ"פ שם בסי' ע"ז. ועמ"ש בדיני קנס כלל פ"ו סי' ד' באורך. ועי' בדין לא תבעו אם הוי עובר בס' משפט שלום סי' ק"צ סעיף ט"ו באורך ושם בסי' ר' סוסעי' ז' בזה ובענין שידוכין ושם בסימן ר"ז:

יז קונה שאמר להמוכר שהוא קונה הסחורה בתנאי שיתן לו הסחורה בזמן פלוני. ועבר הזמן ולא נתן. וטוען הקונה לבטל המקח. והמוכר טוען כיון שלא תבעו בזמנן לא עבר. וגם מן הסתם מחל לו התנאי כיון שלא תבעו. עי' בשו"ת הרד"ם חחו"מ סי' ט' דבתנאי הוי עובר אף שלא תבעו ובטל המקח. ול"ד להא דסי' ע"ג. וע"ש בפ"ת ס"ק יו"ד בשם עבוה"ג. ועי' בתשו' מנחת שי סי' יו"ד י"א במכר סחורה לחבירו בתנאי שיקבל הקונה הסחורה בזמן המוגבל ביניהם ועבר הזמן ולא קיבל הסחורה. ואח"כ נתייקר השער. והמוכר חוזר כיון שעבר הקונה התנאי שלא קבלה בזמנו. והקונה טוען שלא עבר כיון שהמוכר לא תבעו לקבלה. וחולק על עבודה"ג הנ"ל והאריך בדין לא תבעו והוכיח דהיכא שיש גם על חבירו חיוב כמו התנאי בנ"ד שמחויב גם המוכר ליתן הסחורה בזמנו אף שלא תבעו המוכר לקבל מ"מ גם הוא אינו מחויב לקיים המקח ליתן הסחורה וכ"כ בנוב"י קמא חיו"ד סי' ס"ח ובהשיב משה סי' מ"ח:

ראובן מכר לשמעון ד' כלים יי"ש להעמיד לו לעיר שמעון. וקיבל ממנו ערבון כסף. ובשעת המכירה התנה עם הלוקח שכשיעמיד לו שני כלים ישלם בעדם כפי המגיע מחירם. והערבון ישאר אצלו על ב' כלים האחרונים. ושלח לו המוכר שני כלים ולא קיים הלוקח כפי התנאי לשלם מחירם. ואחר ב' שבועות שלח להמוכר מעות וכתב לו שגם אז רצה לשלם להבעלי עגלות בעד הב' כלים יי"ש במעות נחושת ולא רצו לקבל. ומחמת שלא קיים הלוקח כפי המדובר. מכר המוכר השני כלים יי"ש לאיש אחר. ואח"כ נתייקר שער היי"ש ובא הלוקח ותובע מהמוכר השני כלים יי"ש. עי' בתש' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סי' פ' שהסכים לפסק הרב השואל שהדין עם המוכר. כמבואר באחרונים שבמטלטלים א"צ תנאי כפול. וכיון שהלוקח לא קיים כפי התנאי המקח בטל. ואף שאומר שרצה ליתן מעות נחושת. גם בזה לא צדקו דבריו וכו'. ואין המנהג לקבל מעות נחושת רק סכום מיעוט. ובפרט שלא נתברר אם האמת כדבריו. אין הלוקח נאמן בתנאי דקום ועשה שעשה התנאי כמבואר בחו"מ סימן רמ"א ועי' באהע"ז סי' ל"ח שני דיעות באם אין שכנגדו מכחישו בברי מ"מ המוכר הוא מוחזק. והא דלא מהני לבטל המקח כשאינו משלם לזמנו רק דוקא בעייל ונפיק אזוזי כמ"ש בחו"מ סימן ק"צ סעיף ט"ז. כבר כתב הנקה"כ ביו"ד סי' רל"ו (על הט"ז ס"ק י"ג) הטעם משום דשם לא היה בדרך תנאי. אבל אם היה בדרך תנאי בטל המקח בכל ענין. א"כ בנ"ד המקח בטל ע"ש שכתב עוד טעמים:

אם הותנה בין אדם לחבירו שני תנאים ביחד באופן שתנאי האחד בטל עפ"י ד"ת מחמת שהוא אסמכתא. אם גם התנאי השני בטל כגון שהתנה המוכר עם הלוקח שאם לא יתן לו מותר דמי המכר ביום פלוני אזי הוא מחויב לשלם לו קנס מאה זהובים וגם יתבטל המקח שתנאי הקנס בטל משום אסמכתא. אם עי"ז בטל גם התנאי מהמקח ונימא שהמקח קיים. עי' בסמ"ע סימן ר"ז ס"ק כ' ובנתיבות ס"ק כ"א שנלמד משם שתנאי של המקח לא נתבטל ואם לא נתן לו המעות ביום פלוני בטל המקח כמו שהתנה אבל פטור מהקנס. וכן פסק בתשו' אמרי אש בחחו"מ סימן כ' בעובדא הנ"ל במוכר ולוקח:

יח בדין המבואר בחו"מ סי' רמ"א סעיף יו"ד באומר לחברו הריני נותן לך כו"כ על מנת שתעשה דבר פלוני על המקבל להביא ראיה שקיים תנאו. אמר ע"מ שלא תעשה דבר פלוני על הנותן להביא ראיה. היינו דוקא בטוען הנותן הביא ראיה שקיימת התנאי אז אמרינן עליך להביא ראיה שלא קיים. אבל אם טוען הנותן אני יודע בבירור שלא קיימת התנאי ואומר ישבע לי שקיים תנאו אז צריך המקבל לשבע להכחישו וכדקיי"ל לענין מוציא שטר על חברו והלוה אומר פרעתיך וכמ"ש הב"י בכ"מ פכ"ד מהלכות אישות דין י"ז בכוונת הרמב"ם וכ"כ בש"מ ספ"ק דכתובות בשם מהר"י ן' מיגאש כ"כ בספר כסא אליהו על החו"מ סי' רמ"א סעיף יו"ד והוא פשוט:

יט מלוה שתובע ללוה בכת"י. והלוה טוען שהכת"י נעשה על תנאי שאם אקיימנו אפטור וקיימתי התנאי. עי' בספר ערך השלחן על החו"מ בסי' ס"ט אות ה' שהאריך בזה. וזה אשר העלה לדינא דאם הודה המלוה שנעשה על תנאי אלא שאומר שעדיין לא קיימו הלוה. פשיטא דנשבע הלוה שקיימו ונפטר דאפילו בשטר הדין כן כמבואר בסי' פ"ב סעיף י"ב. אבל אם המלוה כופר שלא היה תנאי כלל. אז אם כתוב בהכת"י שנעשה בלא שום תנאי. אין הלוה נאמן אפילו לא נתקיים חתימתו אף דיש לו מגו דפרעתי או מזויף. כיון דהודה בכת"י שלא היה תנאי כמו דאינו נאמן בטענת להד"ם. אבל אם אין כתוב בו כן. אז אם הוא בתוך זמנו וגם נתקיים חתימתו שאין לו מגו