דברי גאונים תכב

דאף דלא התנה בדרך תנאי כפול ושאר משפטי התנאים כבר נחלקו בזה הקדמונים אם בממון בעינן משפטי התנאים. והאחרונים כתבו דהמנהג דא"צ תנאי כפול רק במכירת קרקע ועוד דכבר כתבו התוס' והרא"ש בכתובות דף צ"ז ובפ"ב דקידושין ובב"ב פי"נ דכל היכא דיש אומדנא דמוכח א"צ ת"כ. (עי' בחו"מ סי' ר"נ סעיף ג' ובסמ"ע ס"ק יו"ד ובקצוה"ח סק"ה שהביא טעם הרא"ש והטור משום דלא אמרינן אומדנא לבטל המתנה אלא אומדנא הברור. אבל בספיקא לא אמרינן אומדנא לבטל המתנה. וביאר שם הקצוה"ח משים דקיי"ל דברים שבלב אינן דברים. והא דמהני אומדן דעתי' שהיה לזה התנאי היינו משום דהוא אומדנא דברירא והו"ל דברים שבלב כל אדם לא רק בלב הנותן באומדנא כזאת מבטל המתנה יעו"ש) ועי' בתשו' הנ"ל סי' ס' וסי' פ' שכ' ג"כ שהאחרונים הסכימו שבמטלטלים א"צ דיני תנאי:

ועי' במקור חיים להגאון מהר"י מליסא על הל' פסח בסי' תמ"ח סוס"ק וא"ו שכתב דאף להסוברים דבממון א"צ ת"כ והתנאי קיים. היינו דוקא כשתלה המכירה או המתנה בתנאי כגון שאמר אני מוכר לך אם יהיה כך או תעשה כך. אבל אם אמר סתם הריני מוכר לך או נותן לך במתנה ועשה לי דבר זה בודאי אין דינו כתנאי כלל והמעשה קיים אף שלא קיים התנאי דלא אתי דיבור ומבטל מעשה. ועי' במשפ"ש סי' ר"ז ס"א שהביא גם מתשו' רח"כ סי' ט"ז בדין אחד שהתפשר עם אשתו שכל העזבון ממנו יהי' שלה. אך ורק שמחויבת אשתו להספיק עשרה לומדים משך שנה אחר פטירתו וכו' והאשה לא קיימה. ופסק דאין כאן תנאי כלל דמה שכתב בשטר אך ורק שמחויבת להספיק וכו' אינו לשון תנאי רק לשון שיור שמשייר לעצמו סך זה כדי צורך הסיפוק. וחייבים הב"ד להוציא מידה סך זה. והעזבון שייך הכל לה. ואין בזה דין תנאי והוכיח כן מתשו' הרא"ש וטור אהע"ז סימן ק"ז יעו"ש:

וע"ש בספר משפ"ש סי' וסעיף הנ"ל שהאריך בדיני תנאי בקרקעות בענין משפטי התנאים. והביא הפוסקים החולקים בדינים הנ"ל באורך יעו"ש. וע"ש כמה חקירות בענין תנאים במקח וממכר. ואם עבר זמן התנאי ואם מחלו זל"ז התנאי אח"כ. אי מהני וכמה ענינים הנוגעים לדינא בענין לשון התנאי:

שו"ר בשו"ת השיב משה סי' צ"ג שכתב ג"כ דנוהגין בכל בתי דינין שבישראל לדון כן דבמטלטלים א"צ להתנות בדיני תנאים המבוארים בחו"מ סי' ר"ז סעיף א' ובאה"ע סי' ל"ח משים תקנת השוק. ושכן נתבאר במסגה"ש ובע"צ ובמאמר קידושין בחו"מ סי' ר"ז. וע"ש להלן בתשוב' הנ"ל דאך למיעוטא אתי דבתנאי שא"א לקיימו הדין במקומו עומד דהתנאי בטל והמעשה קיים יעו"ש טעמו ונימוקו בזה ועי' בס' משפ"ש שכתב שכן מפורש להדיא בהה"מ פ"ו מהל' אישות הלכה י"ד:

וע"ל בדיני פועל כלל פ"ב ססי' ה' מ"ש בשם הרב שער אפרים בדין תנאי שא"א לקיימו יעו"ש:

אחד קנה מקום בעזרת הנשים בקרן זוית לצד עזרת האנשים במעמד שלשה ראשי הקהלה. ודיבר הקונה באותו מעמד שהוא רוצה לעשות שם חלון גראטי לעזרת הנשים כדי שיתרבה האורה במקום ההוא ועתה רוצה לעשות הגראנוי ואחד מהשלשה רה"ק מוחה בו באמרו שלא היה תנאי מפורש בזה. ואף שדיבר הקונה מזה שרוצה לעשות זה לא הוי תנאי גמור. עי' בדיני מקומות בהכ"נ כלל כ"ו סי' ז':

ועי' בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סי' ס' באחד שמכר לחבירו אלף מדות יי"ש. ועשו קנין סטימתא המועיל ונתן לו הלוקח ערבין מאה זהובים והתנה עמו המוכר שיקבל היי"ש על יד על יד ובכל פעם שיקבל יי"ש ישלם תמורתו. והערבון יהיה ת"י המוכר עד תשלום קבלת היי"ש. גם התנה עמו שיביא לו קוויטל משותף שלו שיהיה בטוח על המעות שיסלק בזמן המוגבל. ואח"ז אמר המוכר להלוקח שלא יתן לו היי"ש יען שלא הביא לו הקוויטל משותפו. עד שיתן לו מעות מזומן אלף זהובים ונתן לו הלוקח בכלות ב' שבועות סך אלף זהו' ואח"כ קיבל מקצת יי"ש. ואח"כ לא רצה המוכר ליתן לו שאר היי"ש. באמרו שעבר על התנאי שלא הביא לו הקוויטל משותפו. ואף שפגע פ"א עם השותף וא"ל שיהיה בטוח שישלם לו המעות בשלימות בזמן המוגבל לא סמך עצמו ע"ז ומה שקיבל האלף זהובים הוא מחמת שרצה לתופסו עבור התביעה מכמה מאות זהובים מכבר מעסק אחר. והלוקח טוען שהמוכר לא הקפיד אח"כ על הקוויטל אחר ששותפו אמר לו שהוא ערב לו בעד המעות. וגם למה לקח אלף זהו' ותביעתו הוא פחות הרבה מאלף זהובים ע"כ ודאי קיבל על היי"ש. ובעלילה בא עליו כיון שנתייקר שער היי"ש. וזה אשר העלה לדינא. אם ענין הקוויטל שאמר המוכר בשעת המכירה לא היה בדרך תנאי אף שאמר כן בשעת גמר המקח אין המקח תלוי בזה והמכירה קיים. אמנם אם נעשה בדרך תנאי אף שלא כפל לומר אם לאו. אזי אם בעת התנאי לא קבע זמן לנתינת הקוויטל או אף אם קבע זמן רק שבתוך הזמן אמר המוכר שרוצה במזומן אלף זהובים דוקא (דהוי כמחל תנאי הקוויטל קודם שעבר הזמן) ולא קבע זמן לנתינת המעות או אף אם קבע זמן והלוקח נתן לו המעות עד הזמן שקבע. בכל גווני הנ"ל המקח קיים. אמנם אם קבע זמן לנתינת הקוויטל ולא נתן הקוויטל בזמנו והמוכר לא א"ל תוך הזמן שחפץ במעות מזומן אף אם א"ל תוך הזמן והלוקח לא נתן לו המעות תוך הזמן שקבעו להנתינה בכל גווני הנ"ל המקח בטל. ונדון התביעה שתובע אותו המוכר מכבר יקוב הדין ביניהם:

טו ראובן עשה חליפין עם שמעון שנתן לשמעון סחורה ע"מ ששמעון יתן לו חיטים לזמן