דברי גאונים תכ

ודאי דקנה הבע"ח וא"י להוציא ממנו יעו"ש בסיום התשובה. ומקרוב נדפס ספר ערך שי על החו"מ וראיתי שם בסי' ק"ה סעיף א' שכתב על דין זה דלא כתב כן מהרשד"ם כי כתב באופן אחר אבל בחייב לשנים ותפס בשביל אחד מהם וחב לאחד לא קנה וכן כתב בטור וש"ע רסי' ק"ה עכת"ד ואני תמה על המחבר ס' ערך שי שתפס עליו מהטור וש"ע יותר היה לו לתפוס מגמרא מפורשת בגיטין דף י"א ע"ב ע"ש בגמרא ורש"י מבואר דאף בחב לאחד לא קנה. וכבר אנכי קדמוהו אחרי צאת ספרי ד"ג מן הדפיס וראיתי שנשמט שורותיים וכתבתים על גליון הד"ג שלי בזה"ל. במח"כ של בעהמ"ח קול אליהו טעה בכוונת מהרשד"ם כי המהרשד"ם כתב באופן אחר כאשר יראה כל המעיין שם. ולדבריו יהיה דין המהרשד"ם נגד הש"ס גיטין דף י"א ע"ב ונגד הטוב"י בחו"מ סי' ק"ה דאף בחב לאחד לא קנה עכ"ל על הגליון:

ועי' בבית אפרים חו"מ סי' ס"ה תשובה בנדון ראובן שהיה נושה בשמעון ושלח שלוחו לתפוס מטלטלים של שמעון ושמעון חייב לבע"ח הרבה ובאו לדין עם השליח:

יא שליח שתפס לבע"ח במקום שחב לאחרים שהדין בחו"מ סי' ק"ה דלא קנה איך הדין אם השליח מסר לזה הבע"ח שתפס בעדו. אם מחויב השליח לשלם. עי' בתשו' שו"מ מהד"ג ח"א סי' תמ"ט שפשט ספק זה מתוס' ב"ק דף מ"ה ע"א בד"ה השתא אתפסתי' לתוראי שהקשו דאם זה ההיזק לא הוה היזק ניכר אז אינו חייב אף שהתפיסו בידים ותירץ הקושי' שהקשה במשל"מ בפ"ג מהל' גזילה ה"ד על התוס' מדין המטמא והמדמע דכל שהזיק בידים דחייב אף שהוא היזק שאינו ניכר. והגאון הנ"ל חילק דלא דמי למטמא ומדמע ופסק לדינא בנדון הנ"ל שבאמת זה חייב להבע"ח רק שהשליח אינו רשאי לתפוס עבורו וא"כ ניהו שהשליח עשה עבירה. אבל לא הזיקו היזק הניכר ע"כ השליח פטור יעו"ש. ועי' בחת"ס חחו"מ סי' כ"ד ודו"ק:

יב תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים רק מניעת ריוח ולא הפסד כגון מגביה מציאה בשביל חבירו עי' בתשובת האלשי"ך סי' ל"ז וסי' ק"ט דלא מקרי חב לאחרים ורמזו הש"ך בסימן ק"ה ססק"א ועי' בשו"ת מהרי"א אסאד חחו"מ סי' רמ"ב אות ב' שהוכיח להיפוך משו"ת ב"י בדיני נשואין סי' ה' וריב"ש סי' ק"ז. ועי' בפ"ת לחו"מ סי' ק"ה סק"ג בשם תשו' רע"א:

יג התופס מאתיים היינו מנה מגיע להתופס. ומנה תפס בשביל בע"ח אחר במקום שחב לאחרים אי אמרינן מגו דזכה לנפשי' שזכה לעצמו מנה זכה גם לאחר. עי' בסמ"ע וש"ך סי' ק"ה סעיף ב' ובבאה"ט ופ"ת סק"ה. ועי' בזה בתשו' שו"מ מהד"ג ח"א סוסי' תמ"ט:

יד היכא דמהני תפיסה כגון בשני בע"ח ואין ללוה מטלטלים כנגד שניהם אם עיקל אחד מטלטלי הלוה שיש לו ביד איש אחר אם הוה תפיסה. עיין בדיני עיקול כלל פ' סי' ד' ובדיני שליש סי' י"ד:

טו ראובן קנה משמעון ד' חביות דבש בקנין המועיל עפ"י ד"ת והדבש נשאר ביד שמעון ואח"כ בא לוי וגבה הדבש משמעון בחובו. ועתה תובע ראובן את לוי לדין עיין בדיני חזקת מטלטלים סי' ט"ו:

טז מי שנתחייב לשבע ולפטור והיפך על התובע שישבע ויטול. ונשבע ונטל. ואח"כ תפס הנתבע מהתובע ואומר שהוא רוצה לשבע ולפטור כיון שהתובע נשבע לשקר. עיין בדיני שבועה כלל ק"ג סי' י"ג י"ד:

יז מי שנתחייב שבועה לפטור א"ע והביא עד מסייע ופטרו מהשבועה ואחר זמן תפס התובע משל הנתבע שלא בעדים באמרו שעד שקר העד. עיין בשו"ת עבודת הגרשוני סי' ק"א שפסק דמהני תפיסתו וישבע נגד העד המסייע ודמי לדין המבואר בסי' פ"ז סעיף למ"ד דאם נשבע הנתבע היסת ואח"כ תפס התובע שלא בעדים שישבע התובע. כן בנ"ד עד המסייע פטר את הנתבע כמו אם היה נשבע אבל לא להוציא ממון אח"כ ע"י העד את"ד. שו"ר שהפ"ת בסי' פ"ז סקל"ג הביא שגם השבו"י פסק כן. ועיין בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ד סי' קל"ג שחולק עליו ופסק שמחויב להחזיר מה שתפס:

יח אם תפס התובע היכא דחייב הנתבע רק לצאת ידי שמים אם מהני תפיסתו עמ"ש בזה בדיני א"י אם נתחייבתי כלל ט' סי' זיי"ן ועי' בפ"ת סי' כ"ח ס"ק וא"ו ובשו"ת שו"מ מהד"ק ח"ג סי' כ' באמצע. ובמהד"ב ח"א סי' פ' בד"ה והנ"ה בשנ"ת. ועמ"ש בדיני גרמא כלל ט"ו סימן כ' בשם החו"י. ועי' בש"ך סי' ע"ה סקכ"ו ומ"ש שם דו"ז בקצוה"ח ס"ק ד' ושם בנתיבות בחידושים סקי"ט. ועי' באס"ז למ"ס ב"מ דף צ"ז ע"ב ד"ה ביום. ועי' בדיני ערות כלל ע"ו סי' צ"ה מ"ש בענין עדים שכבשו עדותן שחייבים לצי"ש ואח"כ תפס הבע"ד מנכסי העדים. והנה י"ל שדין זה תלוי בפלוגתת הרא"ש והראב"ד שהביא הטור ביו"ד סי' קס"א לענין אבק רבית שאינו יוצאה בדיינים אם תפס הלוה מהמלוה אי מפקינן מיני' ומרן בשלחנו הטהור סי' הנ"ל סעיף ג' סתם כדעת הרא"ש דמפקינן מני' ויעו"ש בסעיף ב' ויעו"ש בדברי הב"י על הטור ודו"ק. ועי' בש"ך חו"מ סי' ע"ו סקי"ב ובסי' קפ"ב ס"ק א' שהסכים למהרש"ל דבחייב לצ"ש לא מהני תפיסה יעו"ש. ועי' עוד מדיני תפיסה בדיני קי"ל כלל צ"א:

כלל קיג תנאי בשטר או בע"פ במלוה או במכירת קרקע ומטלטלים. א מתנה על מ"ש בתורה דקיי"ל דלא מהני עי' בשו"ת מאמר מרדכי סי' כ"ד כמה חילוקי דינים בזה: