דברי גאונים תיט

הסכמת הש"ך בספרו תקפו כהן סי' קי"ד. ועיין בש"ך סי' א' ס"ק ט"ו ושם בנתה"מ. ובאו"ת ססי' ע"ב ובסי' כ"ה בדיני תפיסה ושם בנתה"מ. ועיין בשער משפט סי' קל"ט ס"ק א'. ועי' בכלל ט"ו סי' כ"א בשם השו"מ ועי' כאן בדין ו':

ועי' בנוב"י מהד"ת סימן למ"ד חחו"מ שנשאל בראובן שהיה לו שט"ח על אחד. והביא הלוה עורות ותפס בעל השטר את העורות בכח המאגיסטראט. ובא אחד ואומר שהוא נעשה ערב בעד העורות הללו שלקח בהקפה ואין לו שטר. מפלפל בדין תפיסה ע"י ערכאות ומסיק בנ"ד דהדין עם התופס:

ו ראובן נ"ח לבע"ח הרבה. והשביעו אותו הבע"ח בב"ד שבועת אין לי. ופירש בשבועתו מעצמו שרק אצל אחיו לוי הדר בעיר פלוני יש לו אצלו בפקדון תכשיטים שוים מאה אדומים לכו אצלו וישלם לכם ויהי כאשר בא אל לוי השיב לוי לא יש לו לאחי שום פקדון אצלי. והנה בבוקר השכים הבע"ח שמעון וירא כי אין לוי בביתו ותפס תכשיטי אשת לוי וינס החוצה. ואח"כ הלך לוי אל השופטים בערכאות ורצו להכות את שמעון עד שהתפשרו ששמעון ישליש התכשיטים אצל יהודה על אופן שלוי מחויב לציית ד"ת עם שמעון. ועתה טוען שמעון לפני הדיינים שיסלק לוי יד עכו"ם ממנו ויחזיר לו יהודה התכשיטים כיון שבע"כ מסרם ליהודה מיראת השופטים. עי' בשו"ת הר הכרמל סי' וא"ו שהאריך הרבה בנ"ז. ודעתו כיון שפסק הש"ך בספרו תקפו כהן בכמה מקומות ובסי' פ"ט ובסי' קי"ג שם דבספיקא דדינא או פלוגתא דרבוותא עביד אינש דינא לנפשי' ויכול לתפוס אפילו לכתחילה. וגם מבואר שם בסי' ק"י דהא דאמרינן לא עביד אינש דינא לנפשי' היינו לכתחילה אבל בדיעבד מהני תפיסתו לענין דהוי מוחזק. וגם כתב שם דבספיקא דדינא ובפלוגתא דרבוותא דאפשר דהדיין לא יפסוק לו כהאי פוסק לזכותו ויהיה לו פסידא ובמקום פסידא אפילו ר"י מודה דעביד אינש דינא לנפשי'. א"כ בנ"ד כדין תפס שמעון ויכול לומר קי"ל כהני פוסקים דמשביעין בטענת ספק באמר לי אבא שאתה חייב לו כמבואר בחו"מ סי' ע"ה סעיף כ"א כ"ב כ"ג ובש"ך שם. ותפיסת לוי ע"י ערכאות לא הוי תפיסה אפילו אם היה תפוס בידו לא ביד יהודה כפסק הש"ך בת"כ סי' קי"ד ובסוף מסיק דאף בשבועה אינו נאמן לוי להוציא התכשיטים מחזקת תפיסת שמעון כיון שכבה נשבע ראובן אחיו שיש לו אצל לוי תכשיטין שלו ומחויב יהודה להחזיר התכשיטין לשמעון יעו"ש הטעם באורך. ומה שטוען לוי שתכשיטין הנ"ל הם של אשתו ששלח לה ביום חתונתו. מבואר בתשובת הריב"ש ומהרח"ש דאפילו הכריזו בפירוש ששולח זאת לכלה למתנה אפ"ה גובה הבע"ח מהם. ועי' בחו"מ סימן צ"ז ובסמ"ע שם מ"ש על הד"מ. וגם בכתב לה התכשיטין בכתובה בע"ח גובה מהם. ולא מהני רק במקנה לה במתנה גמורה עכת"ד בקיצור. ועמ"ש לעיל בכלל ל"ו סי' י"ג ובכלל י"ד סי' כ"ט וסי' מ"ג:

ז הש"ך בספרו תקפו כהן סי' ק"ל כתב דאף למאי דקיי"ל דמהני תפיסה בספיקא דדינא. מ"מ אם יש לאחד שט"ח על חברו אינו יכול הלוה להחזיק במעות שחייב לו בשביל שיש לו על המלוה תביעה אחרת שהוא ספיקא דדינא אם נתחייב המלוה בתביעה זו. ולא חשיב הלוה כתפוס משום דשטר העומד לגבות כגבוי דמי. אולם הרב שער משפט על חו"מ סי' תכ"ד סק"א הוכיח בראיות דלא כהש"ך ופסק דאף בשטר מהני תפיסה וכ"פ האו"ת בקיצור ת"כ שלו. ועי' בנתיבות בדיני תפיסה אות י"ד שפסק כהש"ך ותירץ כל קושיות התומים על הש"ך וכן פסק גיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בתשו' בית שלמה חחו"מ סי' ל"ו וסילק כל השגת האחרונים מעל הש"ך אמנם היכא דהספיקא דדינא הוא בחוב השטר אם הוא פרוע או נמחל כמ"ש שם בנתיבות גם הש"ך מודה דיכול לומר קי"ל כמ"ש בש"ך סי' קכ"ו סקמ"ג ועי' בנוב"י מהד"ק חחו"מ ס"ה ובשו"ת ח"צ סימן נ"ז ובשו"ת שו"מ מהד"ב ח"א סי' פ' בד"ה ומ"ה שהקש"ה ובסד"ה ובז"ה אמרת"י ובח"ג סי' ל"ד פסק דמהני תפיסה אף רק בגרמא שחייב רק לצי"ש ותפס מהני אף כנגד שטר ויכול לומר קי"ל דמהני תפיסה בחייב לצי"ש ועי' כאן סי' י"ח:

ח ראובן שמכר ללוי שט"ח שיש לו על שמעון כי ללוי יש בידו מעות של שמעון. והשט"ח יש בו תיוהא באופן שלא היה יכול ראובן להוציא משמעון אלא אם תפס או שהיה רק כת"י. אם מהני תפיסתו של לוי מה שיש בידו כבר משל שמעון להחזיק בו:

וכן אם תפס בעהש"ט בעצמו בשטר כזה או בכת"י מן הערב או מן הלקוחות באין לו מה לגבות מן הלוה:

וכן אם המורשה אף שכתב לו המלוה בהרשא' זיל דון ואפיק לנפשך תפס מן הלוה בשט"ח כזה או בכת"י. אם מהני תפיסתם. עיין כ"ז בדיני מכירת שטרות כלל ס"ו סי' א':

ט מי שתפס חפץ מהסרסור בשביל שבעל החפץ חייב לו אם מהני תפיסתו. עי' בדיני חזקת מטלטלים כלל ל"ו סי' י"ז ובכלל צ"ה סי' פ':

שליש או נפקד שמסרו בידו ממון או חפץ בשביל איש אחר. או לנדוניא למסור להזוג אחר הנישואין. ואח"כ תופס השליש או הנפקד בהממון או בחפץ בשביל חובו שמגיע לו אצל המשליש או המפקיד עי' דינים אלו בדיני שליש כלל ק"ז:

י עי' בתשו' קול אליהו בשם מהרשד"ם חחו"מ סי' ר"ט וסי' ק"נ שהעלה דהא דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה. היינו במקום שחב לשנים. אבל אם חב רק לאחד קנה יעו"ש שהאריך והש"ך בסי' ק"ה סס"ק א' רימז עליו ועיין שם סי' ט' בנדון הנשאל שהאריך שם בהרבה טעמים דקנה התופס. וטעם ראשון הוא מכח המהרשד"ם הנז' כיון שלא חב התופס רק לבע"ח אחד. ועוד כיון שכבר מסר התופס המעות ליד הבע"ח