דברי גאונים תיח

סתם הוי לעולם. ולכאורה יש לעיין מדברי הרשב"א בתשובה שהביא הב"י באהע"ז סימן קי"ד וז"ל כל המקבל עליו לזון או שמזכה לאיש בנכסיו מזונות סתם כל זמן שצריך מזונות משמע וכמו שאסר על עצמו שלא יאכל מין מהמינים דאסיר בו לעולם וכו' יעו"ש והובא בחו"מ סי' סמ"ך סעיף ג' בהג"ה. נראה מזה דאף בקום ועשה לעולם משמע דלא כמ"ש הה"מ בשמו. ויעו"ש מ"ש הסמ"ע בזה ושם בנתיבות ס"ק ח' ועי' בסי' רי"ב ס"א ברמ"א באומר ידור פלוני בבית זה דאף רק שעה אחת במשמע ויעו"ש בסמ"ע ובנתיבות ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ג סי' ק"ג שהרגיש בסתירה זאת ומחלק ג"כ לדינא בין קום ועשה לשוא"ת. ונעלם ממנו הרבה מהדברים שהבאתי ועי' בתשובות בית שלמה חחו"מ סי' י"ג י"ד ט"ו ט"ז י"ז שהאריך לברר הלכה זאת היכא משמע סתם או לעולם ופסק ג"כ לחלק בין קום ועשה לשוא"ת. אולם הרב סמיכה לחיים בסי' הנ"ל הרגיש בזה וכתב דלא קשה מידי והוכיח דהרשב"א ס"ל דדין מזונות אף שהוא בקום ועשה. מ"מ משמעות הלשון חיוב לזון את חבירו או לתת לו מזונות סתמן הוי כל זמן שצריך למזונות והוי כמו תנאי דשוא"ת דסתמן לעולם משמעותו אבל בשאר תנאים וחיובים דהם בקום ועשה יכול לפטור עצמו בפעם אחת לבד. ועוד הביא לתרץ בשם הרב קרית מלך רב ח"ב די"ט שלחלק יצא דבחיוב מזונות שהחיוב מתחיל וחל עליו מהשתא ולא קצץ זמן. לכך הסברא נותנת שסתמא לעולם משמע. אבל בשאר תנאי דקום ועשה דאין החיוב מהשתא פעם אחת במשמע עכ"ד ולפי"ז יש לראות בידור פלוני בבית זה דהוי חיוב מהשתא. ויעו"ש בשו"ת סמיכה לחיים סימן הנ"ל דף קט"ו ע"א שכתב דהיוצא להלכה דבתנאי דשוא"ת סתמא לעולם משמע ושכ"כ מהרש"ך ח"א סי' ל"ו והרב כהונת עולם בחידושיו ליו"ד סימן רי"ט. וכ"כ במהרש"ך ח"ג סי' ק"ח בקהל שהסכימו ביניהם שלא לישא וליתן במעות מזויפות דכל דלא קבעו זמן הוי סתם לעולם. והביא דבריו בכנה"ג יו"ד סי' רי"ט בהגה"ט אות י"א יעו"ש. תבנא לדינא בנ"ד דתנאי האומנים הוי שלא יכנוס שום אחד בגבול חברו ושלא יוזיל השער הקצוב דהוי תנאי בשוא"ת הוה הדין דסתם לעולם לכ"ע עכת"ד. ועי' מ"ש בדיני קנס כלל פ"ו סי' י"ג. ועי' בבאה"ט יו"ד סי' רי"ט סק"ב ובפ"ת סק"א:

כלל קיב תפיסה א תפיסה ע"י שליח אי מהני בספיקא דדינא. עי' ברמ"א אה"ע סי' ע"ב סעיף ג' וסי' צ"ג סעיף כ"ג דמחזי כסתרי אהדדי. ועיי"ש בב"ש וחמ"ח. ועי' בזה בשו"ת ברכת יוסף חחו"מ סי' כ':

ב תפיסה בספיקא דדינא. ותפיסה שטוען התופס ברי לי. ותפיסה בתרי ותרי. ותפיסה באבעי' דלא אפשטא. וכן בתיקו. ותפיסה בספק ממון. ואם מוציאין ממון בספק ספיקא. עי' בשו"ת דברי חיים ח"א חחו"מ סי' וא"ו. ובשו"ת פני יהושע ח"ב סי' צ"ט מן ד"ה עו"ד דס"ס הו"א ולהלן בשם התוס' בכתובות דף ט' בד"ה אי למיתב לה כתובה דמוציאין ממון בס"ס וכן הוא דעת מהרי"א הלוי בתשובתו בכ"מ ועי' בדין זה בב"ש סי' נ"ג ס"ק ט' ושם בפ"ת סק"ז ובב"ש סי' ס"ח ס"ק י"ד וסי' ע"ז ס"ק י"ז ובטו"ז אה"ע רסי' ס"ז ובפ"י כתובות דף ט' ובשו"ת מהרי"א אסאד אה"ע סי' מ"ב וסי' פ"ז ובשו"ת אמרי אש אה"ע סי' כ"א כ"ג ועיין בדינים הנ"ל בשו"ת שו"מ מהד"ד ח"ג סי' א' ועי' בתשו' בית שלמה חו"מ סי' קט"ו שפסק כדעת האחרונים שאין מוציאין בס"ס כמ"ש בתומים ובנתיבות סוסי' כ"ה בדיני תפיסה אות כ"ד:

ג בדין אם הולכין בממון אחר הרוב ומתי הולכין אחר הרוב עי' בשו"ת שי"מ מהד"ק ח"א סי' קצ"ה קצ"ו ובמהד"ג ח"ג סי' כ"ה ובמהד"ד ח"ג סי' פ"ד ובתשו' בית שלמה חחו"מ סי' ע"ג. ועי' בתשו' בנין ציון מהד"ק סי' קע"ז דאם הממון תלוי באיסור אזלינן בתר רוב כמו לענין האיסור. תפיסה למחזיק בקרקע בחזקת ג' שנים וכיוצא והוא פלוגתת הפוסקים וספיקא דדינא אם מהני חזקתו אם מוציאין ממנו עמ"ש בדיני חזקת קרקע כלל ל"ז סי' ז':

ד דיני תפיסה עיין בס' זכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך תפיסה שאסף איש טהור רוב דברי האחרונים בזה. וע"ש שהביא בשם הרב ב"ד סי' ה' אות י"ג שכתב החילוק בין זוכה מטעם תפיסה לזוכה מטעם קי"ל. דבזוכה מטעם תפיסה צריך שיהא התפיסה באופן דליכא עדים וראה דאית לי' מגו. אבל כשזוכה מטעם קי"ל אפילו איכא עדים וראה מהני תפיסתו. וע"ש שתפס על הכנה"ג שכתב בסי' ד' אות ח"י דהיכא דהספק מחמת הדין אפילו תפס שלא בעדים מפקינין מיני' ושוב הביא מהרב ח"ש והרב תורת חסד סימן קצ"ה שכתבו ג"כ דמהני תפיסה בעדים בספיקא דדינא ולו יהא דהוא מחלוקת הפוסקים מ"מ מצי המוחזק לומר קי"ל כמבואר בס' ח"ש דהיכא דפליגי בתפיסה עצמה אי הוי תפיסה מצי לומר קי"ל וע"ש שמסיק דסוף דבר נראה כחילוק הרב בית דוד הנ"ל. וגם בפיסקא שאח"ז כתב בסתם כחילוק הנ"ל. ועי' בנתיבות בדיני תפיסה סי' כ"ה. וכן העלה הש"ך בת"כ דמצי לומר קי"ל אף אם הפלוגתא בדין התפיסה עצמה אי מועיל דלא כמהרי"ט וכ"כ בשי"ת שו"מ מהד"ב ח"א סי' פ':

ועי' בתשב"ץ ח"ב סי' רע"ב שהאריך בדין ממון המוטל בספק הן מצד ספק שאינו יכול להתברר מצד הענין עצמו אף להבע"ד. והן שהספק נפל מצד טענותיהם בהכחשותיהם או מצד הדין בעצמו שאנו מסופקים עם מי הוא הדין יעו"ש שביאר כל חלקי הדינים בזה הענין:

ה תפיסה ע"י ערכאות אי הוי תפיסה כגון היכא דנפסק' הדין דכל דאלים גבר או בכל ספיקא דדינא. אם גבר יד האחד ע"י עכו"ם. כ' הכנה"ג בשם מהרשד"ם דלא הוי תפיסה. וכ"נ