דברי גאונים תיז

בחזקת בעלי' עומדות. הגם שהבן דר בהבית מ"מ האב שהקרקע הוא שלו הוא המוחזק. ואין להבן הבונה הבית רק שכר טירחתו כפי השומא באותה העיר. ועי' כאן בסי' כ"ב. ועי' בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סי' י"ז שנשאל ברב אב"ד שקיבל לעזרתו דיין אחד. ונתן לו הדיין כתב שיהיה דיין בביתו וילמוד עם תלמיד אחד. ושאין לו רשות לעשות דבר נגד רצונו. וגם אין לו רשות לעקור דירתו משם בלא רשותו. ונגד זה נתן לו הרב אב"ד כתב איך שקבל עליו ליתן להדיין סך חמשה זהובים בכל שבוע. ובאופן שיקיים הדיין ככל מה שנאמר בהכתב הנ"ל. ואחר עבור זמן מה נתוודע להרב שדרכיו מקולקלים בעסק הדיינות. וגם חותר עליו חתירות להתקשר עצמו עם אנשים לעשותו רב. וגם אינו לומד עם התלמוד כראוי. וקיבל הרב דיין אחר. ועתה הדיין הראשון תובע את הרב לדין לשלם לו הסך חמשה זהובים בכל שבוע. והעלה שהדין עם הרב מכמה טעמים. חדא כיון שלא נכתב בהכתב שמתחייב עצמו ליתן לו החמשה זהובים לעולם או כל ימי חייו. אין מוציאין מיד המוחזק עי' בחו"מ סימן ס' סעיף ג' וברמ"א סי' רי"ב וסוסי' קס"ג דסתם לא הוי רק על זמן מה ולא לעולם (ע"ש בתשו' י"ג י"ד ט"ו ט"ז שהאריך לבאר דין זה ומסיק לחלק בין חיוב ותנאי דקום ועשה לשוא"ת וכן העלה כאן). ואף לדעת התומים שם בסימן ס' דבמתחייב לעני סתם לעולם משמע דהוא מתורת נדרי צדקה. מ"מ בנדון הנ"ל אין לדון משום נדרי צדקה. דהיינו דוקא אם מקבל על עצמו ליתן לעני בתורת מתנה ונדבה. אבל בנדון הנ"ל שהבטיח לו הרב בתורת שכירות בעד פעולתו. בזה עני ועשיר שוים. וראיה ממשנה ר"פ השוכר את האומנין והטעו זא"ז אין להם זע"ז אלא תרעומות ואפסק בחו"מ ריסי' של"ג. וסתם פועל עני הוא ולא חלקו בין פועל עני לפועל עשיר. וע"ש שכתב עוד טעמים הבאתים בדיני רב כלל צ"ד סי' יו"ד. ובדיני שוחט כלל ק"י סי' י"ב:

ועי' בטור אהע"ז סי' ל"ח בב"י אות ט' באורך בדין תנאי שבין אדם לחבירו בסתם בלא זמן ושם בכנסה"ג בהגהב"י אות כ"א אם מחויב לקיים התנאי לעולם. או המשמעות דיש לו זמן לקיימו לעולם ואם קיימו פעם אחת נתקיים התנאי ועי' בפ"ת לאהע"ז סי' קמ"ו ס"ק ח' ט' ושם בב"ש סק"ו. שו"ר בס' משפ"ש להגאון אבד"ק בערזאן בסי' ר"ז סוסעי' א' שציין עוד בזה להלח"מ פ"ז מהלכות גירושין סוף ה"א ולהב"י סי' ר"ו מחו' ב' בשם הרשב"א ובחו"מ סי' מ"ב סעיף ט' ובמהרי"ט ח"א סי' קל"א:

כב אומנים בצביעת בגדים לאשר ראו שכל אחד מהם מוזיל שער הצביעה. התקשרו ביניהם בשטר וקצבו שער קצוב בשכר הצביעה וגם שכל אחד יעשה אומנותו רק לאנשים מיוחדים אשר קצבו ביניהם לכל אחד ואין רשות לעשות אומנותו לאיש אשר נתייחד לחברו. וכל מי מהם שיעבור על תנאים הנ"ל מחויב ליתן קנס כו"כ להקדש. ולא נכתב בשטר שום זמן קצוב להסכמה הנ"ל. ועתה עבר אחד על הסכמה הנ"ל ובאה השאלה על שתי פנים. א' אם מחויב העובר ליתן הקנס. ב' אי אמרינן בכה"ג סתם בלא זמן לעולם משמע. או סגי אם קיימו תנאם פעם אחד לבד. עי' בשו"ת סמיכה לחיים סי' ט"ו שהאריך בספק הא' והיוצא ממנו לדינא דאפילו היה הקשר הזה רק בדיבור בעלמא אם לא היה בעיר חכם ומנהיג העיר. ואף אם היה אבל עשו זאת בהסכמתו. אזי תנאם קיים וחייב העובר לשלם הקנס הקצוב ביניהם כמ"ש המרדכי בפ"ק דב"ב וכ"נ מדברי הרמב"ן והריטב"א שם ובתשו' הרא"ם ח"א סימן כ"ז והרשב"ץ ח"א סי' קנ"ט וח"ד סי' ט"ו ובנו הרשב"ש סי' רי"א. ומהרי"ק שרש קפ"ב והרדב"ז ח"א סי' ס"ה ומהריב"ל ומהרשד"ם חו"מ סי' קנ"ג ורנ"ט וכנה"ג סי' קע"ו בהגהב"י אות למ"ד:

ולספק הב' אי סתם לעולם משמע או פ"א משמע הנה עיקרא דהך דינא הוא בגיטין דף ע"ה ע"ב מחלוקת רבא ור"א באומר הר"ז גיטך ע"מ שתשמשי את אבא ע"מ שתניק את בני דרבא ס"ל סתם לעולם משמע. ור"א ס"ל דסתם כמפרש יום אחד. ובספק הלכה פליגי בה רבוותאי ה"ה הרי"ף והרמב"ם בפ"ח מהלכות גירושין הי"ט פסקו כר"א דבתרא הוא. וכ"נ דעת הרשב"א שם. וכן פסק מרן בש"ע אה"ע סי' קמ"ג סעיף ח'. ושם בהג"ה הביא דעת הי"א שפסקו כרבא דלעולם משמע. וע"ש בפתחי תשובה. ועיין בשו"ת הרשב"ש סי' שפ"ג דפסק ג"כ כר"א דיום אחד במשמע אבל דעת כמה מהראשונים הרא"ש שם בגיטין ורי"ו נתיב כ"ד ח"א הביא דעת הפוסקים דהלכה כרבא דלעולם משמע. וכ"פ שם הריטב"א בחידושיו. ועיין בכנה"ג חו"מ סי' ר"ז בהגהב"י אות ג'. ועיין מהריב"ל ח"א דף ס"ה ע"ד דפוס אמשטרדם ויש שם תימה בדבריו שכתב דהרמב"ם פסק כרבא. ועיין בדברי הה"מ פ"ז מה' אישות שהביא בשם הרמב"ן והרשב"א שלחלק יצאו דאם התנאי בקום ועשה כגון ע"מ שתשתה יין כיון ששתה פעם אחת נתקיים התנאי. אבל אם הוא בשו"ת כגון ע"מ שלא תשתה יין אז לעולם משמע וסיים שם ויש ללמוד מזה לדיני ממונות וכן לכל מקום מעניני התנאים יעו"ש שכ"כ בדעת הרמב"ם. וכן כתבו הריטב"א והר"ן ז"ל בפ' האומר. ועיין בב"י לטאהע"ז סי' ל"ח שהביא דברי הה"מ הנ"ל. ועיין להרב מחנה אפרים בהגהותיו להרמב"ם ברפ"ז דה' אישות ובה' שבועו' סי' וא"ו שחילק ג"כ בין קום ועשה לשוא"ת. ועיין ג"כ להרב מכתב מאליהו דף קע"ח. ועמ"ש הרב שער המלך בפ"ח מה' גירושין ה' י"א וכן כתב רי"ו כתיב כ"ב ח"ד ועיין בר"ן ר"פ הכותב בכותב לאשתו דו"ד אין לי בנכסיך ובפירותיהם עד עולם שכתב דאע"ג דבאומר סתם לא אוכל פירותיך הוי לעולם מ"מ אורחא דאינשי לפרושי וכו'. הרי דהר"ן אזיל לשיטתו כמ"ש להדי' בקידושין בפ' האומר דבתנאי דשוא"ת