דברי גאונים תטז

נכתב סתם בלי זמן. ולא נסתפקו מכח תקנת שו"ם דהרי לא הזכירו אם מתה האשה בתוך ג' שנים. אמנם ספיקם הוא אם הילד שמת בתוך ל' יום הוי זש"ק ומכח זה זיכו את הבעל שהוא מוחזק. אבל בלא ולד אין ספק שחייב להחזיר מכח השטר כיון שלא נזכר בהשטר שום זמן ולא תקנת שום החיוב הוא לעולם:

טו תקנת קהלות שו"ם ביבמה ומתי מחויב היבם לחלוץ לה עיין בשו"ת מהר"ם מינץ סי' יו"ד יעו"ש בסי' ק"ב תקנות הגאונים בעניני תקנות שו"ם ונדוניא ותקנות יבמה ותקנות רגמה"ג והרבה תקנות שתקנו הגאונים בחרם בכמה ענינים יעו"ש:

טז אם היתה התקנה שתחלוץ יחלוק עם היבמה בכל הנכסים שנשאר מבעלה אף היותר על כתובתה. ואין לאב או לשאר האחים שום חלק ירושה. עי' בא"ע סי' ק"ס וסי' קס"ג סעי' ב' וסי' קס"ה ס"ד ברמ"א ובאה"ט ופ"ת ועיין בשו"ת פני יהושע ח"א חא"ע סי' ט"ז שהוכיח שהוא ספק כמ"ש בתה"ד סי' ר"כ. ע"כ פסק דחולקין רק בכתובתה ויתר הנכסים יחלקו כל האחים:

יז עיין בשו"ת השיב משה סי' צ' שהחזיק בתקנות ארבע ארצות שגם בזמנינו אנחנו מחויבים לדון עפ"י תקנות הנ"ל כי כבר קבלנום עלינו. והכה על קדקדי האומרים שעכשיו בטלו תקנות ד' ארצות וגם כעת הלכה רווחת בישראל דדנין דין בורח יעו"ש והתקנות הנ"ל ה"ה כתובים בסוף ספר עטרת צבי על החו"מ. וכ"כ בשו"ת דברי חיים חלק ב' חחו"מ סימן ב' י"ב. וכתב שעתה שאין עושין הבע"ח כפי התקנה וכל אחד חוטף ומציל לעצמו בזה גם על השאר ליכא תקנת בורח. ועי' בשו"ת אמרי אש חאה"ע סימן מ"ו שבמדינות הללו וכן בשאר מדינות שיש ספק אם קבלו עליהם תקנתם יש לדון עפ"י ד"ת. וכ"כ בשו"ת רמ"ץ בסוף חחו"מ בדיני חזקות סי' כ"ו לענין דין בורח שכתב שם בתקנה שהבע"ח גובין מנדן שנתן הבורח לחתנו בתוך שנה הראשונה שאין פוסקין עפ"י התקנות הנ"ל כי נראה בעליל שלא נתפשטו תקנות אלו בגבולינו. וגם טעמים אחרים וגם חילק שם איזה בע"ח נקרא בורח וי"ל דדוקא כשברח ולא כשהוא כאן ורוצה לעמוד עם הבע"ח לדין לפסוק סידור בע"ח:

יח תיקון הגאונים שאין רשאי שום אדם לקנות וועקסיל בלתי ידיעת הלוה עיין בדינ' מכירת שטרות כלל ס"ו סי' כ"ט:

יט בענין תקנות הצבור איזה תקנות היכולת בידם לתקן וענין התמנות ממוני הקהל ואם הולכים אחר הרוב. עי' בדיני זט"ה כלל ל"א סי' י"ב י"ג י"ד:

כ עיר קטנה ואנשים בה מעט עשו תקנה בהסכמת כולם יחד בשבועה ובחרם למען למצוא לכסף מוצא לבנין ביהכנ"ס ולבית המרחץ לטבילת נשים ועשו תקנה שיתן כל אחד סך קצוב מכל סחורה שימכור כל אחד וכ"ז נעשה בהסכמת חבר העיר. ועתה רוב הקהל רוצים להתיר שבועתם ולנתק מעליהם מוסרות התקנה הזאת. ובאים לשאול אם יש צד היתר להתיר שבועתם. עי' בתשו' חסד לאברהם מהד"ת חחו"מ סי' י"ט שכ' כמה טעמים דאין הרוב יכולים להתיר אף שמבואר ביו"ד סי' רכ"ח סעיף ל"א דרוב הקהל יכולים להתיר. מ"מ בנ"ד כיון דנעשה התקנה בחבר העיר פשיטא דאין יכולים להתיר בלא דעתו. וגם כיון שנשבעו יחד הוי כמו על דעת רבים כמבואר שם ברמ"א סוסעי' כ"א. וע"ש בש"ך סעיף למ"ד שכ' כשנשבעו בפרוטרוט כל אחד הוי עד"ר. וגם בנ"ד הוי כל אחד נשבע לטובת חבירו. הואיל ועל כל או"א מוטל חיוב בנין ביהכנ"ס וכופין זא"ז כמ"ש בחו"מ סי' קס"ג. ובמקבל טובה א"י להתיר שבועתו בלי דעת כולם עי' בשו"ת מהרד"ך בית י"ב דאין רוב קהל יכולים לבטל תקנה בלי דעת גדולי העיר וחבר העיר. וגם כתב שם דאם היתה התקנה לדבר מצוה א"א להתיר בלי הסכמת כולם. אמנם מלבד כל הנ"ל בנ"ד אין אנו צריכים לבא עליהם מצד השבועה רק מכח חיוב. עפ"י מ"ש המרדכי בפ"ק דב"ב בהא דיכולים בני העיר להסיע על קיצתן. דקמ"ל דנתקיימו הדברים בדיבור בעלמא כשמתקנים תקנה מדעת כולם כי הני טבחי דאתני בהדדי מדעת כולם בהאי הנאה דצייתי אהדדי במידי דאיכא רווחא להאי כמו להאי איידי דקני גמר ומקנה וכו'. מבואר מזה דעיקר דין זה שיכולים להסיע על קיצתן הוא להשמיענו שעשייתן קיימת כמו בקנין ונתחייבו זל"ז מן הדין בדיבור בעלמא שא"י לבטל. ועפי"ז יש לנו לדון בנ"ד שחל על כולם חובת בנין ביהכנ"ס. ומעתה כשהסיעו על קיצתן ועשו מעמד ומצב שיתנו כ"א מהסחורה שימכור הכנסה לצורך הבנין. וכל אחד מהם נכנס מתחלה בחיוב זה. פשיטא שנתחייבו זל"ז בדיבור בעלמא ואין ביד הרוב להפקיע ולבטל זכות המועטין שזכו כל אחד בחיוב גמור על חבירו מן הדין. וכ"כ היש"ש פ"י דב"ק סי' מ"ג בדין רשאין החמרין להתנות ביניהם שכל מי שיאבד חמורו יעמידו לו חמור אחר. דחיוב זה מועיל בלא קנין אגב דצייתי אהדדי וכו' ואין בידם להפקיע חובם שנתחייבו להיחיד יעו"ש:

כא בן שתבע לאביו שכר טירחא עבור שבנה לו בית בחצרו. והתפשרו שידור הבן בחנם בבית קטן שבחצר ולא נקצב שום זמן כמה זמן ידור. ועתה האב רוצה להוציא את הבן מהבית. והבן טוען דסתם לעולם משמע. עי' בחו"מ סי' סמ"ך סעיף ג' ברמ"א בדין המקבל עליו לזון את חבירו בסתם אם לעולם משמע ושם בבאה"ט ופ"ת ס"ק וא"ו וסק"ז. ובסי' רי"ב סעיף א' ברמ"א ואחרונים ובבאה"ט סק"ג וסק"ד ובפ"ת סק"ג בדין ידור פלוני בבית זה סתם. ועי' בשו"ת דברי חיים ח"א חחו"מ סי' ל"ה שהאריך בפרט זה אם סתם לעולם משמע והביא דיעות הראשונים והאחרונים ומסיק בנדון הנ"ל דהוא ספיקא דדינא בידור פלוני בבית זה אם לעולם משמע. ע"כ הקרקע