דברי גאונים תטו

ביד הגנב דקנאה בשינוי וכן מבואר במישרים נתיב ל"א ח"ג שדקדק וכתב וכת"ן גו"ף החפיץ לפרעו"ן:

י בעבדים ובעלי חיים אם מחויב בעל הבהמה להחזיר ללוקח המעות שנתן לגנב משום תקנת השוק. הנה המהרשד"ם חו"מ סי' רי"א כתב דלא תקנו בבע"ח תקה"ש. והש"ך בסי' שנ"ו סק"ד כתב עליו שאין דבריו מוכרחים. ודו"ז בקצוה"ח שם סק"א הוכיח דאף בבע"ח תקנו תקה"ש. ועי' בשער משפט על החו"מ סי' קל"ה סק"א שהוכיח ג"כ דמחויב להחזיר לו מעותיו משום תקה"ש. אך שהלוקח צריך לברר בעדים שקנאם מאיש אחר ולא דמי למכיר כליו וספריו ביד אחר שנשבע הלוקח כמה הוציא עליהם ויטול ומשמע בש"ס ופוסקים דנאמן בשבועה ליטול אף דלא ידעינן אם קנאם כלל. דשאני התם דלא מספקינן אם הוא בעצמו גנבם דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן ובודאי מיד אדם אחר בא לידו ולכך נאמן בשבועה. אבל בבעלי חיים די"ל מדנפשייהו עיילי ברשותו ולא קנאם כלל לא שייך בי' תקה"ש אם לא שיברר בעדים שקנאם עכת"ד:

יא אם מת הבעל בשנה ראשונה והניחה מעוברת אי הוי בכלל מת בלא זש"ק. או ישלישו הכתובה עד שתלד. ואם צריכים שיחי' הולד שלשים יום ואיך הדין לענין מזונותי' ושכר הנקה. עי' בשו"ת אמרי אש חלק אהע"ז סימן מ"ח ועי' בכ"ז בפ"ת לאהע"ז סי' כ"ג:

יב אלמן שנשא בתולה. או גרוש או בחור שיש לו נדוניא שלו ולא נתן לו אביו נדוניא ומת בתוך שנה הראשונה אם גם בזה שייך תקנת שו"ם שלא תגבה האלמנה תוספת כתובה. אחרי כי בזה לא שייך ותם לריק כחכם שהרי אביו לא הכניס לו כלום וגם אודות המתנות שנתן לה ותכשיטין עיין בשו"ת אמרי אש חא"ע סי' כ"ג וע"ש בב"מ ובפ"ת סק"ט. וע"ל כאן בסי' י"ג:

ועי' בשו"ת ר' חיים כהן חא"ע סי' מ"ז באלמן שנשא אלמנה. ומתה האשה בתוך שנה ראשונה והוכיח מחמ"ח וב"ש סי' קי"ח שכתבו דביתומה שנישאת והכניסה נדוניא מחלק ירושתה ששייך תקנת שו"ם. כן הוא באלמנה ג"כ:

יג בענין תקנת שו"ם אם מת האיש תוך שנה ראשונה בלי זש"ק לענין כתובת האשה אם תגבה גם התוספת כתובה. עי' בב"ש סי' כ"ג שכתב דתקנת הקהלות לא היה רק לענין המנה או המאתיים אבל לא לענין הנדוניא שהכניסה כי הנדוניא הוא חוב גמור וכן התוספות שליש נראה דהוי כחוב לנדוניא ולא תפסיד. וע"ש בבאה"ט ובפ"ת באורך. ועיין בק"א לס' המקנה ובק"א לספר כתובה סי' ס"ו שלפי התקנה שלנו אינו נותן לה התוספת שליש בשלימות רק לאחר ג' שנים ובשנה ראשונה אין נותנים לה כלל. ועיין בשו"ת בית אפרים החדשות שנדפס מקרוב דף ט"ז שהאריך קצת בנדון זה ומסיק דאינה גובה התוספות בשנה ראשונה דעיקר התוספת הוא משום דניחא לי' שירויח במעות הנדוניא שלה. ובזה איכא אומדנא שעל דעת שימות בתוך שנתו לא היה נותן לה תוספת יעו"ש ראיותיו לזה ועי' בשו"ת אמרי אש חא"ע סי' מ"ח שהמנהג ליתן לה רק מה שהכניסה. וע"ש בב"א הנ"ל לענין חזרת הנדוניא אם מת האיש או האשה בתוך שנה הראשונה שהביא תקנות הגאונים להחזיר הנדוניא ליורשי המת כמה שהכניס. ואם יש יותר מחמת ריוח של נדוניא שלה ומעשה ידיו ומציאותו היא גובה מזה כתובתה יעו"ש בפרטות ועי' בסי' קי"ח ברמ"א ובאה"ט:

ועי' בשו"ת עבודת הגרשוני סי' ס"ח וסימן ק"ג שנשאל בראובן שהשיא את בתו לשמעון ונתן לה נדוניא ובתוך שנה הראשונה ילדה בן וכמו ששה ימים אחר לידתה נפטרה היולדת וכמו י"ד ימים אחר מותה מת גם הילד ועתה ראובן תובע ששמעון יחזיר לו הנדוניא מצד תקנת שו"ם המבואר בסי' כ"ג דכיון שלא חי הילד שלשים יום לא הוה זש"ק. ושמעון טוען כיון שנגמרו סימניו ונולד לתשעה חדשים יצא מכלל נפל והוה זש"ק (עי' בשו"ת אמרי אש חא"ע סי' מ"ח) והביא תשובת מהריב"ל ח"ג סי' קי"ד שהשיב על עובדא דא שאין להוציא מיד הבעל כלום ואף דהוי ספק זש"ק אין מוציאין ממון מספק ונסתייע מתשו' הרשב"א סי' תתקע"ו שהשיב בבעל שנתן שטר חזרה ליורשי האשה באופן אם לא ישאר לו ממנה זש"ק. ומתה האשה ואח"כ מת הולד בתוך שלשים יום. ופסק דהוי ספק זש"ק ועל היורשים להביא ראיה כיון שהבעל מוחזק. וכן מבואר בתשובות הרמב"ן סי' יו"ד. ועיין במהר"ם גלאנטי סי' ק"ב. והגאון המחבר הסכים עמהם דהוי ספק זש"ק. אמנם בנדון הנשאל דעתו כיון שהר"ת ואחיו הרשב"ם תקנו תקנת שו"ם בחרמות חמורות ואלות גדולות וקיי"ל דספק חרם לחומרא. א"כ מחויב הבעל להחזיר לראובן הכל מכח ספק חרם כיון שבתקנה כתיב סתם זש"ק ולא פירשו כוונתם אם יחיה שלשים יום. אולם בתשובת רמ"א סי' ע"ג וכן משמע שם בסי' נ"ג דאפילו בספק חרם אין מוציאין ממון וסיים שם מפני שאנו מדמים לא נעשה מעשה ובעבור זה באתי לערב הפשרה וכו' משמע שגם הוא מסתפק בדבר הזה. ע"כ גם בנ"ד הנכון לעשות פשרה עכת"ד עבה"ג ובסימן ק"ג חיזק דבריו יעו"ש (ויש לעיין לפמש"כ בדיני קי"ל כלל צ"א סי' י"ב בספיקא דממונא ואיסורא שאין מוציאין מיד המוחזק יעו"ש הציונים) ועי' בבאה"ט אה"ע סי' כ"ב ס"ק י"ג י"ד וסם בפ"ת סס"ק ט' וס"ק יו"ד וס"ק י"א. ועי' כאן בסי' י"ד:

יד מי שנתן שטר לחותנו שאם תעדר אשתו בלי זש"ק מחויב להחזיר לו הנדן ולא נכתב שום הגבלת זמן ומתה אשתו אחר ג' שנים ותובע הנדן ושניהם אינם יודעים אם הכתב נעשה על כוונת תקנת שו"ם או פירושו על לעולם. עי' בשו"ת שו"מ מהד"ק ח"א סי' קל"ב וקל"ג שהדין עם הבעל. ודבריו צ"ע שהמעיין בתשו' הרשב"א והרמב"ן שהבאתי לעיל בסי' י"ג יראה שגם בנדונם