דברי גאונים תיד

ואפ"ה המכר בטל בפחת משוויו. וכ"כ בתשב"ץ ח"א סי' נ"ב ועי' בתשב"ץ בטור השלישי סי' כ"ד אך בתשו' דברי חיים להגה"ק מצאנז בח"ב חחו"מ סי' לי הוכיח דכיון שהתחייב עצמו עפ"י נימוסי המדינה וידוע שכשמוכרים עפ"י ליציטאציע נמכר לפעמים בזול א"כ ע"ד כן התחייב עצמו עיי"ש. ולפי"ז לא דמי להא דסי' רל"ו דשם לא נשתעבד להעכו"ם רק שימכרנו בשוויו משא"כ בנ"ד שנמכר בליציטאציע. (עפ"י השעבוד בהשט"ח) ואף שבתשו' בית אפרים חחו"מ סי' נ"ח (שהבאתי בסי' זה ובכלל וסי' שציינתי כאן) כתב בקונה על ליציטאציע צריך להחזיר הסחורה לבעליו במחיר הדמים שנתן עבורה מ"מ כיון שרצה הקונה להחזיר לו הבית בזמן שקבעו ולא היה לו מעות להחזיר אין הקונה קיים לעולם בעמוד והחזיר. וכ"כ שם בדברי חיים דבכה"ג לא שייך שום תקנה ואף שכ' שם שמחויב ליתן לו חלק ריוח כדין מי שסייעו להטעות בסי' קפ"ג סעיף ז' ברמ"א מ"מ בנ"ד אין לחייב בזה את הקונה כיון דרצה להחזיר לו הבית במחיר המעות לא גרע משותף גמור שמבואר בסי' קע"ו סעיף מ"א שאם לא רצה ליתן חלקו במעות נעקר מהשותפות וע"ש בנתיבות ע"כ הדין ברור שהקונה זכה במקחו שקנה:

ד בס' כסא אליהו בקונטרס אחרון על החו"מ סי' שנ"ו נסתפק אם עשו תקנת השוק גם בגונב מן העכו"ם ומכרו לישראל שהעכו"ם יחויב להחזיר ללוקח המעות שנתן להגנב. דאפשר כיון דהוי מילתא דלא שכיחא לגנוב מן העכו"ם דהוא סכנה ומבואר בחו"מ רסי' סמ"ך דלא עשו תקה"ש במילתא דלא שכיחא והניח הדבר בספק. ולפענ"ד דלא הוצרכו בזה לתקנת השוק דממ"נ אם בדיניהם פטור העכו"ם מלהחזיר המעות מה הועילו בתקנתם הלא עיקר התקנה היתה כדי שלא יירא לקנות אחד מחברו מחשש שמא גנוב הוא אתו ויוציאו הבעלים ממנו בחנם ויפסיד מעותיו. וחשש זה פן גנוב הוא מעכו"ם על מקומו נשאר דמי יכוף להעכו"ם לציית תקנתא דידן להחזיר לו מעותיו. ואם בדיניהם מחויב העכו"ם להחזיר לו מעותיו אזי א"צ להתקנה דהא קיי"ל ישראל ועכו"ם שבאו לפניך לדון אם אתה יכול לזכות הישראל בדיניהם אמור בדיניהם כך הוא הדין. ויש למצוא אפשרות לצד התקנה עפ"י אופן הראשון שבדיניהם א"צ להחזיר המעות רק דמיירי שאם ילך העכו"ם בדיניהם לא יוכל לברר אם החפץ הוא שלו ובדינינו יש עדי ישראל שיעידו לו או שהלוקח בעצמו מודה לו עפ"י שנתברר לו אחר הקניי'. אולם גם ע"ז לא שייך לשון התקנה מצד שכתבתי למעלה דמ"מ הקונה יחוש. וגם בזה הוי ודאי לא שכיח דיתרחיש אופן זה ולא עשו תקה"ש. ועיין בסי' שנ"ו סעיף יו"ד ברמ"א בשם המרדכי ובגוף דברי המרדכי יש שינוי לשון קצת מכפי שהעתיקו הרמ"א. וקצת יש ללמוד מהמרדכי דהתקנה היתה אף על עכו"ם. ויש לדחות ודו"ק היטב:

ה הא דאדם יכול לומר אי אפשי בתקנת חכמים. לא שייך אלא היכא דליכא פסידא לאחריני כ"כ המרדכי בפ' שני דייני גזירות. ועוד מחלק בתשו' מיימן השייכים לספר קנין סי' י"ז בשם ריב"א דלא אמרינן א"א בתקנת חכמים אלא להחזיק ולא להוציא. ועי' בשו"ת מהרי"א אסאד חא"ע קי' קצ"ד:

ו בעל שמכר או השכין בגדי אשתו. והאשה תובעת מן הלוקח או המלוה להוציאם באמרה שבעלה השכין בלי רשותה. עיין בדיני חזקת מטלטלים כלל ל"ו סי' י"ג:

ז מי שלוה מנה על עיסקא ונתן חפץ במשכון ואח"כ בא חותן הלוה ובירר בעדים שמשכון זה הוא שלו ובא ליד חתנו בתורת שאלה ורוצה להוציא החפץ מהמלוה בלא כסף עי' בשו"ת הר הכרמל חחו"מ סי' כ"ה בסופו שפסק דאף דמבואר בחו"מ סי' סמ"ך ובסי' שנ"ו סעיף ז' דאף במשכן הגניבה עשו תקנת השוק היינו במשכון סתם אבל במשכון על חוב עיסקא לא עשו בו תקה"ש. וכן הוא שיטת הרמב"ן והריטב"א ושאר פוסקים ע"כ מחויב המלוה להחזיר המשכון בחנם לחותנו ועי' בספר משחא דרבותא חחו"מ סי' שנ"ו במי שהפקיד פקדון ביד חברו. ואח"כ נתן הנפקד הפקדון לבעל חובו במשכון ובא המפקיד להוציא פקדונו מיד הבע"ח ופסק דודאי אם היה מלוה לו אז המעות על המשכון היה מחויב המפקיד להחזיר לו המעות מצד תקנת השוק דעשו אף בנגזל כמבואר בחו"מ ססי' שס"ח בהג"ה וסי' שס"ט ס"א ושולח יד בפקדון נקרא גזלן. אולם אחרי כי בנ"ד הנפקד כבר היה חייב להמלוה החוב הזה ועתה מסר לו המשכון בזה לא עשו תקה"ש דהוי כמו גנב ופרע בחובו כמבואר בסי' שנ"ו סעיף וא"ו. ע"כ הדין שהמפקיד נוטל פקדונו בלא דמים:

ח וראיתי בכתבי הרב הגאון מוה' מנחם מענדל זלה"ה שהיה אב"ד דפה שבא עובדא לידו באשה שקבלה גט מבעלה ונתן לה בכתובתה חפץ שהיה גזול אתו. ואח"כ בא בעל החפץ להוציא מיד האשה. ויש לעיין אם שייך בזה תקנת השוק דיש סברא לומר דהוי כמו גנב ופרע בחובו דמבואר בסי' שנ"ו סעיף וא"ו דלא שייך בי' תקה"ש משום דלא על חפץ זה הלוהו. א"כ גם בכתובה הוה חוב קדום רק נראה דבזמן הזה שיש ח"ר דרגמ"ה שלא לגרש בע"כ. והיה לה זכות זה. ובעד חפץ זה נתרצתה ומכרה אותו זכות וקיבלה הגט הו"ל כמו מעלינין לי' בנכסי דבי מר מריון דלדידי' שוה לי' א"כ הו"ל מכר גמור לא מחמת הכתובה רק עבור קבלת הגט. עכ"ל בקיצור קצת. ועי' בשו"ת חסד לאברהם חאה"ע סי' מ"ד:

ט עיין בתורת חסד ססי' רנ"ב שכתב דהא דאמרינן גנב ופרע בחובו לא עשו בו תקה"ש זה דוקא היכא שפרע בגוף החפץ שגנב. אבל אם מכר החפץ ולקח המעות ופרע לבעל חובו זכה הבע"ח בהמעות דהוי כמו נשתנה הגניבה