דברי גאונים תיג

שהחזיק בשחיטת כפרים זה ימים ושנים. ועתה בא איש אחד ושכר המטבחיים והביא לעצמו שוחט אחר ומקפח פרנסת הראשון. והאריך בזה והעלה דאם קבלוהו הכפרים לשוחט הראשון בסתם בלי קביעות זמן. אז ודאי דסתם קבלת שוחט וכל מינוי הקהל הוא על כל ימי עולם. ואף אם לא קבלוהו כלל רק מעצמו תקע השו"ב אהלו שם. מ"מ אין ביד השני לקפח פרנסתו:

ועי' בשו"ת שואל ומשיב ח"ב סי' ל"ב ול"ד שנשאל ג"כ בשוחט שהיה מוחזק לשחוט בהעיר עם הכפרים הסמוכים להעיר. ועתה בני הכפרים רוצים לקבל להם שו"ב מיוחד. ופסק דאסור לשום שו"ב לכנוס לשם ועומד בארור מסיג גבול רעהו יעו"ש שהאריך בזה. ויש לעיין באם בני הכפרים נתרבו ושחיטתם מרובה מכפי שהיה בעת קבלת השו"ב ועי"ז אין מספיק להם שו"ב העיר בעת שצריכים לו אפשר דיכולים לקבל להם שו"ב לפי מש"ל בשם הטוב טעם ודעת ואולי יש לחלק דשם מיירי דנתרבה השחיטה בהעיר ויש לחוש לקלקול בעסק השחיטה מחמת העבודה כי רבה. אבל עבור אנשי הכפרים שאין להם בשר די סיפוק י"ל לא בשביל זה הותר להם לקפח פרנסת השו"ב כיון שקבלוהו בסתם והו"ל להתנות רק אם גם בנדונם יש לחוש לקלקול כנ"ל בכה"ג יש לדון לפי דעת הט"ט ודעת הנ"ל:

ועי' בזה בשו"ת דברי חיים ח"ב חיו"ד סי' ח' י"ד. שוב מצאתי בשו"ת רמ"ץ סוף חחו"מ בדיני חזקות סי' ל"ד שהאריך בזה ופסק דהרשות לבני הכפרים ליקח שוחט שיקבע דירתם אצלם כיון שזה אינו בא להכפר רק לפרקים ורצונם שידור השו"ב אצלם להיות מצוי להם לשחוט בכל עת הצורך:

כלל קיא תקנת השוק בגניבה וגזילה. ותקנת שו"ם ותקנת גאונים. ותקנות והסכמות שנעשו בין אדם לחבירו:

א כל ספק בתקנה מוקמינן אדינא דאורייתא אפילו להוציא מן המוחזק כמבואר באה"ע סי' קי"ח סעיף וא"ו יעו"ש בב"ש ס"ק ה' ועי' בשער משפט על החו"מ סי' פ"ז סקי"ז וסימן קכ"ג סק"ח. וע"ש בסי' קצ"ח ס"ק ג' מ"ש לחלק בזה בשם המשל"מ פכ"א מהלכות מלוה בסוף התשובה ועי' בשו"ת השיב משה סי' צ' ובשו"ת שו"מ מהד"ק ח"א סי' קל"ב קל"ג ובפתחי תשובה לחו"מ סי' י"ח סק"ח ביאר חילוקי דינים בזה. ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ק ח"ג סי' קל"ח ובמ"מ רפ"ד מהל' גזילה ובב"ש סי' א' סקכ"א ובשו"ת מהרי"א אסאד אה"ע סי' מ"ב:

ב מי שקנה כלי אחד בזול מן העכו"ם ויודע בודאי שגנוב הוא אתו ואח"כ נודע לישראל בטל הכלי. פסק בשו"ת בית יהודה חחו"מ סי' ל"ח דמחויב להחזיר לו הכלי בחנם דאין חילוק בי עכו"ם לישראל דכל שידע שהוא גנוב לא עשו תקנת השוק. דהוי גנב מפורסים. עכ"ד. ועיין בסי' שנ"ו סעיף ב' בהג"ה דאם הלוקח טוען לטובה נתכוונתי לקנות צריך להחזיר מעותיו אפילו בגנב מפורסם:

ג מי שנלקח ממנו סחורה מחמת העברת המכס וקנה אחד הסחורה מבית המכס עפ"י ליציטאציע פסק בבית אפרים חו"מ סי' נ"ח דמחויב הלוקח מצד התקנה להחזיר הסחורה בחזרת דמים שנתן מחירה יעוין זה באורך קצת בדיני השגת גבול במו"מ כלל כ"ז סי' מ"ג ויעו"ש לענין אם בעל הסחורה אינו רוצה להאמין ללוקח כמה נתן מחירה:

וע"ש בשם הג' ר' ענזיל ובשם תשו' ד"ח ובית שלמה באחד שנתן קאפציע להקיר"ה את ביתו עבור חבירו ואח"כ מכרו בערכאות הבית על ליציטאציע וקנאו ישראל בזול. ואם קנה אחד מעכו"ם אחר הפסח החמץ שמכר לו ישראל קודם פסח:

ועי' בתשו' מנ"ש סי' צ"ח בראובן שהיה לו חוב אצל שמעון בשטר הנעשה בתוקף בערכאות ופעל שיעשו הערכאות ליציטאציע למכור ביתו של שמעין בשביל חוב הנ"ל. ושמעון ביקש מכמה אנשים שלא יקלקלו לו בעת הליציטאציע. אמנם איש אחד לא האזין לבקשתו. ופעל אצלו אשר לע"ע יקנה על הליציטאציע. רק הגבילו זמן קצוב שאם יחזיר לו שמעון מעותיו לזמן הנ"ל יחזיר לו הקונה את ביתו. ועבר הזמן המוגבל ולא סילק לו שמעון המעות. ועתה בא שמעון לסלק לו המעות ושיחזיר לו את ביתו. והקונה טוען שא"צ להחזיר לו הבית כיון שעבר הזמן ופלפל בדברי הנתיבות על הרמ"א סוסי' ק"ט בשופט הממונה בהורמנא דמלכא. ובדברי הסמ"ע סי' כ"ו סקי"א בכתב בשטר שמתחייב נפשו לדון בערכאות שהוכיח מהרא"ש שא"י לחזור בו וכ"כ בסי' ס"א סקי"ד. יעו"ש שכ' דאם יש מנהג לירד בלי רשות ב"ד אם כתב כן אין למחות בידם. והט"ז שם סי' כ"ו וסי' ס"א חולק על הסמ"ע שאינו מועיל שום תנאי לדון בד"ע וכן מבואר להדי' בתשב"ץ בטור השלישי מחוט המשולש סי' וא"ו באורך. וגם א"א לפרש לשון הרא"ש כהסמ"ע דהא הרא"ש כתב קודם לזה מפורש להיפוך דאף אם כתב בשטר בין בד"י ובין בדא"ה ח"ו שיהיה רשות למלוה לתבוע בדא"ה רק יתבענו מקודם בד"י וכו'. אמנם י"ל דבין להסמ"ע ובין להט"ז מהני עכ"פ התנאי שידונו לו דייני ישראל הזכות שיש לו בדיני הערכאות. וא"כ לא חשיב גזלן בהכי במה שמכרו בערכאות דהא גם דייני ישראל מחויבים לדון כן. ואף שעשה איסור במה שהלך בד"ע. הרי גם בנעשה איסור המקח קיים ועי' ברמ"א סי' ק"ד ס"ב ובנתיבות שם וכו' באופן שהדבר ברור דבזמנינו לא בטל המכר שנמכר בערכאות עפ"י השטר שנכתב בערכאות שקיבל עליו שעבוד נימוסיהם. אמנם לאשר לא הלך שום אדם על הליציטאציע להפצרת שמעון ובודאי נמכר בזול. וי"ל דהמכר בטל כמבואר בחו"מ סוסי' רל"ו ברמ"א בישראל שקבע זמן לעכו"ם לפדות קרקע שלו וכו' כמ"ש שם הסמ"ע וע"ש בנתיבות בשם התומים דהוי כשעבד עצמו לדון בדיניהם. א"כ הוי ממש בנמכר בערכאות