דברי גאונים תיב

כ"ז כתבת"י. ועי' בספר בית יצחק חיו"ד סי' ל"ד שפסק דיש לבן השו"ב חזקת ירושה ועמ"ש בדיני רב כלל צ"ד סי' י"ג:

יב ועיין בכנה"ג חו"מ סי' ק"מ בהגה"ט אות קמ"ט בשוחט שהחזיק לשחוט בחנות אחת ובא שוחט אחר להשיג גבולו:

ועי' בשו"ת נחלה ליהושע להגאון מו"ה יהושע צונצין סי' כ"ט שנשאל מהרב מו"ה גבריאל בשו"ב שהחזיק כמה שנים לשחוט בחניות של טבחים. ובא שוחט אחר לשחוט באותן החניות והשוחט הראשון מוחה בו מלהשיג גבולו. והגאון המחבר הסכים לפסק הרב השואל דאין רשות להשוחט השני לכנוס בגבולו. ואף שאין לו אומנות אחרת וגם לא ימצא מקום אחר לשחוט שם. מ"מ אין לו רשות להשיג גבול רעהו. ואף אם יאמרו הצבור להשוחט הראשון אנו מסלקים אותך שאם לא תכניס את השוחט השני עמך בשותפות לא נקנה בשר מהחניות שאתה שוחט בו ואיסורא דפסקית לחיותאי לא הוזכר אלא על הבא להשיג גבול רעהו כגון לעשות חנות או רחיים אצל חנות ורחיים של חברו. אבל על הקונים או המביאים לטחון לא מצינו איסור. וכמו כן איסור עני המהפך בחררה לא רכיב אלא על המשתדל לדחות את חברו מהקניה או מהשכירות. אבל על הבעה"ב המשכיר או המוכר ליכא גבי' שום איסורא. א"כ גם עלינו אין שום איסור חל מצד שלא נקנה שם בשר. מ"מ הכא בנ"ד אינם רשאים לעשות כן מהא דגרסינן בפ' לא יחפור אמר רבא מקרי דרדקי שתלא וטבחי ואומנא וספר מתא כולם כמותרין ועומדין מי. ופירש רש"י שלא יקלקלו ואם קלקלו מסלק להו בלא התראה. משמע להדיא דבלא קלקלו אין לסלק שום משרת של רבים מאומנותו. והכי משמע בהדיא בפ' המקבל גבי הא דרוניא שתלא דרבינא אפסיד סלקי' וכו' א"ל לא צריכת להתרות רבא לטעמי' דאמר רבא מקרי דרדקי שתלא וכו' הרי דרוניא אתא לדינא בחשבו שהיה צריך התראה כדי לסלקו אבל אם לא היה מפסיד פשיטא דלא הוי מצי לסלוקי לי'. והכי ריהטא דכולא סוגיא התם. ועוד נ"ל דאין לעשות שום הסכמה על שום ישראל שלא לאכול מתחת ידו כל עוד שלא נמצא בו איזה קלקול כדי שלא יחשד שח"ו נמצא בו שמץ פסול והרי כמה דברים תקנו חכמים מפני חשדא כמו דאיתא בפ' הניזקין בהא דתנן מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום ובגמרא שם הרי שחששו לחשד דלא שכיח בגניבת פת. וכ"ש וק"ו דאיכא למיחש לחשד דפסלות ח"ו דהוא מילתא דשכיחא בדורות הללו עכת"ד. ועי' בשו"ת דברי חיים ח"א חיו"ד ססי' וא"ו דאף בע"א מעיד עליו אינם יכולים לומר שמאמינים להעד לפוסלו. וכיוצא בזה כ' ביש"ש פ' גיד הנשה סימן י"ח:

ועי' בשו"ת טוב טעם ודעת להגאון מהרש"ק מגיד דק"ק בראד בסימן י"ג שכתב וז"ל ששאלת אם מותרין בני העיר לקבל שוחט אחר. הנה שוחט דומה למקבל פועל לזמן או בפירוש לעולם אז אינם יכולים לדחותו תוך הזמן. ואף אם קבלו אותו בסתם כיון דלא התנו עמו לזמן והמנהג הוי בשוחט אם מקבלים אותו בסתם הוי תמיד. וכיון דהמנהג הוא כן הוה כאלו התנו עמו על לעולם. (וכ"כ בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"א סי' רכ"א ועי' בשו"ת מהריא"ז ענזיל סימן י"ג כ"ד נ"ה כ"ו נ"ז ס"ח.) אך זהאם לא פשע. אבל אם פשע בשחיטה או שאינו הולך בדרך הישר בענין שיש להרהר אחריו דשתלא טבחי ואומנא הם כמותרין ועומדים ולא בעי התראה ומותר לדחותו ומכש"כ לקבל עוד אחר עמו (וכ"כ בדברי חיים ח"ב חיו"ד סי' ו'. ובשו"ת הרמ"ץ סי' ג' ד' ובססי' י"ב ובשו"ת השיב משה סימן כ"ב. ובבית יצחק חיו"ד ססי' א'. ועי' בכל דינים אלו בבית יצחק חיו"ד ססי' א' וסי' ג' וססי' ח' וססי' ל'. וכ"כ בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סי' י"ז הבאתי דבריו בדיני רב כלל צ"ד סימן יו"ד). וכן אף אם לא פשע השו"ב. אם רואין הקהל שנתרבה השחיטה דא"א לאחד לעשותו. כיון דהוא מלאכת שמים ויש לחוש לקלקול אם לא יקבלו עוד שו"ב אחד. מותר להם לקבל אחר בלי רצונו כנלפע"ד לדינא עכ"ל. וע"ש אח"ז שכתב מיומי יש להם דעה בקבלת שוחט. ואם יחיד יכול לעכב יעו"ש מה שהעלה ועי' בשו"ת מהריא"ז ענזיל ססי' י"ג שפסק דאין המיעוט יכולים לעכב והביא כן בשם הרא"ש בתשובה כלל וא"ו ומהרש"ך ח"ב סי' ק"ט. ובשו"ת דברי חיים ח"א יו"ד סימן י"ד וח"ב חיו"ד סי' ז' כתב דאף יחיד יכול לעכב. ועי' בשו"ת הרד"ם חיו"ד סי' ד'. ובבית יצחק חיו"ד ססי' א' וסי' ב'. וע"ש בטונו"ד הנ"ל בס"ס ח' שכתב וז"ל ונדון השגת גבול בשוחטים כבר כתבתי וכו' דאין ביד השוחטים למחות לקבל עוד שו"ב (ועיין בשו"ת דברי חיים ח"ב בהשמטות סי' י"ג ובשו"ת הרד"ם חיו"ד סי' ה') ואף אם כמה אנשי קהלה אין חפצים בו אין בידם למחות למי שרוצה לשחוט אצלו אם אין מקובל לו אחר רק השוחט החדש עכ"ל. ועי' בשו"ת דברי חיים ח"ב חיו"ד סי' ז' שחולק בזה:

ועי' בשו"ת השיב משה להגאון וכו' מוה' משה טייטלבוים אב"ד דק"ק אוהעל זצלה"ה בסי' כ"ב שכתב ג"כ בשוחט אחד שאיתרע עפ"י עובדא המבואר בהשאלה. ורוצה השואל לדמות שוחט לשואל חפץ בלא זמן דכל יומא זמניי. והגאון המחבר השיב לו דלא קרב זא"ז דשאלה למהדר קיימא לכך בכל יומא זמני' דאל"כ לעולם לא יצטרך להחזיר. אבל בשוחט אם קבלוהו בסתם הוא כל זמן שלא נפסל. אך מ"מ בשוחט זה דאתרע קצת חזקת כשרות דידי' יכולים בני העיר לדחותו משום דיכולים לומר אדעתא דהכי לא קבלנוך עכ"ד. וכן הביא בשו"ת בית יצחק חיו"ד ססי' ח' בשם מהרי"ק ססי' ל"ג דברגלים לדבר יש רשות ביד הקהל להעבירו וכ"כ שם בסי' למ"ד:

ועי' בספר משכנות הרועים כ"ט וכ"כ בשו"ת חסד לאברהם חחו"מ סימן ל"ט בשוחט