דברי גאונים תיא

שהיה נותן מלפנים שכירות להרב בעת שהיה להם רב. ועתה קבלו הקהל עליהם רב מחדש ותובעים עבור הרב שיתן לו השו"ב חצי מהשחיטה. באמרם כי אדעתא דהכי לא מחלו לו. עי' בשו"ת אמרי אש חיו"ד סי' י"ז שהסכים לפסק שפסק הגאון מהרש"ק מבראדי שהדין עם הקהל. ואין הקהל יכולים למחול עתה להשו"ב כל דמי השחיטה לגרוע עי"ז משכירות הרב שקצבו לו אלא אם כן ישלמו להרב מכיסם:

ג שו"ב שחוזר בו באמצע הזמן אם הוי כדבר האבוד שאין הפועל יכול לחזור בו. עי' בשו"ת אמרי אש חיו"ד סי' י"ז שכתב דאפשר גם הש"ך בסי' של"ג ס"ק כ"ג לענין משרת יודה בשו"ב דמחשב דבר האבוד ועי' בשו"ת מהריא"ז ענזיל סימן ט"ו ס"ח בדין אם השו"ב או הקהל יכולים לחזור:

ד שו"ב שהתפשר עם טובי העיר שלא יהיה הוא עוד שו"ב ושיקחו שו"ב אחר במקומו ואח"כ חוזר בו השו"ב באשר שלא היה ביניהם קנין. עי' בשו"ת ברכת יוסף חיו"ד סי' ח' דא"י לחזור הן מצד דהוי מחילה וא"צ קנין והן מצד שנעשה בטובי העיר וא"צ קנין:

ה קהל שקבלו שו"ב חדש וקצבו עמו שיקח שני שלישים מתשלומי השחיטה והשו"ב הישן יקח שליש. ועתה טוען השו"ב הראשון שהי' אנוס ע"ז שנתרצה ליקח שליש ומסר מודעה ותובע משו"ב השני חצי. עי' בשו"ת דברי חיים ח"א חיו"ד סי' יו"ד דאין לשו"ב הראשון על השני כלום כי הוא קצב עם הקהל רק יקוב הדין בין הראשון עם הקהל:

שוחטים שקבלו אותם מתחלה לשלם להם לכל אחד סכום קצוב בכל שבוע לקצתם ששה זהובים בכל שבוע ולקצתם שלשה זהובים בכל שבוע. ואחר זמן נתבטלה הגאבעלא והתפשרו הט"ק עמהם שיקחו כולם שלשה צל מכל ליטרא בשר בעד שכרם ויחלקו ביניהם. והנה כעת עולה שכרם יותר מדמי הקצבה שקבלו מתחלה ע"כ יש ביניהם טענות על העודף. כי אלו שלקחו מקודם שכר מרובה אומרים שהעודף יתחלק ביניהם לפי המעות שהיה הקצבה מתחלה ואותם שלקחו שכר מועט אומרים שהעודף יתחלק ביניהם שוה בשוה עי' בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סי' כ"ד שהעלה דהדין עם אותם שקצבתם היה מרובה ויחלקו העודף כפי ערך המעות שקבלו כל אחד מתחלה:

ו שו"ב שקבלו אותו בתנאי שבעת שיקבלו שו"ב שיהיה גם ש"צ. אזי ידחו אותו. ועתה הם רוצים לדחותו באמרם שלא הוי תוך זמנו כיון שבידם לקבל שו"ב וש"ץ בכל יום. עי' בשו"ת דברי חיים ח"ב חיו"ד סי' ה' שהדין עם הקהל:

ז שו"ב שנקצב לו שכירותו מהשחיטה שיקח מכל עוף ובהמה כך וכך וקבלו אותו בסתם בלא זמן. ואח"כ רוצים הקהל לפחות מקצבה הנ"ל. עי' בשו"ת דברי חיים ח"ב בהשמטות סי' י"ג שכ' שהמנהג בכל הגלילות לשנות הנקצב לו משכר בהמה או עוף לפי הזמן שלפעמים צריכים הקהל למעות אז פוחתים להם משכר השחיטה ע"ש. והנה מ"ש שכן המנהג בכל הגלילות אולי כוונתו בגלילות שלו אמנם בגלילותינו לא ראיתי ולא שמעתי מנהג זה שיכולים לפחות. ומדינא הסכימו האחרונים שקבלת שו"ב בסתם הוא לעולם כמבואר כאן בסי' י"ב:

ח בעיר אחת מת השו"ב ומינו את בנו לשו"ב. וכתבו לו בהקאנסיס שקבלו אותו לשו"ב אף שהוא רך בשנים רק למען שיתן משכר שחיטתו המחצה להאלמנה ויתומים. ואחר שנים מתה האלמנה. והיתומים נשאו לנשים. ורוצים הקהל ליקח עוד שו"ב לשלם לו אותו המחצה עי' בשו"ת הרד"ם חיו"ד סי' ה' שאין בידם ליקח שו"ב. ועי' בדברי חיים בהשמטות סי' הנ"ל. וכאן סי' י"ב:

ט בענין השגת גבול לשו"ב. עי' בשו"ת דברי חיים ח"ב סי' ב' ז' ח' י"ד ט"ז כ'. ובהשמטות סי' י"ג ל"ה ל"ו. ובשו"ת מאמר מרדכי סימן כ'. ובשו"ת הרד"ם סי' ד'. ובשו"ת שו"מ מהד"ב ח"א סי' מ"ד. ובמהד"ג ח"א סי' ל"ז רכ"א רמ"ד ושם בח"ב סי' קי"ט. ובשו"ת בית שלמה חיו"ד סי' ט"ז י"ז י"ח י"ט כ"א כ"ב כ"ג. ובשו"ת דבר משה סי' ס"ג ס"ד ט"ו ושם במהד"ת סי' ז' נ"ד ע"ח. ובש"ע הרב בתשובת שבסופו סי' ח'. ובשו"ת דברי חיים ח"א חיו"ד סי' ט' מ"ב. ובשו"ת הרד"ם יו"ד סי' ה'. ובשו"ת מהריא"ז ענזיל סי' י"ג ס"ח:

י קהל ששכרו שו"ב והקצבים אינם מניחים אותו לבדוק. עיין בב"י על הטור חו"מ בסי' של"ג בשם מ"כ. והרב בני אהרן סי' למ"ד הביאו והקשה עליו ומסיק דיש לחלק בין מילתא דשכיח ללא שכיח. ובנ"ד כיון דהוי דבר שאינו מצוי הוה אונס גמור. וכיון שהשו"ב מוכן לקיים תנאו חייבים הקהל לשלם לו שכרו וכן נראה לי להלכה עכ"ד. והבני חיי חו"מ סי' של"ד בהגהב"י אות א' כתב עליו וז"ל ולא ידעתי מה בין זה לחולה שאינו ראוי לעשות מלאכתו מחמת חוליו. או זה שאינו יכול לעשות מלאכתו מחמת שירא לילך לבית המטבחיים עכ"ל:

יא שוחט שהחזיק במלאכתו ומת והניח בנים קטנים והחזיק שו"ב אחר במקומו. וכשהגדילו היתומים תובעים חזקת אביהם. עי' באשל אברהם על האו"ח סי' נ"ג ס"ק וא"ו שכתב דאבדו חזקתם כיון שלא היו ראוים בעת שמת אביהם. וכיון דאדחי אדחי והביא ראיה מת"כ יעו"ש מה שציין עוד בזה. ועכ"פ מדבריו נראה שם להדיא דמינוי השו"ב דמי לשאר מינוי ישראל דבנו יורש תחתיו התמנותו. וכן מצאתי במבי"ט ח"ב סי' ר' בנוסח ההסכמה שהביא בתוך דברי השאלה דמוכח להדיא דקהל שקבלו שו"ב הוא מינוי על כל ימי חייו ואינם יכולים להעבירו כמו במלך או רב ובנו ממונה תחתיו ויורש התמנותו. וכתב שם וכ"ש אם הגון הוא ועי' בשו"ת מהריא"ז ענזיל סימן ס"ח שפסק דאין בשוב חזקת ירושה. ועי' בזה בנדרי זריזין ח"ב בכנויי נדרים דף ל' ע"ב בד"ה והנ"ה