דברי גאונים תי

בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"ג סי' ח' שפסק ג"כ שזכה הבע"ח התופס:

ה שמעון חייב לראובן ולוי חייב לשמעון בשטר ונכתב בשטר שהוא מחויב לפרוע לשמעון לכשיתבענו. עי' בחו"מ סי' פ"ו סעיף ט' ויעו"ש בסמ"ע ובש"ך בשם תשובת הרא"ש. ועי' בריב"ש סי' תפ"ז שפסק בנדון הנ"ל דאם שמעון אינו רוצה לתבעו ללוי. דאפ"ה מוציא ראובן ממנו מכח שעבודא דר"כ. וצ"ע למה השמיטו בש"ע ואחרונים להביא דבריו:

ו ראובן חייב לשמעון בשטר. ושמעון חייב ללוי. ורוצה לוי להוציא מראובן משעבודא דר"נ. וראובן טוען שפרע לשמעון. וטוען אישתבע לי דלא פרעתיך. עי' בש"ך סי' מ"ז ס"ק ד' וסימן פ"ו ס"ק י"ג דלוי מוציא מראובן אף אם שמעון אינו רוצה לישבע. ועיי"ש בקצוה"ח ונתיבות וטו"ז. ועי' בשו"ת מהריא"ז ענזיל סימן ג' שהש"ך הוא יחידאה בזה ודחה כל ראיותיו:

ז ראובן נתחייב לשמעון והעמיד לו ערב. ושמעון חייב ללוי באופן ששייך שעבודא דר"נ אם יוכל לוי לגבות מהערב כמו ששמעון היה יכול לגבות ממנו. עי' בשו"ת שואל ומשיב ח"א סימן קס"ג בפיסקא המתחלת והנ"ה בדבר"י השט"ה שכתב בשם הש"מ שהביא שני דיעות בזה. והגאון המשיב צידד בזה יע"ש:

ח ראובן היה חייב לשמעון מנה וללוי מנה. והלך ראובן לארץ מרחקים וממרחק כתב ליהודא שהיה חייב לראובן מנה שיתן המנה לשמעון. והלך יהודה ופרע המנה ללוי. ועתה תובע שמעון מיהודה שיחזור וישלם לו שלא היה לו לשלם ללוי. עי' בתשו' מהר"ם אלשיך סי' קי"ג. ועיין בשער משפט סי' קי"א ס"ק ד' מה שפקפק בדבריו ומה שמסיק לדינא. ועמש"כ בדיני מעמ"ש כלל נ"ט סי' וא"ו בזה:

כלל קט שמטה א מי שמחמיר גם בזה"ז בשמטה ועשה פרוזבל. אולם קודם כלות שנת השמטה נאבד ממנו הפרוזבל. עי' בשו"ת מהרי"א אסאד חאה"ע סימן קע"ט שהוכיח דמהני הפרוזבל אף שנאבד אח"כ. וע"ש בסי' ק"פ באם נשאר החוב והפרוזבל בידו עד השמטה האחרת. ובינתיים עמד בדין עם הלוה אצל ב"ד אחר שאינם הב"ד של הפרוזבל. אם צריך לכתוב פרוזבל מחדש:

ב בענין שמטת כספים בזמה"ז. ואם הלוה יכול לומר קי"ל. עי' בחו"מ סי' ס"ז ובאחרונים שם. ועי' בתשב"ץ ח"ג סי' ס"ד שכתב שמצד הדין נוהגת בזמה"ז לפי שהיא חובת הגוף. ובהרבה מקומות יש שאינם נוהגין ובמקומו גבה הריב"ש ז"ל חוב שהיה חייבים לו ועברה השמטה וכל זה אינו מעכב על דיין שרוצה לדון דין שמטה. אבל בספרד נוהגים שאם כתוב בשטר שיכול לתבעו בין בד"י ובין בדא"ה הרי הוא כאלו הותנה ע"מ שלא תשמטנו שביעית. ולפי"ז אם השטר הוא בגופן של עכו"ם אינו משמט כאלו התנה בפירוש. וע"ש בח"ד שהוא מנכד התשב"ץ זלה"ה בטור הראשון סי' כ"ב שהביא דברי זקנו הנ"ל והאריך להוכיח דבמקומות שאין כותבין ע"מ שלא תשמטנו. ומ"מ כופין את הלוה לפרוע וחיזק המנהג דהוי כאלו התנה ונקבעה כך הלכה בכל אלו הדורות באין אומר ואין דברים עכ"ד. ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ה סי' ע"א אם בממרמות שלנו שכתוב בהם שנשתעבד לכל מי שמוציאו. ומכרו המלוה לאחר קודם השמטה אם השמטה משמט. ואם מכר שט"ח אי מהני פרוזבל שעושה המוכר או הלוקח:

ועי' בשו"ת תורת חיים למהרח"ש זלה"ה ח"ב ססי' למ"ד שהביא תה"ד בסי' ד"ש שכתב לא חזינא לרבנן קשישאי בדורינו דהוו מורי לנהוג עתה דין שמיטת כספים ואדרבה שמעתי שאם היה אחד טוען שמיטת כספים לפטור מהלואה היה נחשב כאחד מן המתמיהים והאריך שם לתת טעם למה לא נהגינין שמיטת כספים. וגם בתשובת מהר"ל ן' חביב כתב כבר נהגו בכל מקומות מושבותינו לגבות שט"ח שעברה עליו שמטה וכו'. ותלמידו הרב מהרשד"ם חחו"מ סימן קפ"ו כתב וז"ל זה לי ימים רבים שכתבתי ששמטה נוהגת בזמה"ז. אמנם אחר שנדפסו תשובות מורי הרב מהר"ל ן' חביב מאז ראיתי לשונו חזרתי בי מלדון דין שמטה שאין להרהר אחר מנהג קדמונים עכ"ל. וכ"כ בסי' ס"א. וכן משמע מדברי מהריב"ל ח"א סי' ס"ה וע"ש בתורת חיים סי' ל"ז ששנה ושילש דברים הנ"ל:

ועי' בשו"ת עדות ביהוסף להרב ר' יוסף אלמשנונ"י בסי' ו"ו דף כ' ע"ג וסי' ל"ד דף ס"ח ע"א שכ' דאף דשמטה בזמה"ז הוא פלוגתת רבוותא אם היא נוהגת מדרבנן מ"מ אין הלוה יכול לומר קי"ל. משום דאין ספק תקנה דרבנן דוחה ודאי דינא דאורייתא דפריעת בע"ח. כמו דקיי"ל (באה"ע סי' קי"ח בהג"ה) דכל ספק בתקנה אוקמוה אדאורייתא עכת"ד. ועי' מ"ש בזה בשער משפט סי' ס"ז ס"ק ד' ויומתקו הדברים ביותר. ועיין במהרי"ט ח"ג סי' קי"ג שכתב ג"כ שהטוען בזמה"ז טענת שמטה משתקין אותו יעו"ש. והארכתי בזה לפי שזה ימים לא כביר נתעצמו לפני בדין שני בע"ד ואחד טען טענת שמטה ונתלה באילן גדול אחד בדורינו שפסק דיכול לומר קי"ל. ולא האמנתי שיצאו דברים אלו מפיו ופסקתי לחיוב כאמור באחרונים:

כלל קי שוחט א שוחט דמתא שהטריף בשחיטתו אם מחויב לשלם. עי' בדיני פועל כלל פ"ב סי' ל"א:

ב קהל שמחלו להשו"ב את החצי דמי שחיטה