דברי גאונים תט

אחד. ועתה כשמת המפקיד תופס הנפקד הטוראנוא בשביל חוב ברור שיש לו אצל המפקיד. באמרו שהזוג עדיין לא זכו בממון שבטראטו הזה קודם שנשאו משום דהולך במתנה לאו כזכי דעי. ופסק דאינו יכול לתפוס בחובו דזה לא הוי מתנה. הואיל שהמפקיד כבר נתחייב בח"נ קנס לקיים ההתחייבות הנדוניא. הוי כחוב ופקדון דלכ"ע הולך כזכי דמי וזכו הזוג. ואף דהח"כ קנס אינו עולה כפי סך הטראטא. מ"מ כיון שיש להם חלק בסילוק הנ"ל גמר ומקני. וראיה לזה מתוס' גיטין י"א ע"ב ד"ה ש"מ. וגם הרי כבר נתחייב לסלק לבתו מדין נדר הואיל והיא עני' שאין לה כלום כמ"ש באהע"ז סוסי' נ"א ברמ"א וע"ש בבאה"ט ס"ק י"ב. וגם מן הדין חייב לנדן בתו כפי כבודו כמבואר בפ"ק דקידושין ובכתובות לכן הדבר פשוט דבזה הוי הולך כזכי וזכו הזוג וא"י לתופסו בחובו. ועי' בדין שאח"ז:

יד ראובן עשה מעמד עם שמעון שיעמיד לו שמעון סחורתו למקום פלוני על אחריות שמעון. וע"ז השליש שמעון משכון ביד שליש לבטחון על אחריות הסחורה והשליש נתן לראובן כתב שלישות שאחר כלות י"ד ימים מי שיביא לו לו הכתב שלישות שלו מחויב למסור לו המשכון והלך שמעון עם הסחורה והצליח בשלום. והחזיר ראובן הכתב שלישות ליד שמעון. ואחר איזה ימים עשה ראובן עם שמעון מעמד שנית בלי ידיעת השליש ומסר ראובן לשמעון עוד סחורה להעמיד על אחריותו ועל סמך המשכון שמונח ביד השליש ושמעון החזיר הכתב שלישית ליד ראובן ולא עלתה בידו של שמעון בפעם השנית ונלקחה הסחורה בבית המכס. ועתה בא ראובן ותובע את השליש שימסור לו המשכון כפי מכתב השלישית ולוי משיב שהוא יש לו חוב אצל שמעון ובראשונה נתרציתי להיות שליש עבור בטחון אחריותך. ואחר שהושלם התנאי בפעם הראשונה ומסר הסחורה בשלימות נתבטל השלישות והכתב וחזרו החפצים להיות אצלי פקדון ואני תופס אותם בעד חובי. ומה איכפת לי אם עשית מעמד שנית עם שמעון בלי ידיעתי. פסק בבית אפרים חו"מ סי' כ"א שהדין עם השליש. שמאחר שעל אחריות הסחורה שהושלש המשכון מתחלה כבר פקע השעבוד ונסתלק שם משכון מעליו ונעשה פקדון אצל השליש. א"כ יכול לתפסו עבור חובו. וגדולה מזה דאפילו אם לא היה החוב מגיע לשליש אלא בעלי חובות אחרים היו באים לדון עם ראובן כיון שאין במטלטלים דין קדימה חולקים בשוה מפני שאין לראובן דין מלוה על המשכון כלל. דדוקא במוסר המשכון ליד המלוה שקונה המשכון להיות שעבודו קודם. אבל בפקדון ביד אחר ואמר הלוה להמלוה הפקדון הזה יהיה משועבד לך למשכון לא קנה למשכון ושאר בע"ח באים ונוטלים עמו בשוה. יעו"ש שהאריך עוד בטעמים:

וע"ש בפיסקא המתחלת וא"כ הדביר פשו"ט שפסק במוכר לחברו סחורה בהקפה. ונתן הלוקח למוכר חפצים שישליש אותם אצל שליש למשכון עד הפרעון וכשבא המוכר עם החפצים להשליש קיבלם השליש בשתיקה. וביקש ממנו המוכר כתב שלישות ולא רצה ליתן לו באמרו שבעל החפצים חייב לו והוא תופסם בעד חובו שהדין עם השליש כיון שלא קיבלם אדעתא דשלישות רק לטובת עצמו והבאתי זאת בביאור יותר בדיני לעצמי קניתי כלל כ' סי' ט'. ועי' בכלל נו"ן סי' י' מה שהבאתי בשם הדברי חיים:

כלל קח שעבודא דרי נתן א ראובן יש לו חוב אצל עכו"ם. והעכו"ם יש לו חוב אצל שמעון אם נשתעבד שמעון לשלם לראובן מצד שעבודא דר"נ ואינו יכול שמעון להפקיע הלואת העכו"ם עי' באות עכו"ם כלל ע"ז סי' י"ב. אח"ז נדפס ס' פ"ת על החו"מ וראיתי בסי' פ"ו ס"ק א' שהאריך בזה אם גם בעכו"ם שייך דין שעבודא דר"נ. ותמיהני שלא הביא מהש"ך בסי' ע"ב ס"ק קס"ב בשם הד"מ דמבואר להדיא דגם בעכו"ם שייך דין שעבודא דר"נ. ועי' בנתיבות סי' קכ"ח סק"ה במה שהקשה שם דנראה דפשיטא לי' דשייך בעכו"ם שדר"נ וכ"כ בסוסי' פ"ו בפשיטות:

ב עמ"ש דו"ז בקצוה"ח סי' פ"ו ס"ק ד' דשעבודא דר"נ לא שייך בפקדון מטעם דנכסי השומר אינם משתעבדים רק משעת פשיעה ואילך. וכעת ראיתי בשו"ת שואל ומשיב ח"א סי' קס"ג שהביא בשם הש"מ ב"ק דף מ"ם שמבואר שם דשייך בפקדון כמו בחוב. יעו"ש תשו' ארוכה בדיני שעבודא דר"נ. וכמה גופי הלכות יוצאים ממנה. ועמ"ש בדין ד' בשם אנו"א שמשמע ג"כ להדיא דשייך אף בפקדון:

ג אם שייך שעבודא דר"נ במטלטלים. עי' בש"ך סי' פ"ה ס"ק כ"ב וסי' פ"ו ס"ק י"ח ובקצוה"ח שם. ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ק ח"א סי' קס"ג בד"ה ומ"ש להסתפ"ק וגם בד"ה אח"ר זמ"ן ר"ב. ועי' בשו"ת טור האבן סי' ל"א מה שהעלה בזה:

ד בעה"ב שלא היה ידו משגת לשלם להמלמד עבור בנו הקטן. ואח"כ מצא הבן מציאה ותפס המלמד המציאה מהקטן באמרו כיון שמציאת הבן לאביו ואביו חייב לו וזוכה בהמציאה מצד שעבודא דר"נ. פסק בשו"ת ארבעה טורי אבן סי' ט' דכיון דהא דמציאת הבן לאביו הוא רק מדרבנן משום איבה. א"כ יכול האב לומר אי אפשי בתקנת חכמים והמציאה של הבן. אולם בשער משפט על החו"מ סי' פ"ו ס"ק ה' השיג עליו דאף במידי דרבנן לא מהני מחילה היכא דמשתעבד מדר"נ. וזולת זה הלא בנ"ד מדאורייתא המציאה של מלמד כיון דגזל מציאת חשו"ק אינו אסור אלא מפני דרכי שלום. ועוד הלא מבואר מסוגי' דר"פ הכותב דכל דבר שאדם זוכה מצד תקנת חז"ל וכבר בא הדבר לעולם אינו יכול לסלק עצמו ממנו בלשון סילוק לומר א"א בה כי אם בלשון מתנה דוקא עכת"ד. ועי' בכלל ג' סי' י'. ועיין