דברי גאונים מא

מלוה ויכול לסלקו בשומא. ועיין בסמ"ע שם ס"ק יו"ד וצ"ע:

כג בע"ח שבא לגבות חובו משטרות או כת"י שיש לו ללוה על אחרים. והלוה אומר שהשטרות הנ"ל הם פרועים או אמנה. עיין בזה חידושי דינים בשער משפט סי' מ"ז. ובסי' פ"ו ס"ק וא"ו יעו"ש:

כד בדין מסדרין לבע"ח. אם יש ללוה חוב אצל אחרים אם מגבין למלוה כל המטלטלים של הלוה בלי סידור. והלוה יגבה די מחייתו מבע"ח שלו. או גם בזה מסדרין לו למחייתו פן לא יוכל לגבות החובות עיין בזה בשער משפט סי' פ"ו ס"ק ג' שמסיק שצ"ע לדינא:

כה הא דמבואר בחו"מ סי' צ"ז סעיף כ"ה. שאין בע"ח גובה מכסות אשתו. עיין בשער משפט סי' הנ"ל ס"ק וא"ו שכתב דהיינו דוקא אם הלוה חי אבל לאחר מותו הבע"ח גובה מכסות אשתו. ואף שיש לה כתובה הבע"ח קודם כמבואר באה"ע סי' ק"ב דאם לא הניח אלא מטלטלים שאין בהם דין קדימה הבע"ח קודם. א"כ גם בבגדים כיון דמבואר בש"ס פ' נערה שנתפתתה בהלכתא דאלמנה שמין מה שעליה לגביית כתובתה בפרש"י שם דלא אקני לה שיהיה שלה אלא כל זמן שהיא תחתיו נמצא דהוי כמתנה ע"מ להחזיר דבע"ח גובה הימנו יעו"ש. ועיין בדין כ"ט:

כו אלמנה שהיא חייבת ועדיין לא נשבעה על כתובתה ובא הבע"ח לגבות מהתכשיטין שלה ומבגדי שבת ויו"ט באומרו שהתכשיטין הוי נכסי צ"ב שגובית בלא שבועה על הכתובה כמבואר באה"ע סי' ס"ח וסי' צ"ו וגם שכבר תפסה בהם מחיים. א"כ הרי שלה ובע"ח גובה מהם ע"ש ברמ"א סי' ע"ז סעיף ג' ובסי' פ"ה ובב"ש סימן צ"ח ס"ק א' דהיכא שלא נכתב בכתובה בפרטיות שהכניסה לו תכשיטין אלו בסך פלוני רק נכלל הכל במעות סכום הכתובה הוי הכל כחוב מעות על בעלה ואינה גובית בלא שבועת כתובתה עי' זה בביאור בשו"ת ר' ענזיל סי' ל"ג:

כז אם יכול הבע"ח לגבות מבגדי בתו אשר הכין לה אביה לצורך נישואי' עי' בנדרי זריזין בכנויי נדרים דף ט"ו ע"ב שדעתו דאף המחבר בסי' צ"ז מודה שאין גובה מהם יעו"ש טעמו:

כח אשה או אביה שתפסה מעות נדוניתה שהכניסה מאביה מחמת שראתה שבעלה הוא בע"ח גדול ותפסה כדי לבטוח מזונותיה או נדוניתה או כתובתה אם מהני תפיסתה שלא יוכל הבע"ח לגבות ממנה עי' בחו"מ סי' צ"ז סעיף כ"ה כ"ו ובאחרונים שם ובחו"מ וב"ש סי' צ"ג ס"ק ב' וסי' פ"ה בב"ש ס"ק ל"ט ובבית מאיר רסי' צ"ג ובשו"ת ר"י אסאד חא"ע סימן מ"ט:

כט אם הבע"ח יוכל לגבות מתכשיטין ובגדי אשת הלוה עיין בחו"מ סי' צ"ז סעיף כ"ו ועמש"ל בדין מ"ג. ועיין בדיני תפיסה כלל קי"ב סי' ו' ועיין בזכור לאברהם ח"ב חאה"ע ערך תכשיטי אשה:

ל בע"ח שהפקיר נכסיו אם יכול המלוה לגבות מהם ולא יועיל הפקרו עי' בסמ"ע וט"ז סי' רמ"ה סעיף יו"ד ושו"מ מהד"ה סי' נ"ז:

לא אם בע"ח יכול לגבות מחפצים שהקדישם הלוה שיתנו לאחר מותו לביהכנ"ס או לביהמ"ד ועדיין הלוה חי עי' בשו"מ מהד"ג ח"א סי' ע"ה ובמהד"ד ח"ג סי' ק"ל:

לב עיין בספר כסא אליהו על החו"מ סי' צ"ח בקונטרס אחרון שכתב דדין הסידור לבע"ח הוא על חוב דוקא. אבל אם התחייב עצמו בדבר שאינו חייב אין בו סידור בע"ח וא"צ לשבע שבועת אין לי כן מתבאר מתשובת הרא"ש בשידוכין דנתקלקלו החובות. וציין לעיין בתשובת מהר"ם אלשיך סי' פ"ו. וחפשתי שם ולא מצאתי שום רמז מזה. ואולי הוא ט"ס וצ"ל בתשובת מהר"ם אלשקר:

לג ראובן שחייב לשמעון ואומר שאין לו מה לשלם. אם יש רשות לחובשו בבית האסורים עד שישלם. עיין מהרשד"ם חחו"מ סי' ש"צ שהוכיח מסוגיא דפסחים פרק האשה על מתניתין דוכן מי שהבטיחוהו להוציאו מבית האסורים ששוחטין עליו הפסח דאמר רבה בר ר"ה א"ר יוחנן לא שנו אלא בית האסורים של עכו"ם. אבל בית האסורים של ישראל שוחטין בפני עצמו. ופירש"י שם בית האסורים של ישראל כגון לכופו להוציא אשה פסולה או לשלם ממון משמע מזה שיש רשות לב"ד של ישראל לחבוש בבית האסורים למי שחייב ממון. אמנם מ"מ היינו דוקא למי שידענו או שנראה לב"ד לפי ראות עיניהם שיש לו במה לשלם. והוא עושה עצמו כמו שאין לו. אבל כשנכיר באיש ההוא שנשא ונתן באמונה אלא שעתה אומר שאין לו במה לפרוע ודאי דאסור לכופו אלא נשבע שאין לו עיי"ש:

לד ראובן ושמעון החליפו בתיהם זה עם זה והחזיק כל אחד בשלו באופן שכל אחד מהם קנה ביתו של האחר בקנין המועיל. וכחצי שנה אח"כ יצא שט"ח בקנין ועדים ושעבוד נכסים על ראובן בכפליים מה ששוה השני בתים. ובא המלוה בכח שטרו לגבות הבית שהוא בני חורין. וגם הבית שביד שמעון מפני ששעבודו קודם לקנין שמעון. ושמעון טוען שאין לו זכות בבית שלו שהוא עתה ביד ראובן כיון שהיה שלו תחלה יוחזר לו מפני אחריותו אע"פ שלא כתב אחד לחבירו אחריות הרי קיי"ל אחריות טעות סופר. עיין בשו"ת עבודת הגרשוני סי' ק"ז ובשו"ת צ"צ סימן ד' שפסקו דהדין עם המלוה וגובה משני הבתים. וחילי' ממ"ש הרשב"ם בפ' ח"ה ד' מ"ג בענין שותפים אם מעידים זה לזה יעו"ש. ולפע"ד אין דבריו מוכרחים עיין פירוש הרשב"ם בסמ"ע סי' ל"ז ס"ק ה'. ועיי"ש מ"ש דו"ז בקצוה"ח ס"ק ג'. ובנתיבות בביאורים ס"ק הנ"ל ועיין בעטרת צבי בסופו בשו"ת סי' ל"ט ובהגהת אמרי ברוך. שוב מצאתי בשבות יעקב ח"א סי' קנ"ג שחולק עליהם:

לה אחד שלוה מראובן ושמעון מכל אחד סך מסוים והפסיד בסחורתו. וקדם ראובן וגבה