דברי גאונים תח

סי' ט"ו שהאריך בזה ופסק שהדבר ברור שאין משגיחין בזה שהשליש אינו רוצה לישבע שהרי אין נאמנותו מחמת שבועתו כלל רק מחמת שבידו ליתן א"כ מה"ת לעכב זכותו של זה בשביל שזה אינו רוצה להיות ציית דינא עם התובע לישבע על תביעתו וכו' דקלא עתה אין אנו דנין רק בין הבע"ד בדו"ד שיש להם זע"ז ולא על מה שיש לאחד מהם נגד השליש במה שהוא לעזר לכשנגדו:

ולכן נלפע"ד דרוב דיני' האמורים בסי' כזו בענין תביעת הבע"ד והשליש נאמן נגד שניהם היינו בין הבע"ד שזה אומר כך וזה אומר כך והם מדיינים זע"ז אבל לא מיירי כשהב"ד פוסקים עפ"י השליש ליתן לזה וזה תובע להשליש ואומר שהחזיר שלא כדין פשיטא דהשליש מחויב לישבע שהאמת אתו והחזירו כדין ומ"ש המרדכי בשליש שאמר שהשטר פרוע ושרף השטר והמלוה כופר השליש נאמן והובא בסמ"ע ס"ק י"א בקצרה ומשמע דמיירי שהמלוה תובע את השליש ולא לענין שתובע את הלוה. פשוט לפענ"ד דהתם נמי ר"ל דמהימן בשבועה וכו' וע"ש אח"ז שהאריך להשיג על הש"ך בסק"א. וסיים אמנם הדבר פשוט כמ"ש דודאי אם זה יתבע לשליש שגזל ממנו יצטרך השליש או להחזיר לו או לישבע שלא גזל רק שבא לידו בתורת שליש רק שעכשיו אנו דנין בין התובע ובין הנתבע על החפץ המושלש. וכיון שזה אומר שהחפץ הוא של פלוני יהבינין לי בלא שבועה עפ"י זה שהחפץ עתה בידו. וזה שצועק חמס שזה גזל ממנו החפץ חזרה תביעתו על השליש ובאמת צריך השליש לישבע כנגדו וכו':

אולם מה שנראה מדברי הפ"י דנאמן אף בדברים העשוים להשאיל ולהשכיר לומר עליהם שהוא שליש למסרם לאחר ולעשות כמאמרו מטעם דא"א חוטא ולא לו. זה אינו דבשביל זה אין להוציא המטלטלים מחזקת מארי קמא ובזה ודאי שייך סברת הש"ך דמי שירצה לעשות קנוניא על דברים העשוין וכו' יעשה קנוניא ואף דצריך לישבע נגד בעל החפץ כמ"ש לעיל. מ"מ עכ"פ מי שירצה לישבע לשקר יכול לעשות קנוניא. ואפשר דגם הפ"י מודה באומר בעל החפץ שבתורת שאלה בא ליד השליש דבזה לא היה נאמן השליש לתפוס לעצמו בשבועת היסת בטענת לקוח וכדומה אם לא שיטמינו ויכחיש לגמרי ולפיכך א"י לתפוס בשביל חברו להוציא מחזקת מרי קמא. משא"כ לענין טענת נפילה או גזלתני שא"צ להטמין שהרי יוכל לומר לקוח הוא בידי ע"כ יכול לתפוס גם בשביל חברו לומר ששליש הוא ליתנו לחברו. אך לא מסתבר הכי וגם לא משמע שם הכי עכת"ד בקצרה:

י שליש שהחזיר שטר פרוע להמלוה והוציא מן הלוה עוד פעם אחת החוב. או שהחזיר שטר שאינו פרוע להלוה. עי' בחו"מ סס"י נ"ד וסי' שפ"ו סעיף ג' בהג"ה ושם בש"ך סקכ"ב ועיין בדיני גרמא כלל ט"ו סי' ט"ו. כעת יצא לאור תשובת חסד לאברהם מהד"ת וראיתי בחחו"מ סי' ג' שחידש ופסק לדינא דהא דשליש שהחזיר שטר פרוע להמלוה פטור משום דהוי רק גרמא. היינו בשטר חוב. אבל בממרני (טראטא) שלא נכתב בו שם המלוה והוא מתחייב לכל מי שמוציאו. אם החזיר השליש להמלוה שלא כדין חייב לשלם להלוה. וחילי' מהט"ז בא"ע בסי' נ"ג והובא בב"ש שם סק"ט לענין נדוניית חתנים דממרני הוי כמוחזק בנדוני'. וא"כ הוי כמזיק ממש. ועמ"ש בדיני יתומים הנתבעים כלל מ"ו סי' כ"ד. ובדיני כת"י כלל מ"ט סי' ט"ז. ובדיני קי"ל כלל צ"א סי' ז' ומשם תראה שאין לסמוך עליו בדין זה להוציא ממון נגד הגאונים שהבאתי שם. ועכ"פ היה לו להביא דבריהם בתשובתו הנ"ל. ונראה מזה דאשתמיט לי' לפי שעה:

יא ראובן השליש טבעת זהב אצל הרב והניחו הרב בתיבה שלו. ולמחרתו באו אנשי חיל להעיר וביקשו ממון מהקהל ונתוודע להרב שאיש אחד בליעל השיא להם עצה שיקחו את הרב ויענו אותו ואז יתנו להם הקהל ממון הרבה ומחמת אימה נטל הרב כל מה שבתיבה וברח ומחמת הרעש נאבד הטבעת. ועתה תובע ראובן מהרב שיווי הטבעת. עי' בשו"ת שבסוף ספר עטרת צבי על החו"מ לסי' ש"ג שפסק דאף ששם דרכם לשלם שכר שלישות להרב א"כ הוי שיש. מ"מ בנ"ד פטור מלשלם בעד הטבעת יעו"ש טעמו. ואין דבריו מוכרחים עפ"י הסכמת האחרונים בסי' ש"ג:

יב ראובן, נתן לשמעון מנה שילוה אותם על עיסקא ויהא הכל תחת ידו עד שיגיע תור נשואי קטנה אחת מקרובותיו שהיא יתומה וכשתגיע לפרק הנישואין אזי יתן לה הקרן והריוח. וקודם זמן זה לא יהא לה שום זכות כלל במעות הללו ואח"כ פשע שמעון במעות הנ"ל ונגנבו או נאבדו פסק בבית אפרים חו"מ סי' ע' דפטור מצד זכות היתומה לאחר שתגדיל דאין זה נקרא ממון רק גורם לממון. ודיני' עם הנותן. ועי' בזה באורך בדיני מתנה כלל נ"ג סי' כ"ב:

יג ראובן התפשר עם שמעון בעד שבועה. שיתן לו שמעון בעד השבועה עשרים זהובים והלכו ללוי והשליש אצלו שמעון הסך עשרים זהובים וגם ראובן השליש הפס"ד על אופן שלזמן פלוני יתן לוי הסך הנ"ל לראובן ויקרע הפס"ד וכאשר הגיע הזמן בא ראובן ותבע מלוי הסך הנ"ל והשיב לוי שבדעתו היה בעת השלישות לתפסם בעד חובו שחייבים לו ראובן וגם שמעון וראובן מכחישו שאינו חייב לו וגם יש בידו אגרת משמעון שהוא דר ברחוק שגם הוא אינו חייב לו כלום. עיין בשו"ת חוות יאיר סי' רט"ו רט"ז שפסק שהדין עם ראובן ומחויב לוי ליתן לו מעותיו ואחר הפרעון יקוב הדין ביניהם ועיין בחו"מ סי' קכ"ה ס"ג וס"ד וסי' פ"ג. ועי' בכלל נו"ן מה שהבאתי בסימן י' בשם הדברי חיים:

ועי' בתשו' חסד לאברהם מהד"ת בחחו"מ סי' י"ד באחד שהשליש נדן בתו ולקח מהשליש טראטא (וועקסל) והפקיד הטראטא אצל