דברי גאונים תה

בדיני סרסור כלל ע"ב סי' ב' וסי' י"ז בשיעור השכר לפי המנהג:

כט אם האפוטרופס של הכלה התחייב למכור קודם הנישואין הקרקעות וספרים. אם מחויבים לשלם מהם שכר שדכנות כמו ממזומן. עי' בשו"ת דברי חיים ח"א חחו"מ סי' ל':

ל מי שהבטיח לשדכן שכר שדכנות יותר הרבה מן הראוי לו לפי המנהג או התקנה דבר זה הוא פלוגתא בין גדולי האחרונים. דהנה הרמ"א בסי' כס"ד סעיף ז' פסק דאין לו אלא שכרו יעוי"ש בש"ך סקי"ד טלו. ובקצוה"ח ובנה"מ שם. ובתשו' הב"ח בישינות חולק על הרמ"א. ופסק דחייב ליתן לו כל מה שהבטיחו. ועמש"ל בשם העט"צ דאפילו נתן ת"כ ליתן לו יותר פטור ועמ"ש דו"ז בקצוה"ח סימן הנ"ל סק"ד דבנתן ת"כ חייב לקיים כיון דמסלק טענת השטאה יעו"ש דברים ברורים בטעמם. שו"ר בס' נתיבות השלום סוף נתיב י"ז בהג"ה שכתב גם כן על העט"צ שלא הבין דבריו בזה ורימז לסי' ר"ט ורי"א. ר"ל ששם מבואר דשבועה מהני אף היכא דלא מהני הקנין כגון אסמכתא וכיוצא. ועיין בשו"ת פנמ"א ח"א סימן צ"ז שכ' דהעיקר כמו שפסק הרמ"א דאף אם הבטיח לו הרבה אין לו אלא שכרו כפי התקנה וסיים בנ"ד מ"מ נראה דאם נתן לו שט"ח או משכון יכול השדכן לומר קי"ל כהנך רבוותא דס"ל דאם הבטיחו יותר מחויב לקיים תנאו עכ"ד וצ"ע בדבריו מ"ש בנתן לו שט"ח דיכול לומר קי"ל ודו"ק. ועיין בש"ך שם סקט"ו ובנתה"מ שם שהכריעו דכל זה הוא רק במקום שיש קצבה לשכר השדכנות אבל במקום שאין קצבה צריך ליתן לו כל שכרו שפסק עמו יעו"ש ועיין בשו"ת שו"מ מהד"ד ח"ג סי' פ"ב בהבטיח לו שדכנות יותר מהמגיע:

וע"ש בש"ך ובאחרונים לענין סרסור אם הבטיח לו יותר דדינו שוה לדין שדכן:

ועי' בשבות יעקב ח"ב סי' קנ"ז שהאריך והוכיח כהרמ"א וכתב דאף לדעתו הטעם בזה דאין להוציא מספק מיד המוחזק. ולכן אם תפס השדכן או שנתן לו משכון אין מוציאין מידו כמבואר בתשובת הרמ"א גופא. וע"ש באם נתן לו כת"י בקנין דמהני. ובנדון הנשאל שם בשכר סרסרות פסק דהיכא שהבטיח לו השכר עבור איזה השתדלות גדול כמו בנ"ד עבור להשתדל לו חזקת ישוב וכדומה לכ"ע נותן לו כל מה שפסק יעו"ש והובא קצת דבריו בנתה"ש:

ועי' בשו"ת דברי חיים ח"א חא"ע סי' פ"ד שהוכיח דבכל אלו ואף בטול דינר והעבירני על הגשר דאין לו אלא שכרו. מ"מ אם השליש לו השכר שהבטיחו זכה השליש עבורו ומחויב ליתן לו. ועי' בדיני סרסור כלל ע"ב בכל הדינים הנ"ל ועי' כאן סי' ל"ג בשליש:

שדכן אמר לראובן שאחרי שהוא עשיר קמצן יציע לפני בנו שידוך ולא יקח מצדו שכר שדכנות כלום. ואח"כ כשנתוועדו המחותנים אמר השדכן לראובן שאם לא יתן לו ק"ן זהובים שדכנות יקלקל השידוך. וראובן אמר לו שיתן לו ק' זהובים כפי המגיע לו ולא רצה השדכן ונשבעה אשת ראובן שאף שאין מגיע לו לפי המנהג רק ק' זהובים בכל זאת כיון שהוא עני תתן לו ק"ן זהובים ובעלה שמע ושתק. ועתה אחר התנאים אין ראובן רוצה ליתן לו כלום באמרו שהי' אנוס שלא יקלקל השידוך. עי' בתשובת מהרי"א הלוי בח"ב סי' קי"ז דטענת אונס אינה טענה כמ"ש בסמ"ע סוסי' רס"ד ועי' בסמ"ע סוסי' קפ"ה ומחויב ליתן לו ק' זהובים המגיע. אמנם הנ' זהובים פטור כמבואר ברמ"א סוסי' רס"ד דאף אם הבטיח לו יותר מן השכר המגיע אין לו אלא שכרו וע"ש בש"ך סקט"ו. ואף שיש חק הקדמונים שסוברים שמחויב ליתן כל מה שהבטיח מ"מ אין יכולים להוציא ממון מספק. וגם אין לחייבו עפי"מ שמבואר בחו"מ סי' רמ"ג סעיף ב' וסי' קכ"ה סעיף ה' וביו"ד סי' רנ"ח סעיף י"ב דאם המקבל עני חייב ליתן לו מדין נדר. דשם מיירי שהבטיח לו בתורת מתנה. משא"כ בנ"ד דהבטיח לו שכר פעולה ושדכנות ומטעם שנשבעה אשתו אף דשבועה מסלק טענת השטאה כמ"ש בקצוה"ח סי' רס"ד מ"מ אין השבועה חלה כלל כמ"ש בנוב"י מהד"ת בחיו"ד סי' קנ"ט ומ"מ נראה דנותנין לו פס"ד שהאשה תשלם לו כ' זהובים שכשתתאלמן ח"ו או תתגרש יעו"ש שהאריך:

לא ועי' בשו"ת פכמ"א ח"ב סי' ס"ג בשדכן ששידך בן פלוני ממקום פלוני לבת פלוני ממקום פלוני ובאחד מן המקומות היה תיקון ליתן מן מאה לנדן א' זהב שכר שדכנות. ובמקום השני היה המנהג ליתן יותר והשדכן תובע שכרו כפי מקום היוקר. עי' בפ"ת לאהע"ז סי' נ' סקט"ז שהעתיקו:

לב אלמנה שנישאת והכניסה כל אשר לה לבעל והשדכן תובע ממנה שכר שדכנות והשיבה שאין לה במה לשלם. והבעל אומר להשדכן לאו בע"ד דידי את. עיין בזה בשו"ת עבודת הגרשוני סי' כ' והעתיקו בקיצור בפ"ת לאה"ע סי' וס"ק הנ"ל יעו"ש ת"ד:

לג בשעת הנישואין השלישו הנדן אצל השליש בשביל הזוג. ואח"כ אינה רוצה לדור עם בעלה והבעל אינו רוצה לגרש. ואבי הבת תובע שהשליש יחזור לו חצי מהנדן המושלש. עי' בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"א סי' שכ"ב שמחויב להחזיר דשליש הוי כמחזיק בעד שניהם ועי' כאן לעיל בסי' ל':

לד אבי החתן ואבי הכלה השלישו שניהם ההתחייבות נדוניא ביד שליש. אבי החתן השליש ה' מאות זהובים מזומנים. ואבי הכלה השליש מטלטלים בסך תשעה מאות זהובים. ואח"ז נעשה השליש בורח. ובא אבי הכלה במרמה לאשת הבורח ונתן לה שט"ח על סך הט' מאות זהובים והוציא מתח"י המטלטלים הנ"ל. ועתה אבי הכלה טוען שמה שהוציא לעצמו גבה ואין לאבי החתן חלק בזה ושיחזור ויתן להחתן ההתחייבות ה' מאות זהובים. עי' בשו"ת ר"ח כהן חח"מ סי' ט' שפסק שהדין עם אבי החתן ופטור והטעם הוא שמאותה שעה שסילקו שני הצדדים ליד השליש מיד זכו