דברי גאונים תד

הנדוניא מן השליש. ותובע החתן מחמיו ליתן לו נדוניא אחר. פסק בשו"ת זכרון יוסף חחו"מ ססי' א' דחייב לסלק לו נדן אחר בעת הנישואין דאף שהשליש שם מדעת החתן עדיין לא זכה בה ועמש"ל דין ל"ד:

כה מי שנ"ח לחתנו מהנדוניא ונתן לו שט"ח ועתה אינו רוצה לשלם לחתנו. באמרו לאשר כי בזמן קצר אחר החתונה כלה אצלו הנדוניא שנתן לו. ע"כ הוא רוצה בתקנת בתו ונכדו שיש להם. להשליש המעות שחייב לו ביד בטוח כדי שלא יאבדם חתנו. עי' בשו"ת מהרי"א אסאד חא"ע סי' י"ב בד"ה עו"ד שני"ת שהוכיח בכ"ש מן הד"מ על אה"ע סי' ע"ז אות י"ב ובחמח"ק בססי' הנ"ל אות ב' שחייב לשלם לחתנו בלי פקפוק:

כו מי שנתן שט"ח על נדונית בנו כדי להשיאו אשה ובנו נתן לו מקודם שובר שהוא מוחל לו הנדן שיתחייב לו אביו אח"כ. מהני השובר עיין בדיני שטרות כלל ק"ב סי' ל"ז:

כז בענין שכר השדכנות ראיתי להעתיק מ"ש בעט"צ סי' קפ"ה סקי"ז וז"ל מ"כ בפנקס ארצות דהמתחיל והגומר יחלוקו ביניהם בשוה והמתחיל לא נקרא אלא מי שאמר כמה אתה נותן לבנך. והאמצעי לא יקח כלום. אבל ראיתי נוהגין שמחלקים לשלשה חלקים שליש להמתחיל ושליש להאמצעי ושליש להגומר. והבעלים יניחו השדכנות בב"ד ואח"כ נאמנים לומר מי המתחיל ומי האמצעי ומי הגומר ויגידו בחרם. ואם אחד מהם קרוב או פסול יגיד צד השני. ואם שני הצדדים הם קרובים או פסולים אין נאמנים אלא בשבועה ואם אין רוצים לישבע יתנו לרחוק ואף שנתן ת"כ ליתן יותר מהשדכנות פטור כדין הפקר ב"ד הפקר. אבל מה שנתן נתן ולא יוחזר לו כמ"ש בסי' רס"ד. אם המתחילין הם רחוקים ובשעת הגמר לקחו המחותנים קרובים שלהם לגמור השידוך. אין להקרובים כלום בשדכנות וכו' ונראה אף אם נתרצו שניהם בחזרת השידוך אחר כתיבת התנאים לא הפסיד זה שדכנות שלו במקום שגובין השדכנות אחר כתיבת התנאים וכ"כ מהרש"ל וכן נוהגין עכ"ל העט"צ ועי' בחו"מ סי' קפ"ה סעיף יו"ד ברמ"א. ועיין בפתחי תשובה לאהע"ז סי' נ' סס"ק ט"ז שהביא בשם ס' תפארת ישראל וז"ל אינו כשדכן אלא בדיבר מסך הנדן וכו'. וחצי שדכנות נותנים למתחילין וחציו לגומרים אבל לאמצעים ולא כלום. ולקרובים פסולי עדות אין נותנים רק בניכר לפי ראות עיני הדיין שעשה פעולה וכו' ובמכחיש לשדכן עחו"מ ססי' פ"ז סעיף ל"ט וסי' קפ"ה סעיף י"א וסי' רס"ד סעיף ז' ובספר חוקי משפט ובס' כרם שלמה סי' זה כמה תקנות בענין שדכנות וכל גליל וגליל לפי מנהגו עכ"ל הפ"ת בקיצור קצת:

ועי' בנוב"י מה"ת חחו"מ סי' ל"ו שנשאל בעסק שדכן שהיה לו טו"ת עם צד אחד באמרו שהוא היה עיקר השדכן רק שבמרמה עשו ולא קראו אותו אל הגמר והכניסו אחרים תחתיו ותובע שישלם לו כל מה שגרם לו היזק אף מצד השני. וכתב שבאמת בעסק שידוכים ידוע שאפילו אם כבר הושוו הצדדים יכול להיות שיש עדיין דברים פרטים ביניהם ובקל יוכל ליפול סכסוך ביניהם שיתבטל השידוך מחמת זה. ולכן כל שלא נגמר לגמרי ע"י השדכן הראשון עד שלא נשאר שום דבר קטן ביניהם. לא מקרי עדיין גמר. ואם הצדדים רצו והכניסו את קרוביהם בשעת הגמר אפילו היה היכולת ביד השדכן הראשון לגמור אין לזה עליהם אלא תרעומות אבל לא שום תביעת ממון וכזה מעשים בכל יום. וע"ש שהעלה בנ"ד דאם הנתבע ישבע שאינו יודע כלל אם התובע דיבר עמו מעסק השידוך הזה הרי זה פטור דהוי כא"י אם נתחייבתי. ואם לא ירצה לישבע שאינו יודע. רק דזה ידוע לו שאיש אחר היה המתחיל והגומר היה האיש ההוא גיסו שלא הנתבע או איש זר. אזי ישבע הנתבע שאיש אחר היה המתחיל ויכלול בשבועתו שעכ"פ בשעת הגמר היה איש אחר. ואז יתן להתובע חלק אמצעי לפי שיעור תקנות המדינה שם. ואם הנתבע לא ירצה לישבע או שלא יוכל לישבע שלא היה מתחיל. אז ישלם. להתובע גם חלק המתחיל וינוכה לו רק חלק הגומר ואז אין על הנתבע שום שבועה כלל כי הוא נאמן על הגמר בלי שבועה רק שיוכל התובע להטיל עליו ח"ס אם איש אחר היה הגומר עכת"ד והנה מדברי הנוב"י למדנו שני דברים חדא לענין אם לקח קרוב לגמור השידוך שמגיע לו חלק הגומר דלא כמש"ל בשם העט"צ (וכן פסק בשו"ת חוט השני סי' וא"ו ובתשו' שאילת שלום מהד"ת סי' פ"ב כהנוב"י) ב' שגם האמצעי לוקח חלק שדכנות לפי המקומות כמה יקח יעו"ש:

ועי' בס' יהושע חאה"ע אמצע סי' ס"ו מ"ש על הנו"ב בנדון המתחיל בשידוך ולא רצה אחד מן הצדדים ועשה שידוך אחר ושוב הותר הקשר' ועשה שידוך הראשון אם מגיע שכר שדכנות למתחיל. ודעתו לשלם דבר מה להמתחיל יעו"ש טעמו. ועי' בדיני סרסור כלל ע"ב בדינים הנ"ל:

ועי' בתשובות חוט השני סי' ג' והובא בפ"ת לאהע"ז סי' נ' סקט"ז אודות שדכן שכ' לראובן שידוך עבור גיסתו האלמנה. והשיב לו ראובן ונגמר הענין. ואומר ראובן שהוא ג"כ שדכן כמוהו שהרי מעולם לא כתב אל האלמנה שום דבר אלא לו. יעו"ש מה שפסק בזה ומה שיצא לחלק:

כח בענין שיעור סכר השדכנות כתב בסוף ס' עט"צ בהעתקה מפנקס ארבע ארצות אות כ"א וז"ל שכר שדכנות מכל מאה מזומן או תכשיטין וכסף וזהב יתנו מהסך מאיזה צד היותר גדול ב"ז טו"ג מכל מאה (ר"ת ב' זהובים ט"ו גדולים והוא שני פראצענט ושלשה רבע פראצענט ממאה כנלפע"ד) ומספרים ומרגליות חובות כתבים וקרקעות יתנו החצי ומה שהוא יותר מעשרה פרסאות יתנו ב"ז מכל מאה עכ"ל ועיין בזה בפ"ת לאהע"ז סי' נ' סס"ק ט"ז. ועי'