דברי גאונים תג

ושאר היורשים טוענים דכיון דכל המלבושים הם עדיין בבית אמם האלמנה וגם החוב עדיין לא קיבל. הוי הכל כעדיין לא בא לידו ולא זכה כמבואר באע"ז סי' נ"ג סעיף ג' ברמ"א. עי' בשו"ת אמרי אש סי' נ"א אם גם בעישור נכסין הדין כן ולענין החפצים שהם בבית אמה:

כ בעל שמתה אשתו יותר משלשה שנים אחר הנישואין ויש לו זרע ש"ק. אמנם הנדוניא הוא עדיין ביד שליש אם הבעל יורש הנדוניא עי' בב"ש סי' נ"ג ס"ק י"א בשם מהרי"ל. ועי' בשו"ת ר' חיים כהן חאה"ע סי' מ"ה שכתב ששגג הב"ש בדברי המהרי"ל. כי שם מבואר שאם הושלש לטובת הזוג בכל אופן אפילו מתה בתוך הזמן הקצוב שהשליש. אפ"ה שייך הכל להבעל. ועיי"ש בסוף חא"ע מנכדו בעובדא כזאת והזוג היו אוכלים מזונות אצל אבי הבת. וגם עלה עיסקא על הנדן ומקצת הנדן גבתה האשה קודם מותה ונתנה לאביה אם הבעל יורשה:

כא עיקרי דינים של בעל יורש את אשתו עי' בדיני נחלות כלל ע':

כב הפוסק נדוניא לבנו או לבתו ומת קודם הנישואין שהדין מבואר בחו"מ סימן רפ"ו ס"ג ובאה"ע סי' נ' סעיף וא"ו בהג"ה דהיורשים פטורים מהנדוניא אלא מסלקין מחלק הירושה שמגיע לו. והב"ש שם הביא בשם הנ"ש שהניח בצ"ע מאהע"ז סי' קי"ג שהביא שם דעת הראב"ד דאומדין דעת האב לנדונית בתו אף אם עולה יותר מעישור נכסין וכו'. מכ"ש הכא שפסק האב בעצמו הסך הזה למה אין היורשים חייבים ליתן עכ"ד הב"ש. ועי' בשער משפט על החו"מ סי' הנז' ס"ק ב' שכתב דאין התחלה לקושיא זו דהכא בחו"מ ובאה"ע סי' נ' מיירי שלא נשאר רק בנים או בנות דבכה"ג לא תקנו חכמים להבנות לא מזונות ולא נדוניא ולא עישור נכסין. ואין שמין דעת האב כלל רק כל היורשים חולקים הירושה בשוה הנשואות והפנויות. לכך יפה פסק הרמ"א דמצד הפסיקה לא נתחייבו היורשים בנדוניא. כיון שלא זכה בחיי האב והוי קנין אתן. אבל בסי' קי"ג דמיירי בנשאר בת בין הבנים דבזה תקנו לה חז"ל עישור נכסין לפרנסת נדוניתה ושמין דעת האב. ודאי אם היה פסק האב להבת נדוניא מחויבים היורשים ליתן אפילו אם לא ישאר להם כלום עכ"ד שם. והנה כבר קדמו בזה מהרשד"ם חו"מ סימן של"ג בנדון הנשאל שנשארו רק בנות וירד לחלק בזה ופסק דאין חייבים בנדוניא שפסק לבת בחייו יעו"ש. אולם מה שסיים הרשד"ם בסוף התשובה שאף אם נכתב בשטר התנאים שמחייב עצמו בקנין ליתן לבתו נדוניא מ"מ לא מהני משום שהוא נתחייב ליתן לזמן הנישואין ונאנס ואינו יכול לקיים החיוב וממונו נכנס ברשות היורשים והם אינם מחויבים עכ"ד. לא זכיתי להבין דבריו בזה דכיון דהחיוב מהני לחייב עצמו בדבר שאינו חייב. א"כ מה לי שנאנס בזמן הפרעון מ"מ החיוב דידי' מוטל על היורשים לקיים. והלא בגוף דברי הרמ"א באה"ע סי' נ' ובחו"מ סימן רפ"ו מבואר בסמ"ע ובאחרונים הטעם דלכך פטורים מן הנדוניא משום דתנאים הראשונים הם קנין אתן. וע"ש ברמ"א אה"ע שסיים על הדין הנ"ל אבל אם התחייב עצמו בשטר חייבים יורשיו לשלם ולא מהני אונס יעו"ש בבאה"ט ס"ק כ"א. וכן מבואר בחו"מ סי' סמ"ך ס"ד דהחיוב על היורשים. שוב מצאתי כדברי בשו"ת זכרון יוסף חחו"מ סי' ז' ובחתם סופר אהע"ז סי' קל"ה שכתבו בפירוש דאם נכתב בהתנאים בלשון התחייבות דחייבים היורשים לקיים כל מה שנתחייב האב. וגדולה מזה מבואר שם בזכרון יוסף שנדון הנשאל היה שראובן שלח מורשה לעשות תנאים עבור בנו וכתב בהרשאה שהתחייב עצמו בכל מה שיעשה המורשה. ועשה המורשה תנאים ואח"כ מת ראובן קודם הנישואין דמחויבים היורשים ליתן לו מקודם הנדוניא מצד החיוב יעו"ש. שוב מצאתי נדון השער משפט בבת בין הבנים ופסק לה האב נדוניא ומת. בנוב"י מהד"ק חחו"מ סי' ל"ג והובא בפ"ת לאה"ע סי' נ' ס"ק ט"ו שפסק ג"כ שחייבים היורשים ליתן לה הנדוניא אף אם עולה יותר מן עישור נכסין מצד האומדנא שפסק לה. אלא שתירץ דברי הרמ"א בסימן נ' כהב"ש דמיירי שהעני האב אחר הפסיקה יעו"ש שרימז השואל לדברי מהרשד"ם הנ"ל:

וע"ש בנוב"י לענין אם כתב האב בתנאים שיתן לה גם שטח"ז. אם גם החיוב הזה מוטל על היורשים והביא דברי העבה"ג שפסק דמחויבים ליתן גם ח"ז והגאון המחבר השיג עליו ופסק דפטורים יעו"ש בטעמו. והנה מצאתי עמוד גדול. והוא בגבעת פנחס שכוון בפסקו לדעת עבה"ג שמחויבים ליתן לה גם שח"ז אולם לא כל הסך המגיע בשטח"ז דאנו אומדין רק מה שהיה נותן לבתו אם היה חי. אבל זה שאינו נגבה בחיים חיותו לא שייך בי' אומדנא כאלו נתן במזומנים. בחייו. אולם מ"מ לא הפסיד לגמרי רק שמין כמה היה שוה השטח"ז למכור בחייו וכפי טובת הנאה הזו תטול גם עתה מן היתומים דהטובת הנאה הוי כמו. מעות מזומן בחיי האב. ואף שאר הבנות הפנויות יטלו כזה. אמנם נראה דלענין בנות האחרות אף שנותנין להם כמו לראשונה שפסק לה האב. מ"מ כיון דכתב רמ"א וראוי לאומדו כפי הממון שהניח בשעת מיתה. א"כ הכא מנכין מה שנותנין לבת הראשונה נדן ושאר דברים שנגרע בזה מן הסך שהיה לו בשעת כתיבת התנאים. ולפי זה הערך ישערו האומדנא כנגד שיעור הסך שהיה לו מקדם עכת"ד ע"כ יש ליישב לדינא בנדון הח"ז:

כג המתנות שנתן החתן להכלה או הכלה לחתן ואח"כ מת החתן או הכלה קודם הנישואין אם צריכים לחזור. עי' באה"ע סי' צ"ט סעיף ב' ובבאה"ט ובפ"ת שם. ובשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ד סי' ק"ט:

כד מי שהשליש הנדוניא ביחד עם החתן שלו אצל שליש עד הנישואין. ואח"כ נאנס