דברי גאונים תב

לא החרימו כ"א כשהחתן והכלה ראו זא"ז ונתרצו בהשידוך. אבל היכא דלא ראו זא"ז בשעת ההתקשרות כ"א סמך על אביו. ואח"כ בראותה ממאן בה. וכאשר שלח החתן אגרת למחותנו שאינו רוצה בה. בכה"ג לא החרימו לכופו שיקח אשה המגונה בעיניו. והרי אמרו חז"ל דאסור לקדש את האשה קודם שיראנה מטעם שמא יראה בה אח"כ דבר דבר מגונה ותתגנה בעיניו. ולכן ודאי הרשות בידו לבטל השידוך והוא ברור. ובדבר הקנס שלא נכתב בהתנאים אם נאמר דכנכתב דמי וחייב משום בושת. עי' באה"ע בב"ש סי' נ' ס"ק י"ד בשם מהרי"ק שכתב שקרוב בעיניו דחייב בבושת אף שלא נכתב. אבל כבר צווח עליו דו"ז בקצוה"ח סי' ר"ז סק"ז דאינו חייב על הבושת (ועי' בפ"ת באהע"ז שם ס"ק ט' וס"ק י"א) ומלבד כל זה אף אם היה נכתב קנס בהתנאים. אין לחייב את האב בקנס בנ"ד. משום דהוי אונס שהחתן ממאן בהכלה כמבואר ברמ"א באה"ע שם סעיף וא"ו. (וע"ש בפ"ת סק"ה וס"ק י"ד). וגם אין לחייב את האב לקבל בח"ר שאין העיכוב ממנו כי הדבר גלוי וידוע בנ"ד דהאב עשה כל התאמצות לקיים הקשר ולא עלה בידו. ומה שהמחותן טוען שעשה ת"כ עם החתן בעצמו. מלבד שהחתן מכחישו ואין מחייבין שבועה על שבועה וידע אינש בנפשי'. אלא בלא"ה לדעתו הת"כ שעושין בשידוכין אינו בדרך שבועה כלל אלא בדרך קנין וגמר הדבר כמ"ש בסמ"ע סי' ר"א סק"ה. לכן הדבר ברור שאין על החתן ועל אביו שום עונש חרם ולא קנס ואף המתנות שהם בעין מחויב צד הכלה להחזיר מדינא כמבואר שם בב"ש סי' נ'. ובכ"ז הנכון לפייס את הכלה לפי ראות עיני הב"ד שתמחול לו ברצונה את הביוש. ועי' בשו"ת שואל ומשיב ח"א ססי' קל"ו שנשאל באחד ששידך את בנו לבת פלוני והגביל זמן הנישואין על ר"ח אלול ובפירוש התנה עם אבי הכלה שלא ידחו הנישואין עד החורף בשום אופן ואינו מרוצה כלל בזה. ואח"כ לא רצה לסלק אבי הכלה את הנדן ועי"ז עבר זמן המוגבל. ועתה צד החתן אינו רוצה בהשידוך מחמת שעבר הזמן והגאון המשיב הסכים לדעת השואל שכיון שעבר המועד לא מבעיא לדעת הש"ך בנה"כ ביו"ד סימן רל"ו הותר הקשר אך גם להט"ז שם ס"ק י"ג. כל שהתנה בפירוש ע"ז בודאי ניתר הקשר כמ"ש הבל"י עכת"ד ואני אראה ולא אבין, הלא המעיין שם בנה"כ יראה שכל השגת הש"ך על הט"ז הוא לפי מה שפירש בדברי הט"ז שסובר דאף בהתנה בפירוש מ"מ חייב לקיים הקשר. ולפי דברי הגאון המשיב שגם הט"ז מודה בזה לחנם הרעיש עליו הש"ך בכל תלונותיו וגם המעיין שם יראה שהש"ך דקדק בדבריו וכתב שבשידוכין שלנו לא הותנה שעושה השידוך ע"מ שיעשה הנישואין לזמן פלוני ואם לא יבא לזמן הנ"ל בטלו השידוכין שאם היה מתנה כן היה התנאים בטלים עכ"ל. הרי שהצריך לתלות קשר השידוכין בזמן הנישואין כמבואר שם בלשונו קודם לזה. ואפשר שהגאון הנ"ל כתב זה לסניף לטעם הראשון שכתב שצד הכלה אינו רוצה לסלק רק שני שלישים. וכן מבואר בש"ך חו"מ סי' כ"א ס"ק ג'. אח"כ מצאתי בשו"ת השיב משה סי' מ"ח דף ל' ע"ב שבאמת תירץ תלונת הנקה"כ על הט"ז דגם הטו"ז כוונתו בלא התנה בפירוש ופסק כן. ועי' בפ"ת לחו"מ סי' ר"ז סק"ב:

וכעת נדפס מחדש תשו' חסד לאברהם מהד"ת וראיתי בחוח"מ סי' ל"ג שגם הוא העלה כן לדינא בנדון שאבי הכלה ירד מנכסיו ולא יכול לסלק הנדוניא לזמן המוגבל לנישואין. ואחר זמן רוצה לסלק והחתן טוען לנתק הקשר כיון שעבר מועד הנישואין. והביא מחלוקת הש"ך והט"ז הנ"ל ופלפל בדברי התשו' צ"צ סי' ל"ט. ומסיק וז"ל ולכן לענין הלכה הדבר ברור דאם התנה תנאי מפורש בתחלה שאם יעבור מועד הנישואין בטל השידוך אז אף שנאנס העובר בקיום התנאי השידוך בטל. ואולם בנ"ד אף שהחתן אומר שדיבר בפיו בשעת התנאים שהוא עושה ע"ד כן שלא יאחר זמן הנישואין. אין לדון אלא אחר השטר שמפורש בו שהתקשר בתנאים ולא נאמר תנאי מפורש שיתבטל השידוך ע"י העברת המועד. לכן ימחול כ"ת להתרות באבי הכלה שאם לא יסלק כל הנדן ויעשה הנישואין עד חודש ימים ינתקו קשרי החיתון. וכאשר לא יקיים אבי הכלה כנ"ל יתיר להחתן לעשות שידוך אחר עכ"ל. ועי' לעיל סי' יו"ד. ועי' בספר משפט שלום למחותני הגאון מהרש"מ אבד"ק בערזאן בסי' ק"צ סעיף ט"ו בדין לא תבעו ובסי' ר' סוסעי' ז' הרבה דינים בענין שידוכין והקנס. ובסי' ר"ז סעיף א' באורך בכל עניני דינים הנ"ל והביא שם הרבה תשובו' הגאונים בענינים אלו:

טז משודכת שחזרה בה מהשידוך בטענת מאוס עלי מחמת שיש לו מום זליפת עינים והוא תובע הקנס. עי' בשו"ת גבעת פנחס ססי' ע"ד וסי' ע"ז מה שהעלה בזה. ועי' בפ"ת לאהע"ז סי' נ' ס"ק י"ד בשם השבו"י:

יז ראובן התחתן עצמו עם שמעון שראובן התחייב עצמו לנדן את בנו שלשה מאות זהובים. ושמעון התחייב עצמו ששה מאות זהובים. ועתה חוזר ראובן מהשידוכין ורוצה ליתן חצי נדן קנס סך ק"ן זהובים. ושמעון טוען שיתן חנ"ק מששה מאות זהובים. פסק בשו"ת צמח צדק שהדין עם שמעון:

יח אחד פסק לחתנו בתנאים ראשונים לשלם לו אחר הנישואין עבור ג' שנים מזונות בכל שבוע. ואחר שנה מת חמיו. ובתוך השנה כתב לו חמיו אגרת איך שישלם לו מה שמגיע לו עבור המזונות. ועתה תובע חתנו מהיורשים לשלם לו. עי' בשו"ת דברי חיים ח"א חחו"מ סימן א':

יט אפוטרופס או אלמנה השיאה בתה לאיש מעישור נכסין שלה ונתנה לה מלבושים וחפצים וגם שטר חוב שהיא חייבת לחתנה מעות מזומן. והחזיקה בתה וחתנה בביתה. ואח"כ מתה הבת והבעל רוצה לירשה. וגם תובע בשטר חובו.