דברי גאונים תא

השני לקיים השידוך. ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ד ח"ג סי' ע"ו מ"ש בזה:

י שנים שנתחתנו והתחייבו כל אחד לסלק הנדן כו"כ במזומנים. ועתה רוצה אחד לסלק בחצי ביתו עפ"י שומא כי אין לו מעות וחברו אינו מרוצה רק במזומן אם הוי עובר לחייבו ח"כ קנס. עיין בשו"ת חסד לאברהם שהאריך והביא דברי הריטב"א דף פ"ו דהיכא דהתנה המלוה שישלם לו במעות צריך לשלם לו במעות מזומן ולא בשומא. והמחבר הנ"ל הכריח כן בראיות. א"כ מכ"ש בנ"ד שכתב כן בהתנאים שמחויב לסלק במזומן כל שאינו מקיים כאשר קיבל ע"ע הר"ז אינו מקיים דברי התנאים וחייב בקנס. ועי' בחו"מ סי' ע"ג בנשבע ליתן מעות אינו יוצא כשנותן לו מטלטלים בתורת גוביינא דמטלטלים אינם בכלל לשון מעות:

ועי' בשו"ת השיב משה סי' מ"ח שנשאל בדבר שהותנה בשעת התנאים שיסלק הנדן חצי שנה קודם החתונה. ועבר הזמן ולא סילק. אם בטל השידוך. ואם מחויב העובר בקנס. ומה הדין בחזרת ההוצאות והמתנות. ואם טוען העובר אונס הייתי שלא סלקתי אז מחמת עניות וכדומה. ועתה רוצה לסלק. ואם נאמן לומר שהיה אונס ועי' כאן סוסי' ט"ו:

וע"ש בדף ל' ע"ג באם נכתב בהתנאים שישלישו ב' הצדדים. או רק צד אחד לשליש המרוצה לשניהם. ואח"כ לא השליש לזמן הנכתב אם הוי עובר על התנאי. כיון שעדיין לא הסכימו מי יהיה השליש:

וע"ש בדין עבר זמן הסילוק אם צריך תביעה. ובלא תביעה בהגיע הזמן לא' יהא לו דין עובר. ועי' בזה כאן סי' ט"ו:

וע"ש בסי' הנ"ל בבן עיר ששידך את בנו עם בן כפר. והותנה שהכפרי יתן מזונות להזוג בהעיר. ועתה קודם הנישואין נראה לב"ד שרצונו לרמות. שאחר הנישואין יחזיק הזוג בהכפר וטוען בן העיר שהכפרי ישליש בטחונות על כל המזונות. שהדין נוטה לבן העיר:

שוב נדפס כעת שו"ת הר המור להגאון מו"ה מרדכי בנעט זצללה"ה וראיתי שם בסימן ל"ו שכתב גדולה מזה בנדון שנשאל באחד שהתחייב עצמו לנדן את בתו סך ט"ו אלף זהובים. ועתה בעת הנשואין רוצה לסלק בשוה כסף והבטחות על נחלאות שלו. והעלה דכיון דידוע שהמנהג לסלק הנדן במזומנים. וגם מה"ט מוסיף החתן שליש על הנדן לתוספת כתובה מחמת הריוח ממה שישא ויתן במעות הנדן והוי כאלו התנה לשלם במזומנים דפשוט שא"י לסלקו בשוה כסף. וזולת זה בנ"ד שאינו מחליט לו המטלטלים בפרעון רק במשכון. ודאי זה לא הוי פרעון. א"כ הוי הוא עובר על התנאי. ומבואר בסמ"ע סי' רמ"ה ס"ק ב' דאם אחד מהצדדים מבטל תנאי אחד יוכל השני לבטל השידוך אך מ"מ ראוי לקבוע זמן לאבי הבת פן יסלק במעות מזומנים עכת"ד:

יא בחור אחד נתקשר בשידוכין עם בתולה. ואח"כ נולד ביניהם סיכסוכים ולא עשו הנישואין. ועתה עברו על הבתולה עד שהיא בת ארבעים שנים. וממאן הבחור מצד שמבואר במס' ב"ב דף קי"ט דאם לא נישאת קודם ארבעים שוב אינה יולדת. עי' בחת"ס ח"ש סי' מ"ז:

יב הרוצה לבטל השידוך מחמת טענה. ורוצה לברר בעדים אם יש לו דין תובע וצריך לילך למקום הנתבע לדון שם. עי' בשו"ת דברי חיים ח"ב חחו"מ ססי' כ"ה שכתב שהוא פוסק תמיד שכיון שהוא תקנת חרם הוי הוא התובע וצריך לילך למקום צד המקיים. אך בטענה בדבר ברור ואינו רק גילוי מילתא סגי שלא בפניו וכן פסק בשו"ת בר ליואי אמנם בשו"ת תפארת צבי מהגאון מהמבירג בחאהע"ז סי' ע"ח כתב בפשיטות דהמבטל השידוך לא מקרי תובע ואינו מחויב לילך לדון למקום צד המקיים וכן נוטה דעת בעהמ"ח תשו' הרי בשמים ח"א סי' ס' ופסק שם דאם הזמינו הב"ד ומסרב לעמוד לד"ת נותנים לו רשות לנתק הקשר ולעשות שידוך אחר:

יג איש אחד נשתדך לאשה ולקיום השידוך השלישו שניהם סכום מעות ועתה חוזר אחד מהם מהשידוך אם יתן השליש להמקיים אי הוי אסמכתא. עי' בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ד ססי' ס"ט דיתן השליש לצד המקיים:

יד מחותנים שהותנה ביניהם שזמן החתונה הוא ביום שירצה צד הכלה. ואם יעכב צד החתן ביום ההוא בטל השידוך. ועתה הגביל צד הכלה יום הנישואין לאחר חצי חודש. וטוען צד החתן שהוא אונס שאינו רוצה לעבור על דברי ש"ע באהע"ז סי' ס"ד סעיף י"ג וביו"ד סי' קע"ט שנהגו שלא לישא אשה אלא במילוי הלבנה. עי' בארי' דבי עילאי חאה"ע סי' י"ח שכתב דמ"ש בש"ע אין הכונה לחיוב או לדינא רק להתיר המנהג שאין בו משום ניחוש ודרכי האמורי. ע"כ הדין עם צד הכלה ובטל השידוך:

טו אם אבי המשודך או המשודכת לא רצה לעשות הנישואין לזמן המוגבל בהתנאים בלי שום אונס מחמת בנו או בתו שמאנו אם חייב בקנס. עי' שו"ת גבעת פנחס סי' ע"ד וסי' ע"ז שפסק שחייב בקנס. ואם טוען שמחמת אונס בתו שמיאנה לא עשה הנישואין ויש חשש ערמה בדבר יוכל להשביעו שהיה אונס מצד בתו. ויעו"ש החילוק בין אם תבעו הצד השני לעשות הנישואין ללא תבעו והבאתיו בדיני תנאי כלל קי"ג סי' ט"ז:

ועי' בנדון אם האב טוען שהוא אונס מחמת שבתו אינה רוצה בהמשודך באהע"ז סי' כ' סעיף וא"ו ברמ"א ובאה"ט שם ס"ק י"ח ובפ"ת ס"ק י"ג וס"ק י"ד. ובמבי"ט ח"א סי' פ"ה ומהרי"ט סי' קל"א ומהרשד"ם סי' כ"ו. שני אנשים באו בקשר השידוכין לבניהם וכתבו תנאים בלי ראות החתן את הכלה. ואחר זמן ראה אותה החתן ואומר שלא נשאה חן בעיניו. ואינו רוצה בה. ובהתנאים לא נכתב לא קנס ולא חרם ובאו לדין. עי' בתשו' שאילת שלום מהד"ת סי' רע"ט שהעלה דאף שהוא חרם הקדמונים שהחרימו בשידוכין שלא לבייש נראה ברור דהקדמונים