דברי גאונים ת

סק"ב ובתשו' הרי בשמים סי' ס' ועי' בשו"ת דברי חיים ח"ב חאה"ע סימן קע"ו שכתב שהוא חרם קל ובאונס כ"ד בטל החרם. ועיי"ש בחחו"מ סי' כ"ה:

ב האב המשדך את בנו או בתו הוי כשליחו של בנו ויש לו כל דין שליח כ"כ בש"ך סי' ע"ה ס"ק פ"ג ובהשיב משה סי' מ"ח דף ל"א ע"א:

ג אם המירה אחות המשודכת או אחי המשודכת או שרצה להמיר וספק אם המיר ואם זנתה אחות המשודכת או המשודכת עצלה ושאר טענות ומומים אם יכול החתן לבטל השידוך ויפטור מקנס עי' כ"ז בא"ע סי' נ' סעיף ה' ושם בפ"ת סק"ה וס"ק י"ד ובשו"ת שו"מ מהד"ק ח"ג סי' ס"ה ובמהד"ג ח"א סי' נ"ו ובשו"ת מהרי"א אסאד סי' יו"ד אות ג' בחא"ע. ועיי"ש באות הנ"ל שפסק דא"י לחזור מחמת שאחיו של החתן איבד עצמו לדעת:

ועי' בתשו' הרי בשמים ח"א סי' ס' באחד ששידך את בתו עם בחור אחד. וכעת נפיק עליו קלא דלא פסיק שהוא דר עם נכרית ויש לו ילד ממנה. וע"כ הכלה ממאנת בהקשר ההוא להנשא לו והב"ד הזמינו אותו לבא לד"ת וסירב ולא בא ע"ש שהגאון הנ"ל האריך בענין דין ההזמנה איזה צד הוי התובע שצריך לילך לדון למקום הנתבע (הבאתי לקמן בסי' י"ב) ובדין החרם והקנס ופסק בנדון הנ"ל אין על האב שום חרם וקנס כיון שבתו ממאנת מאי הו"ל למעבד. וגם אין להטיל על האב שום שבועה או קב"ח שהמיאון אינו מצדו ואינו גורם בדבר שתמאן (כמבואר באחרונים באהע"ז סימן נו"ן ע"ש בפ"ת) דהיד באם ממאנת בסתם בלי אמתלא מבוררת. אז חיישינן שמא האב הוא הגורם שתמאן. אבל בנ"ד שכבר נגלה ערות החתן הזה בקהל וישיחו בו יושבי שער וגלוי ומפורסם לכל הנבלה אשר עושה אין לך אמתלא גדולה מזה דבכה"ג הוי כאלו הב"ד בעצמם ראו ויודעים מזה. כדמצינו בתוס' יבמות דף מ"ה ע"ב ד"ה מי לא טבלה לנדתה ע"ש מ"ש התוס' בשם י"מ. ע"כ הדין ברור שהב"ד נותנים רשות לאבי הכלה לשדך את בתו לאיש אחר. ועיין בב"י סי' שפ"ח בשם תשו' הרשב"א דבכה"ג ששלחו אחריו ולא בא דנין את האדם שלא בפניו עכת"ד:

ד מי ששידך א"ע עם אשה אחת וכתבו ביניהם תנאים בקנס ובחרם. ואח"כ נשתטה האיש המשודך ואח"כ נתרפא. אם תוכל האשה לבטל השידוך. ואם יש לחוש שיחזור לחליו או לאו. עי' באה"ע סי' נ' סעיף ה' וביו"ד סימן רכ"ח סעיף א"ג ועי' בשו"ת טור האבן סי' כ"א שהעלה לדינא שהאשה מותרת לעשות שידוך אחר:

ה אם הצדדים קרעו התנאים מחמת שחלתה הכלה שכן הוא מנהג הנשים. עי' בשבות יעקב סי' ק"ו שפסק דכשחזרה הכלה לבריאתה שצריכים לקיים השידוך אף אם לא התנו ע"ז בשעת קריעת התנאים דהוא אומדנא גדולה שקרעו רק משום מנהג הנשים ולא לבטל השידוך ועיין באריה דבי עילאי באבני זכרון לחיו"ד סי' י"א שפקפק על השבו"י ומסיק בדין זה בכ"ע:

ו בדין קנס בשידוכין משום בושת. ואם יש טענה עי' בשו"ת דברי חיים ח"א חא"ע סי' מ"ז ובשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ב אמצע סי' ס"ט:

ז אחר התחייב עצמו בקשר התנאים ליתן חצי ביתו לנדן והבית הזה הוא אינטאבלירט עליו ועל שם אשתו. ואח"כ מתה אשתו וטוען שאינו יכול ליתן כל החצי כי נתחייב רק רביעית בית משלו ורביעית בית משל אשתו ועתה ידונו אותו הבנים בערכאות על חלק אמם. וגם טוען כי על חלקה לא יכול להתחייב כלל והוא לא חתמה בהתנאים ושוב הוי גם לענין חלקו כקם את וחמור. עי' בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"ב סימן כ"ח שחייב ליתן כל מה שנתחייב:

ח מי ששידך את בתו לאיש. ונתחייב בשטר התנאים באופן המועיל שיתן לה נדוניא סך מסוים. ואח"כ נתקלקלו חובותיו ועסקיו וירד מנכסיו עד שלא נשאר לו רק ביתו וכלי תשמישו. עיין ביו"ד סי' רל"ב סעיף ט"ז דאין מחייבין אותו למכור ביתו וכלי תשמישו. ועיין בשער משפט על החו"מ סי' סמ"ך סק"ד שפסק דזה הוא רק לענין השבועה דמיירי שם בש"ע. אבל אם נתחייב בשטר דינו כמו שאר בע"ח דמסדרין לו דין סידור בע"ח. ומחויב למכור ביתו וכלי תשמישו לסלק הנדוניא. וכ"כ הבי"ה אהע"ז סי' כ' סעיף וא"ו שכן נוהגין בכל בתי דינין שבישראל. ועיין בדין שאח"ז:

ט מי שהתחייב עצמו בנדן ואח"כ ירד מנכסיו ורוצה לסלק רק שני שלישים מהנדן דמבואר בספר חוקי דרך שהוא תקנת ארצות בכה"ג לסלק שני שלישים. עיין בשו"ת ס' יהושע חאה"ע סי' צ"ג שנסתפק השואל בכוונת התקנה אם הוי סילוק רק לפטור אותו מח"נ קנס. אבל גם צד השני פטור מקנס אם אינו רוצה רק בכל הסילוק משום דאונס רחמנא פטרי' אמרינן אבל אונס רחמנא חייבי' לזה שכנגדו לא אמרינן כמבואר בש"ך חו"מ סי' כ"א. והגאון המחבר השיב לו שהדבר ברור דהוי סילוק אף לענין שהצד השני מחויב לקיים השידוך ובאם לאו יתחייב בח"נ קנס וכ"כ בשו"ת דברי חיים ח"א חיו"ד סי' מ"ב. אולם בשו"ת חסד לאברהם להגאון מו"ה אברהם תאומים זלה"ה חח"מ סי' מ"ב ובמהד"ת חו"מ סי' ל"ג השיג על הס' יהושע ודחה ראיותיו ופסק דצד השני הרשות בידו להתיר הקשר כיון שאינו מסלק הכל מטעם דאונס רחמנא חייבי' לזה לא אמרינן. וגם אם הוי ספק בתקנה קיי"ל דכל ספק בתקנה אוקמינין אדינא (כמבואר באהע"ז סימן קי"ח בהג"ה):

שוב נדפס כעת שו"ת שואל ומשיב להגאון אב"ד דק"ק לבוב וראיתי בח"א סי' קל"ה וקל"ו שגם הוא השיג על ס' יהושע מטעם ספק בתקנה ופסק לדינא דאין מועיל רק לפטור וכ"פ בפ"ת לאה"ע סי' כ' ס"ק ט' וכן פסק בתשובת שאילת שלום מהד"ת סי' רכ"ח דאין לחייב הצד