דברי גאונים שצט

דאין שבת בבהמה א"כ למה יתחייב המשכיר לשלם בעד העכבה הלא הוי רק שבת ותירץ דשאני היכא שהבהמה בא לידו בתורת שכירות שכל זמן שלא החזירה למרא קמא עדיין היא מושכרת בידו ע"כ חייב לשלם. ואף שגם במחבר סי' ש"ז מיירי בשכרה התם מיירי שהחזירה לבעליו אחר כלות השכירות אלא שנולדה בה מכה שאינה יכולה לעשות מלאכה בבית המשכיר. וכיון שיצאה מרשות השוכר וכלתה שכירותו וצריכים אנו לחייבו מטעם שבת. בזה אמרינן אין שבת בבהמה עכת"ד. ועיי"ש בנוב"י סי' נ"ז שתירץ הקושיא הנ"ל באופן אחר שיוצא מדבריו דין חדש. אבל העיקר כדבריו הראשונים שהבאתי. ומדבריו שם נראה שהתשובה האחרת כתב בילדותו אשר בעצמו חזר בו אח"כ יעו"ש וגם מן האחרונים שהבאתי מבואר יוצא שלא פירשו דברי הש"ע כדבריו השניים:

ג השואל או שוכר בהמה והוכחשה מאלי' או כחשה בידים כחשה דהדרא אם צריך לשלם. עי' בסמ"ע וש"ך סי' ש"ז סעיף וא"ו וסימן ש"מ סעיף ב'. ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"א סי' רפ"ח שנעלם מהם ש"ס ערוך ביבמות דף ס"ו דפטור אף בשואל. ועיי"ש תשובה ארוכה בזה. ועי' בטו"ז לחו"מ סי' שס"ג מ"ש בדין זה:

ד שמעון שכר סוס מראובן. ושכר ג"כ אביו של ראובן להורות לו הדרך. ובשעת השכירות אמר ראובן שלכך מזלזל בשכירות לפי שאביו הולך עמו וישגיח על הסוס. ובחזרתו נעשה הסוס פסח קצת ורצה להניחו בדרך. ואמר לו אביו של ראובן שירכב על הסוס לביתו כי לא יזיק לו מאומה. ויהי כאשר בא לביתו חלה הסוס מאוד. ותובע בעל הסוס שפשע שלא היה לו לרכוב עליו אחר שנעשה פסח. עיין בשבות יעקב ח"ב סי' קע"ז שכתב דלכאורה הוה פושע כמבואר בחו"מ סי' ש"ו סעיף ג' בהג"ה ובסמ"ע שם סק"ז. ואין לומר דהוי פשיעה בבעלים מצד אביו שהוי שלוחו של בעל הסוס. דהרי בנ"ד לא היה אביו שלוחו רק שהשוכר שכרו להורות לו הדרך אולם יש לזכותו מצד אחר כוון שאמר המשכיר שלכך הוא מזלזל בשכירות לפי שאביו ישגיח על הסוס הרי שסמיכתו בכל כחו היה על אביו כי סתם אב חס ומרחם על ממון בנו. וכיון שאביו צוה אלו לרכוב על הסוס והיה חס על בנו שאם יניח את הסוס בדרך שירבה עליו ההוצאות הרי שהשוכר לא פשע כלל ופטור עכת"ד. ולפע"ד צ"ע לדינא. כיון שלא היה זה תנאי התלוי בו גוף השכירות י"ל דלפטומי מילי קאמר לי' כדי להוזיל בעיני השוכר שיווי השכירות ושהוא משכיר לו בזול משום אביו או כדי שלא ישכור איש אחר. ואין הוכחה מזה שסמיכתו היה על אביו באופן לפטור את השוכר מפשיעה וצ"ע:

בדין המבואר בחו"מ סי' ש"מ סעיף ז' דאם אמר השואל להמשאיל הכישה במקל והיא תבע מאליה ועשה כן המשאיל אין השואל חייב בה עד שתכנס לרשותו וע"ש בסמ"ע וש"ך. עי' בספר משפ"ש להגאון אבדק"ק בערזאן נ"י בסי' ר' סעיף י"ב שהביא בשם הק"ע על הירושלמי שתמה על הפוסקים בזה דבירושלמי פ"ז דעירובין ה"ל וא"ו מפורש דחייב ותימה על האחרונים שלא הביאו את הירושלמי בזה. וע"ש במשפ"ש מה שציין בזה:

ה ראובן השכיר סוס לשמעון לילך לירי"ד ונחלה הסוס בירי"ד. והוכרח שמעון לשכור לו סוס אחר לחזור לביתו וגם הוציא הוצאות לרפאות הסוס. וגם לשכיר איש שיוליך הסוס לביתו. ובא הסוס בחצי הדרך ולא יוכל עוד להלוך והניח הסוס בכפר אחד. ועתה ראובן תובע משמעון שיביא לו סוסו ושיתן לו השכירות באמרו שהתרה בו שהסוס הוא רך בשנים ואינו יכול לסבול משא ורוצה שישבע שמעון אם לא הטעינו במשא. ושמעון מכחישו שלא התרה בו וגם שלא הטעינו ורוצה לנכות מהשכירות מה ששילם בעד סוס לביתו וגם הוצאות הרפואה ותשלומי האיש המוליך הסוס. וגם המזונות. עי' בזכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך שכירות מה שהעלה בזה. וע"ש לפנ"ז נדון דומה להנ"ל:

ו וע"ש בזכל"א חו"מ ח"ג ערך שוכר שנסתפק בשוכר שחייב לשלם בעד הבהמה מכח שפשע בה או נגנבה אם חייב לשלם גם דמי השכירות וכתב וז"ל לכאורה נראה דודאי צריך לשלם גם דמי השכירות אלא דכעת לא ראיתי הדבר מפורש ועמ"ש בספרי וכו' עכ"ל:

ועי' בבית אפרים סי' מ"ה וסי' מ"ו שנשאל באחד ששכר סוסים מחברו להוליך משאוי. והוסיף עליהם המשאוי וחלה לו סוס אחד ומכרו השוכר בדרך. ועתה המשכיר תובע דמי שווי' של הסוס וגם השכירות שקצב לו. והשוכר טוען כיון שמשלם לו בעד הסוס א"צ ליתן לו השכירות והעלה דחייב לשלם גם השכירות שקצב. רק ינכה מן דמי הסוס כמה היה ראוי לפחות הסוס משווי' מחמת דרך ועשאוי וכזה שהתנה עם המשכיר שהרי בעבור הפחת הזה קצב לו השכירות. והמותר ישלם לו עכת"ד. ועיין בזה בקצוה"ח ובנתיבות סי' ש"ט סק"א:

ז איש אחד שאל מאוהבו שיתן לו סוסו לטעון עליו קצת משוי ונתן לו הסוס ולא דברו כלום מתשלומין ועבר זמן ולא ביקש ממנו שום שכר. ואח"ז שאל ממנו שכר. וזה משיב דודאי מחל לו השכר מדלא שאל ממנו כ"כ זמן עיין בדיני פועל כלל פ"ב סי' ט"ז:

כלל קו שידוכין ונדוניא. ושדכן א בדבר חרם הקהלות שלא לבטל השידוך. אם צד העובר רוצה לסלק הקנס שיפטור מהחרם ואם נכתב בפירוש בהתנאים שהקנס לא יפטור. החרם עיין באה"ע ברמ"א סוסי' נ' ובמחמח"ק סקכ"ב ובב"ש סקכ"א ובבאה"ט סקכ"ג ובסי' נ"א בב"ש סק"י ובבאה"ט סקי"א ובסמ"ע סי' רמ"ה