דברי גאונים שצה

תפארת יוסף חחו"מ סי' י"ט שפסק מכמה טעמים שחייב לשלם עוד הפעם להיורש:

לה ראובן היה לו חנות בשכירות מעכו"ם. והשכירה לשמעון בקנין ואמר לו אני השכרתיה לך בתנאי כשירצה העכו"ם לחזור עליך לתבוע ממך השכירות. ולפטור אותי מהשכירות. ואח"כ העכו"ם לא רצה לחזור על שמעון ולפטור את ראובן ורוצה ראובן לבטל השכירות של שמעון. כתב בשו"ת הרשב"ש בן התשב"ץ שנתעצמו לפניו בנדון זה ופסק ששכירות שמעון קיים לפי שקדם המעשה לתנאי שאמר אנ"י השכרתי"ה ל"ך ואח"כ הזכיר התנאי וקיי"ל דהמעשה קיים והתנאי בטל. וגם שלא התנה בתנאי כפול. אולם אם אמר לו ראובן אם יחזור עליך העכו"ם אני משכירה לך. אז הוי אסמכתא דכל דאי לא קנה. עכת"ד:

לו אחד הצריך למעות והשכיר ביתו לאחד בתנאי שישלם לו תיכף השכירות של כמה שנים כדי שיוכל לעשות בהמעות מו"מ. ואח"כ נודע הדבר לעכו"ם בע"ח של המשכיר. ועיקל המעות אצל השוכר. ועתה המשכיר אינו רוצה לצאת מן הבית באמרו שמאחר שאינו יכול ליטול המעות אינו רוצה להשכיר. כתב בשבות יעקב ח"ג סי' קע"ט שנ"ל פשוט שהדין עם המשכיר לבטל השכירות ואף שהשוכר הוא אונס. מ"מ האונס אינו מחייב להמשכיר לצאת מן הבית כמ"ש הש"ך בססי' כ"א דאונס רחמנא חייבי' לא אמרינן. ועי' בסי' ר"ז סעיף ג' דבמוכר קרקע מהני גילוי דעת לבטל המכר. א"כ י"ל גם במשכיר קרקע כן ועמ"ש דו"ז בקצוה"ח סי' שי"ט סס"ק א':

לז ראובן השכיר ביתו לשמעון. והתנה עם שמעון שבעד שכירות הבית יתן עצים לאפיי' ובישול והיסק הבית גם עבור ראובן וגם נרות. ואח"ז בתוך זמן השכירות נפלה לראובן ירושה ממקום אחר ועקר סכו ומשכנו מבית הזה ורוצה להשכיר כחו לאחרים. ושמעון טוען לך אני רוצה ולא לאחרים. ורוצה ראובן לבטל השכירות של שמעון לגמרי ולהשכיר כל ביתו לאחרים. ושמעון אינו רוצה לצאת קודם זמנו. עי' בשו"ת שמן רקח ח"ב סי' ע"ו מה שהביא דעת הראשונים ויצא לחלק באם יוכל להשתדל שוכר שלא יהיו ב"ב מרובים משלו. יעו"ש שהעלה להלכה חילוקי דינים בזה ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ד סי' ע"ז שהביא בשם המהר"ם בר ברוך שיכול להשכיר אף למי שב"ב מרובים ויוסיף על השכירות לפי שומא:

לח בדין המבואר בחו"מ סי' קנ"ד סעיף ב' דשוכר שהביא לביתו קרוביו ומיודעיו לשכון עמו בביתו המשכיר מעכב עליו עי' בשו"ת דברי חיים ח"ב חחו"מ סי' ט"ז וע"ש בנתיבות בחידושים ס"ק ז' שכתב דבדיעבד אם הכניס דיורין בביתו בשכירות אינו יכול המשכיר לתבוע השכירות מהאחר שנכנס לדור. ועי' בזכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך שכירות שהביא פסק הרב מהרא"ע דאם עבר השוכר והכניס דיורין בשכר דאין חייב השוכר ליתן להמשכיר השכירות שנטל מהם. והרב שמחת יו"ט בסי' כ"ח הביאו וכתב דזהו מחלוקת והמוחזק ידו על העליונה. וע"ש עוד בשם מהרא"ע דמ"ש שם בש"ע דאם הם סמוכים על שלחנו אין המשכיר יכול לעכב עליו. הוא אפילו אם לוקח פרס בעד אכילתן וגם לוקח מהם שכירות הבית. וע"ש עוד כמה דינים משכירות קרקע:

ובהיותי בזה ראיתי להנתיבות בסי' שס"ג ס"ק ח' שפסק דאם השוכר הכניס עוד אחד לביתו בחנם בלא שכר דחייב הנכנס לשלם להמשכיר כל השיווי אף דהוי לא קיימא לאגרא שהרי המשכיר אין יכול להשכירו מחמת שכבר השכיר לשוכר הראשון יעו"ש בטעמו. והנה הוא סותר ד"ע שכתב בסי' קנ"ד ס"ק ז' שהבאתי לעיל ושם כתב בפירוש הטעם משום דהוי לא קיימא לאגרא. ושם הוא רביתא יותר דאף שנכנס בשכר ומשמע אף אם לא נתן עדיין השכר להשוכר מ"מ א"י המשכיר לתבוע ממנו. וצ"ע גדול. שו"ר בשו"ת חסד לאברהם חחו"מ סי' כ"ב שהביא דבריו שבסי' שס"ג וחיזקם מתשו' הרשב"א יעו"ש שהאריך ולא הרגיש בסתירה הנ"ל:

לט וע"ש בזכור לאברהם לענין אם השוכר יכול להביא תינוקות להבית ללמוד תורה. שהביא בשם כת"י מהרי"ך שכתב וז"ל יש פנים שיוכל עמ"ש בסי' קנ"ו סעיף ג' ועי' בסי' קנ"ד סעיף ב'. ועדיין צ"ע משום טענת היזק קרקע מחמת התינוקת עכ"ל:

מ הא דמבואר בחו"מ סי' שט"ז ס"א דאם אמר המשכיר להשוכר למה תטרח ותשכיר ביתי לאחרים צא והניחהו ואני פוטרך מן השכירות שומעין לו. עיין מהרשד"ם חו"מ סי' רצ"ה שכתב דהיינו דוקא קודם שהשכיר לאחר אבל אם כבר השכיר לאחר. אין יכול הבעה"ב להוציא השוכר השני בטענתו הנ"ל והוא פשוט. עכ"ד. וכ"כ בסי' תט"ו. וע"ש עוד שכתב וכן אם מוצא השוכר להשכיר הבית ביותר ממה שהוא משלם מצי לומר להמשכיר תן לי כמו שנותנים לי ואם לאו אשכיר לאחרים. שוב מצאתי כל הדברים האלה מפורש גם בשו"ת הרדב"ז ח"א סי' קל"ט וכתב בדין הראשון דדוקא אם כבר דר בה השוכר השני אינו יכול המשכיר להוציאו מביתו בטענתו הנ"ל. אבל אם עדיין לא נכנס להבית אף ששכר בשטר וקנין מ"מ יכול המשכיר הראשון לומר אני אקח את ביתי ופוטרך מהשכירות משום אל תמנע טוב מבעליו כמו שיוכל לומר לשוכר הראשון מטעם זה. אולם זה דוקא אם יש לשוכר השני בית אחר לדור בו. אבל אם אין לו בית לדור השכירות קיים. דבזה לא שייך אל תמנע טוב מבעליו כיון שאין לו בית אחר. וגם על השוכר הראשון לא שייך לומר אל תמנע כיון שכבר השכירו. עכת"ד הרדב"ז ועיין בנתיבות שם ס"ק א' שהביא בשם הפרישה דין הב' באם האחר רוצה ליתן הוספה. ובשו"ת שמן רקח ח"ב סי' ע"ז נשאל בזה למי שייך ההוספה והביא דברי הפרישה ופלפל להשיג עליו ודעתו דאם המשכיר הראשון רוצה להחזיק בעצמו בהבית א"צ ליתן ההוספה. רק אם גם הוא רוצה להשכיר להאחר אזי שייך ההוספה לשוכר הראשון