דברי גאונים שצד

בביתו של שמעון שיחזיק בו ראובן יינו וינכה לו שמעון מן המעות שקיבל ממנו בכל שנה בעד השכירות של המרתף כפי שהתפשרו. ועתה יצא הגזירה מן המלך שמי שימצא אצלו יין בביתו יתחייב ראשו למלך. ותובע ראובן שיחזיר לו מעותיו. ושמעון משיב הרי שלך לפניך כי אני איני צריך להמרתף ובשבילך עשיתי ההוצאה ועשה עם המרתף מה שתרצה כי מזלך גרם והגאון המחבר צידד לזה ורצה לדמותו לדינא דסי' שכ"א גבי מלמד שגזר המושל שלא ללמוד. ויעוין שם בסמ"ע שמחלק בין מלמד לקרקע. וסיים אמנם יש לחלק וע"ל דין נ"ב:

כט אחד שכר מחבירו בית אוצר לתבואה או בית לדור ושילם לו כל השכירות מקודם ובאמצע הזמן נשרף הבית ותובע השוכר להחזיר לו השכירות. עי' בסי' שי"ב סעיף י"ז ברמ"א ובנתיבות שם ובפ"ת ועי' בכלל נ"ד סוסי' י"א בשם מהרי"א הלוי שצריך להחזיר אמנם בתשו' שו"מ מהד"ב ח"ג סי' קכ"ט ובתשו' שאילת שלום מהד"ת סי' י"א פסקו דהוא ספיקא דדינא ואין להוציא מן המוחזק:

ל אחד השכיר בית לחבירו ונלקח השוכר לאנשי חיל. עי' בס' יהושע בפסו"כ סימן רמ"ז שמדמה להא דעירובין דף כ' ע"ב בהשכיר לו בית ונתנגע הבית דאומר לו המשכיר הרי שלך לפניך. אך יש לספק דהוי כמכת מדינה וכן אם ידעו שניהם אם לא קיבל השכר על המשכיר להתנות:

לא ועי' בשו"ת פרי תבואה סי' ל"ד שנשאל בראובן ששכר דירה עם ביה"ש ויורה וכלים משמעון על משך שלשה שנים בקנין המועיל ובשטר. ואח"כ רוצה השוכר לחזור בו ולצאת מן הבית באמרו מאחר שחיילות עוברים בארץ ההוא ושכיח היזיקא אשר בוז יבוזו לבעלי בתי המזיגה כאשר אירע בכמה עיירות שעשו כן לכמה אנשים ולכך גם הוא ירא לנפשו. ודעת המחבר הוא דיכול לחזור בו מן השכירות:

לב ראובן שכר חזקת אורנדא משמעון בכפר אחד. ובאמצע זמן השכירות עשו שם רחוק מהכפר את האייזנבאהן. ונחסר הרבה מזיגת היי"ש בכפר הנ"ל ורוצה ראובן לנכות מהשכירות. עי' בחו"מ סי' שכ"א ברמ"א ובסמ"ע ס"ק וא"ו בדין מכת מדינה. ועי' בזה בשו"ת רמ"ץ סוף חחו"מ בדיני חזקות סי' כ"ג:

ראובן שכר מהמלך השראנק שבדרך המלך על ב' שנים והשכירו לשמעון ג"כ על השני שנים. ואחר שלשה חדשים נתקלקל ההכנסה מהשראנקין מחמת הדרכים החדשים המכונים לאנדשטראזין ועי"ז נתמעטו הנוסעים על דרך המלך. וערך ראובן משפט נגד הקיר"ה כי העביר עליו הדרך ע"י עשיית הלאנדשטראזין. וטרם נגמר משפטו עבר שנה אחת ובכלות השנה עזב שמעון את השראנק, וראובן החזיר לו הקאפציע משנה השני' כי ריחם עליו על שהפסיד בשנה הנ"ל ונסתלקו זה מזה ולא דברו כלל מזה אם יקח שמעון איזה חלק במה שיזכה ראובן איזה הנחה מהקיר"ה ואח"כ באמצע שנה השני' ניתן דת מהקיר"ה לוותר לראובן חלק שליש מדמי השכירות. ועתה שמעון תובע שיחזיר לו ראובן ג"כ מדמי השכירות ששילם לו בעד שנה הראשונה כפי ערך שוויתר לו הקיר"ה. עי' בתשו' חסד לאברהם מהד"ת חחו"מ סי' מ"א שפסק שהדבר פשוט שאין לשמעון שום טו"מ בזה. לא מבעיא אם נימא דעשיית הלאנדשטראזין לא הוי מכת מדינה פשיטא דאין לשמעון השוכר שום טו"מ על ראובן המשכיר שלו לשני הדיעות שכתב הרמ"א בסי' שכ"א דכל שאינו מכת מדינה ההפסד על השוכר ומה לו אם המשכיר שלו פעל אצל הקיר"ה לוותר כנגדו לפנים מהשורה. הרי שמעון לאו בע"ד של הקיר"ה הוא כ"א בע"ד של ראובן המשכיר שלו. והרי הוא ויתר כנגדו באופן אחר במה שביטל המקח משנה השני' וכ"א עושה עם בע"ד שלו ומתפשר עמו כחפצו ואין לאחד דבר בשל חבירו. אלא אף אם נימא דזה הוי מכת מדינה ג"כ אין לשמעון טו"מ. דלשיטת הסוברים בחו"מ שם דבדין חזרה קאי והי' בידו לחזור מהמקח פשיטא דכיון דבשנה הראשונה לא חזר שמעון ושילם כל דמי השכירות הגיע. כמ"ש הרמ"א שם דכ"ז שלא חזר איהו דאפסיד אנפשי'. ואף לשטת הסוברים דבדין ניכוי קאי ג"כ אין לו טו"מ. הואיל ושילם הכל ולא תבע לנכות מחמת הפסד הלאנד שטראזין. וביטל המקח בשנה השני' ברצונם הטוב שוב אין להם טו"מ זה על זה ומה לו אם הקיר"ה מוותר לראובן או לא עכת"ד:

וע"ש בסי' מ"ב באחד שהשכיר רחיים על ב' שנים ובשנה הראשונה היה מכת מדינה ביבושת המים ולא היה מים על הרחיים לטחון והשוכר החזיק ושילם. ועתה באו לדון ורוצה השוכר לנכות לו משנה הראשונה באמרו שלא ידע שיכול לחזור מהשכירות או שיכול לנכות. ע"ש שהעלה שיכול לנכות משנה ראשונה עפ"י שומת אנשים. והמעיין בפלפולו יראה שנראה קצת סתירה לפיסקא הנ"ל שפסק בסי' מ"א בעסק השראנק. ויש ליישב בדוחק ולדינא צ"ע ובפרט להוציא מהמשכיר ודו"ק:

לג וע"ש בסוף התשובה הנ"ל בראובן שהוא מחזיק אוראנדא מהשר. והשכירה ראובן לשמעון. ואח"כ חזר שמעון מהשכירות מיראת השר שהתרה בו כי אינו חפץ בו רק בראובן ופסק דאין מחייבין לשמעון השוכר מספיקא אי הוי אונס או לאו:

לד אלמנה אחת לקחה בחוזק יד הבית שנשאר מבעלה באמרה ששייך לה. והיורש צוח שהוא שלו מאביו והלכה האלמנה בערכאות וזכתה שם. והשכירה הבית לישראל. ועתה תובע היורש ממנו שכר דירה. ורצה השואל לפטרו מהא דסי' שס"ג בישראל שברח ולקח השר את ביתו. דהוי חצר דלא קיימא לאגרא. עי' בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ד ססי' קפ"ו דלא דמי לשם. ועי' בשו"ת