דברי גאונים שצג

דהיכא דאין הלשון סותר הדמים אז הדמים מודיעים וע"ש בנתה"מ סק"ד:

כא אחד שכר בית באמצע אדר בשנה פשוטה על שנה אחת אם כלתה לו שנה באמצע אדר שני בשנה השניה שהוא מעוברת או כלתה באדר ראשון עי' בשו"ת מאמר מרדכי להגאון רמ"ז מלבוב סי' מ"ו שכתב שדבר זה מבואר בשו"ת מהר"י מינ"ץ סי' ט' שנתעברה לשוכר מחמת דעיקר הוא אדר שני. ואדר ראשון הוא ההוספה וכן פסק בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ב ססי' כ"ט דנתעברה לשוכר וכ"פ ברמ"א באו"ח סימן כ"ה סעיף יו"ד לענין בר מצוה. יעו"ש באורך קצת. וע"ל בדיני שותפים כלל צ"ח סי' ס"ט שהבאתי כן גם בשם הרב חסד לאברהם לענין שותפים שנשתתפו על שני שנים יעו"ש:

כב אם השוכר הוציא הוצאות על הבית והשוכר אומר למשכיר אתה אמרת לי להוציא על סמך דמי השכירות שאנכה לך אח"כ. והמשכיר אומר לא כי. ואתה הוצאת משלך. ושלם לי כל דמי השכירות. עיין בספר כסא אליהו על החו"מ סי' שי"ז אות א' שכתב שאף שפסק שם בחו"מ סעיף א' דבתוך זמן השכירות אינו נאמן השוכר לומר פרעתי מ"מ כיון דאנו נוהגין לשלם השכירות אף בתוך זמן השכירות וכן כמה פעמים מוציא השוכר הוצאות לתקן את הבית על סמך השכירות ישבע השוכר שכך אמר לו המשכיר להוציא ויפטור. ותו דאפילו לפי דברי המשכיר הא קיי"ל דחצירות הרי הן עומדים לבנין. וא"כ הו"ל כיורד לתוך שדה חברו העשויה ליטע ושמין לו יציאותיו וכו' כמבואר בסי' שע"ה אם יש הכחשה בין המשכיר והשוכר על זמן השכירות שהשוכר אומר ששכר על שני שנים והמשכיר אומר שהשכיר לו רק על שנה אחת דקיי"ל בסי' שי"ב סט"ז וסימן שי"ז ס"ב דהמשכיר הוי המוחזק. משום דקרקע בחזקת בעלי' עומדת ונשבע המשכיר ומחויב השוכר לצאת. עי' בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ אמצע סי' קט"ו שנשאל בבאו לדון קודם כלות השנה הראשונה על שכירות השנה השני' בהכחשה הנ"ל. ופסקו להמשכיר שישבע. והיפך המשכיר השבועה על השוכר. וטוען השוכר שישבע בכלות השנה. כי עתה אינו מחויב לישבע כיון שעדיין יש לו ב' חדשים לדור על שכירות השנה הראשונה. והמשכיר טוען דזילי נכסי כי עתה יש לו שוכרים טובים על הבית. ובכלות השנה אולי לא ירצה השוכר לישבע ולא ימצא שוכר טוב להשכיר. והסכים הגאון הנ"ל עם הרב השואל שאין השוכר מחויב לישבע עד כלות השנה הראשונה כמו בסי' ע"ג סעיף ג' ובתומים שם סוס"ק ב' ועי' ברמ"א סי' פ"ז סעיף כ"ה ובש"ך שם סקנ"ג וכ"ש בנ"ד. וכן פסק בתשו' דבר משה מהד"ת סי' פ"ג:

כג בהא דקיי"ל שהבונה על קרקע חבירו ודר בו שלא מדעת חבירו שנוטל הוצאות הבנין רק שמנכה שכר דירה אם הכוונה שצריך לשלם שכר דירה כמה היה שוה דירה כזאת אם היתה של בעל הקרקע שהבעל קרקע היה בונה אותה במעותיו או הכוונה כמה היה שוכר נותן שכר דירה על אופן שהשוכר יעשה ההוצאות מכיסו בלי עיסקא. עי' בשו"ת מהריא"ז א"ז ענזיל סי' ל"ט מ"ם א"א:

כד שמעון דר בבית חותנו ראובן הוא וכל ב"ב כמה שנים ולא תבע מהם שכר דירה ואח"כ מתה אשת שמעון ונשא אשה אחרת ויצא מבית חותנו לדור בבית שהכניסה לו אשתו. ואחר זמן בא ראובן חמיו ותובע ממנו שכר דירה מכל השנים הללו. ושמעון משיב לשם מתנה נתן לי דירת הבית שהרי לא תבע אותי כל שנים הללו וגם בשעה שיצאתי מהדירה. והוציא ראובן כתב התראה חתום בשני שמשי העיר איך שהתרה בשמעון חתנו בתוך משך השנים הנ"ל שיצא מהדירה ובאם לאו ישלם לו שכר דירה בעד כל שנה מאה זהובים ושמעון מכחיש ההתראה. עיין בשו"ת הר הכרמל חחו"מ סי' ה' שפלפל בזה ויעו"ש מה שהעלה לדינא:

כה ומבואר שם שאם שמעון מודה שהתרה בו ראובן שאם לא יצא מן הבית ישלם לו שכר דירה מאה זהובים לשנה ושמעון שתק ולא השיבו כלום. והנה הבית שוה רק חמשים זהובים לשנה ושמעון דר בו כמה שנים אחר ההתראה ועתה תובע ראובן מאה זהובים לכל שנה דחייב שמעון לשלם מאה זהובים אעפ"י ששתק בשעת ההתראה וגם הבית אינו שוה כל כך:

כו האומר לחברו דור בחצרי או שב על מקומי בביהכנ"ס אם צריך אח"כ לשלם לו או למתנה נתכוון. עיין בסי' שס"ג סעיף יו"ד. ובשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ד סי' קפ"ו שהוא ספיקא דדינא. ועי' לעיל כלל ד' סי' ד' ובכלל נ"ו סי' י"ח י"ט:

כז ראובן השכיר לשמעון בית אוצר אחד ופרע לראובן בעד ג' חדשים מקודם דמי שכירותו. ובו ביום באו אנשי חיל המושל לשם והוציאו משם סחורת שמעון ונתנום לבית שמעון ולקחו הבית אוצר לצורך הסוסים של המושל ונשאר האוצר ברשות המושל ג' חדשים. ותובע שמעון שיחזיר לו השכירות של הג' חדשים שלא השתמש באוצר. וראובן אומר אני מסרתי לך האוצר והנחת סחורתך ומזלך גרם. עי' במבי"ט ח"א סי' מ"ם נדון כיוצא בזה. ודעת מהראנ"ח ח"א סי' ה' דהוא ספיקא דדינא ויד המוחזק על העליונה. ועיין בכנה"ג סי' שי"ב בהגה"ט אות מ"ג מ"ד נ"ז שהביאו. והרב כהונת עולם סי' כ"ג תמה על מהראנ"ח. ועיין בשו"ת קול אליהו סי' כ"ט שהביא דבריהם וחיזק דברי מהראנ"ח ומסיק דהמוחזק יכול לומר קי"ל. יעו"ש כי קצרתי באומר מאוד. וע"ל דין כ"ב:

כח ועיין בשער אפרים סי' קמ"ד בראובן שנתן מעות לשמעון שיחפור לו מרתף