דברי גאונים לט

סיפוק לפרוע לכולם שהדין מבואר בסי' ק"ד דחולקים בשוה. ועתה האחים תובעים ליתן להם שני חלקים באמרם דיש להם דין שני בע"ח. עיין בס' זכור לאברהם ערך גבייה בשם שמן המור סימן ט' דהני אחים לחוב אחד נחשבים:

ה גזל אי דינו כמלוה ע"פ ואין הנגזל גובה מיורשים ולקוחות או דינו כמלוה בשטר עיין במהרי"ט בראשונות סי' ט' שנסתפק בזה. וע' בשי"מ מהד"ג ח"א סי' רי"ז שהשואל תפס עליו שהוא ש"ס מפורש בב"ק ד' ע"ב דהוא מלוה בע"פ והגאון המשיב תירץ ע"ז:

ו ראובן היה חייב לשמעון חוב אחד שלוה ממנו וגם חוב אחר מחמת שנעשה בשבילו ערב ליהודה והוכרח שמעון לשלם ליהודה. וגם חייב ראובן ללוי. ואין ביד ראובן די סיפוק לשלם כל החובות הנ"ל שהדין בסי' ק"ד שיחלקו ביניהם בשוה. ועתה שמעון תובע לחלק הנכסים לשלשה חלקים מחמת שהוא עומד גם במקום יהודה ויטול שני חלקים. ולוי טוען לחלק לשני חלקים כיון שכבר פרע שמעון ליהודה לא חשיב רק כבע"ח אחד. עיין בזכור לאברהם חו"מ ערך גבייה. שבא עובדא זאת לפניו ונסתפק בזה מה הדין נותן. ואח"כ כתב דאפשר יתברר נדון זה מדין המבואר באחרונים בענין אם יש לאחד ב' שטרות:

ז עיין בשו"ת הר הכרמל חחו"מ סי' מ"ם שכתב דאם אין ללוה לפרוע לכל הבע"ח. דאין בנכסיו דין קדימה מחמת תקנות ארצית וכש"כ במטלטלים דמדינא אין בהם דין קדימה לאהמ"ח וכ"כ בסמ"ע סי' ק"ד אולם בפני יהושיע בק"א סי' רכ"ט הרבה להשיב והעלה דהוא ספיקא דדינא ובננוע שעשועים סי' מ"ם הוכיח כהסמ"ע לענין גביות מטלטלים בע"ח מאוחר ומוקדם שוים וע"ש בסי' ק"ד בפ"ת ס"ק ג'). ובא בע"ח אחד להשתלם ריוח מנכסיו עפ"י הית"ע שיש לו. ועי"ז יחסר לשאר בע"ח מקרנם. ודאי הם קודמים ליטול קרנם. ואין הבע"ח נוטל שום ריוח עד שישתלמו הם קרנם. ואפילו יש לשלם לכולם ויש מזומנים ומטלטלים וקרקעות. נוטלים הקרן ממזומנים ודוחין לבעל העיסקא ליטול הריוח ממטלטלים וקרקעות כיון שאינו מפסיד ממון מכיסו. כמו שכתב הרמב"ם פי"ז מה' אישות ופסקו בא"ה סי' ק"ב סעיף ג' ד' לענין שתדחה האשה מפני הבע"ח לגמרי מטעם שהאשה לא חסרה דבר. ובע"ח נתן לו מעות מכיסו. ולפ"ז אין אנו צריכים לטעם הסמ"ע בסי' רפ"א דבע"ח קודם לשטח"ז משום דהוא ירושה. דבלא"ה כיון דבע"ח הוציא מעותיו וזו הבת לא חסרה דבר בע"ח קודם. ועיין מה שכתבתי לקמן סי' י"ז בשם השער משפט:

ח מי שקיבל בעיסקא מכמה בני אדם. או בשטרי עיסקות שלנו הנעשים עפ"י תיקון מור"ם ז"ל. ועתה נמצא ביד המקבל העיסקא. סחורה שאינה מספקת לחלק לכולם כדי חובם. אם חולקים בשוה במטלטלים כדין שאר בע"ח כמו שמבואר בחו"מ סי' ק"ד דאין במטלטלים דין קדימה. או חולקים לפי ערך ממון ע' בשער משפט סי' ק"ד ס"ק ח'. ועיין לעיל סי' ז' מה שכתבתי בשם הר הכרמל:

ט ראובן לוה מעות משמעון ושיעבד לו במשכון הפקדון שיש לו ביד אחר. עיין תשו' בית אפרים חחו"מ סימן כ"א בפיסקא ראשונה המתחלת ועוד נראה שפסק דלא קנה המשכון ויכולים שאר הבע"ח לגבות ממנו וחולקים עם שמעון בשוה כדין גביות מטלטלים יעו"ש:

י לוה שחייב לשני בעלי חובות. אחד יש לו כת"י בנאמנות ואחד יש לו שטר בעדים. והשטר הוא מאוחר להכת"י. ולא נמצא די נכסים להגבות לשניהם מי קודם. עיין שער משפט סי' ע"א ס"ק ט' דמסיק לדינא דאף שהלוה מודה בכת"י. מ"מ קודם בעל השטר לגבות חובו ובעל הכת"י יפסיד עיי"ש מש"כ טעמו ונימוקו:

יא ראובן היה לו פס"ד על שמעון שחייב לו מנה וסירב ורצה ראובן לגבות משכירות ביתו של שמעון והראה לוי כת"י בעדים איך ששמעון חייב לו מנה ובאם לא ישלם לו עד ר"ח חשוון אזי ביתו הוא מושכר לו מעכשיו על ב' שנים רק כשישלם לו המעות יחזיר לו ביתו וראובן טוען שמא נפרע משמעון ואף ששמעון מודה אולי עושים קנוני' עליו עי' בשו"מ מהד"ג ח"ג סי' קנ"ח:

יב שכ"מ שחייב לאחרים בשטרות. ואמר קודם מותו מנה לפלוני בידי בע"פ או פקדון. ולא נמצא בנכסיו כדי להגבות לכולם. אינו נאמן לחוב לאחרים בהודאתו דלענין הדיוט לא אמרינן א"א חוטא ולא לו כן מבואר בנמק"י ס"פ ג"פ. ובפמ"א ח"ב סי' צ"ב והובא בשער משפט סי' רנ"ה ס"ק ב':

יג בדין המבואר בחו"מ סי' צ"ט סעיף א' דאם המלוה בא לגבות שטר חובו מהלוה והלוה אומר שהוא חייב גם לאחרים בע"פ דאינו נאמן בהודאתו לחוב לבעהש"ט. עיין בשער משפט סי' ל"ז סס"ק ב' שכתב דבשני שותפים שיצא עליהם שטרות ואומרים שחייבים גם לאחרים בע"פ נאמנים מצד שני עדים. דכיון שמסלקים עצמם מהממון ואינם נוגעים בדבר הוי עדים ולא חיישינן לקנוניא ומסיק בצ"ע:

יד בע"ח שבאו לגבות מלוה ממטלטלים שיש לו. וטוען הלוה שהוא חייב גם לאחרים הדרים בעיר אחרת ואין די סיפוק בנכסיו לשלם לכולם ע"כ רוצה שיחלקו הנכסים לכל הבע"ח ולהניח חלק הבע"ח שאינם לפנינו אצל הב"ד עד שיבואו. והב"ח שבכאן טוענים להגבות להם כל המטלטלים כדי חובם כיון שאין לפנינו תובעים אחרים. והדבר ידוע שהלוה אומר אמת שהוא חייב לאחרים. עיין בב"י חו"מ סי' ק"ד מחודש ג' דמייתי תשובת מיימוני בזה דפסק דהדין עם הלוה דלא מפקינן מיני' מטלטלים המגיעים לחלק הבע"ח שאינם לפנינו. והב"י חולק על תשובה זו. ופסק דכופין את הלוה לפרוע לבע"ח שהם לפנינו. ועיין בב"ח סי' הנ"ל שתמה על הב"י וכי משום שהבע"ח האחרים אינם בפנינו יפסידו