דברי גאונים שפח

ג"כ בשוכר שהבטיח להמשכיר בפני עדים שהוא מוחל לו כל זכות שיש לו בהבית ושיריק לו הבית עד שמנה ימים כי כן בקשו המשכיר ואח"כ נתחרט השוכר ואינו רוצה לצאת מהבית. ופסק גם כן דהדין עם השוכר שיכול לחזור בו כיון שלא היה קנין ושכ"כ הרב תה"ד סי' שי"א. ועי' עדות ביעקב סי' ע"ה. וראיתי בספר שער משפט סי' שט"ו ס"ק א' שהוכיח דכיון דאף להפוסקים דשכירות ליומא ממכר הוא. אינו ממכר רק לענין תשמיש השכירות אבל לא בגוף הקרקע כמ"ש הש"ך בסימן שי"ג. ובדבר שאין לו בו אלא תשמיש מהני מחילה וסיים בצ"ע לדינא. ואין ספיקו מוציא מידי ודאי כל הגאונים הנ"ל. שו"ר בבאה"ט סי' שי"ב ס"ק א' שהביא מהרשד"ם ומהריט"ץ וציין למהרי"ט סי' קי"ח וראיתי שם בד"ה ועוד נראה שדעתו דאם אמר המשכיר להשוכר הריק לי ביתי והפטר מהשכירות יכול המשכיר לחזור בו כל זמן שלא הריק השוכר את הבית דאמרינן שכוונתו היה שכשיריק הבית אז יהא פטור ולא מעכשיו וכל זמן שלא הריק יכול לחזור בו. וכן בקרע כסותי (בחו"מ סי' ש"פ) כל זמן שלא קרע יכול לחזור ולומר שלא יקרע. ועי' במחנ"א הלכות שכירות סי' ט'. שו"ר שדו"ז בקצוה"ח סי' שט"ז סק"ג הביא דברי המהרי"ט ושכ"כ המשל"מ בשם הד"נ ודעת הקצוה"ח לפסוק כוותם יעו"ש עוד טעם שכתב:

ועי' במחנה אפרים ה' שכירות סי' הנ"ל שכתב באם נמלך השוכר אחר שכבר החזיק בהבית ואמר להמשכיר איני רוצה בהבית ומסתלק עצמי ממנה ופסק דאף דלשון מחילה לא מהני. אבל לשון סילוק מהני כיון שגוף הבית למשכיר ואין להשוכר זכות רק קנין פירות לדור בזה מהני סילוק עכת"ד. הרי דגם הוא ירד לסברת השער משפט הנ"ל. ומ"מ מודה דלשון מחילה לא מהני:

והיכא שאמר לו המשכיר להשוכר מתוך טמא כעס ומריבה תריק לי ביתי. אם יכול המשכיר לחזור בו להחזיק בהשכירות. העלה במהרי"ט סי' קי"ח שיכול לחזור בו מתרי טעמי חדא שלא פירש שפטרו מהשכירות ועוד שהיה מחמת כעס והאריך בזה. ועיין בתשו' דרכי נועם סי' ג' ד':

יא ראובן השכיר לשמעון רחיים לשנה בעד מנה ושילם לו שמעון בעד הקווארטי"ל הראשון חלק רביעית מהמנה. ובסוף הקווארטיל הנ"ל חזר בו שמעון מהשכירות באופן שזכה בטענתו עפ"י ד"ת שיכול לחזור בו. ועתה תובע ראובן שיוסיף לו בדמים בעד הקווארטיל הראשון בי הכל יודעים שהוא שוה יותר מכל הקווארטלין האחרונים כי התבואה היה אז ביוקר עי' בדיני פרעון כלל פ"ג סי' י"ג:

יב מי שהשכיר בית בי"ב דינרין לשנה לפרוע דינר בכל חודש. והשוכר עני ואין סיפוק בידו כדי לפרוע מה שעבר ומה שעתיד לבוא כתב הרימ"ט ח"א סי' קי"ג והובא בבני חיי חו"מ סי' שי"ב בהגה"ט אות ג' שהדבר פשוט דמצי המשכיר לסלק אותו מביתו תוך זמנו שלא השכיר לו אלא ע"מ שישלם לו חודש בחדשו יעו"ש:

אחד שכר מחבירו חנות על שלשה שנים בעד כ' זהובים לכל שנה. והתחלת השנה הוא מר"ח אייר ששם הוא ר"ה לשכירות הבתים. והשוכר התחייב עצמו לשלם בכל התחלת השנה השכירות מקודם בעד כל השנה. ועתה באמצע שנה השנית רוצה המשכיר להשכיר החנות לאיש אחר. בטענתו שהתנה עם השוכר בשעת השכירות שיתן לו הסוחר אדראהן עשרה זהובים ד' חדשים קודם התחלת שנה השנית על דמי השכירות. וכן יהיה קודם השנה השלישית. וטוען שהשוכר עבר על התנאי שלא נתן לו קודם השנה השנית. ע"כ אף אם יתן לו השוכר עתה הסך הנ"ל לערבון על השנה השלישית שיש עוד יותר מד' חדשים עד התחלת השנה. מ"מ כבר נתבטל השכירות במה שעבר על התנאי קודם השנה השני' והשוכר מכחיש התנאי. עי' בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סי' קט"ו שחקר מקודם מצד פלוגתא דרבוותא אם בד"מ צריך ג"כ כל דיני תנאי והוא ספיקא דדינא אי מוקמינן בחזקת השוכר המוחזק או בחזקת בעלי' היינו המשכיר. ע' בש"ך סי' שי"ב סקט"ו ובט"ז סעיף ט"ו ובקצוה"ח סק"י שוב חקר דכיון דהשוכר עבר על תנאי קודם שנה השני' ואעפי"כ קיבל ממנו השכירות של שנה השני' והניחו לישב בהחנות נראה דמחל התנאי. ואף שהוא רק ספק כמ"ש באהע"ז סי' ל"ח סל"ה בקדשה על תנאי וכנסה סתם. שוב יש ס"ס לזכות להשוכר בצירוף הספק הראשון הנ"ל ופלפל בזה אי מהני הס"ס. שוב חקר דבנ"ד אמרינן דודאי מחל בלי ספק עפ"י החילוק שחילק בין הדין דקדשה על תנאי אולם לפמ"ש המחנה אפרים בה' שכירות סימן י"ב י"ג דבשכר על ג' שנים בכו"כ לשנה הוי כל שנה שכירות בפני עצמו. א"כ אף דודאי מחל לתנאי על שנה השניה. אינו ראיה שמחל אז גם על השנה השלישית. ע"ש שפלפל הרבה בזה ובדין המחנ"א הנ"ל. ובדין אם צריך לדיני תנאי בנדון הנ"ל שוב חקר לדעת המחנ"א הנ"ל אף בלא התנאי כיון שהיה רק קנין כסף שנתן לו על פרעון השנה ראשונה והשניה. אין כאן קנין על השנה השלישית וגם מה שהשתמש בחנות בשני השנים אינו מועיל לקנין חזקה על השנה השלישית כמ"ש המחנ"א שסי' י"ג (ע"ש בהגהות בן המחבר אות ה') ופיסקא דדינא העלה שהדין עם המשכיר על השנה השלישית. אמנם אם השכיר לו בשטר העלה בתשו' אחרת דשכירות קרקע נקנה בשטר בלא כסף בכל ענין וכן מוכח מהרמב"ם פ"א מה' מכירה ובפרט שבודאי נכתב בשטר לשון עבר השכרתי דאמרינן שהשכיר לו באופן המועיל כמ"ש הרמ"א בסי' ס' סעיף ה' וע"ש בנתיבות סקט"ו ותשוב' נטע שעשועים סי' מ"א (הבאתיו בכלל כ"ד סי' י"ג) א"כ זכה השוכר. ותלוי רק בהכחשה אם היה התנאי הנ"ל ביניהם ואז ישבע המשכיר שהתנה כן ויזכה בדינו. ואם יהפוך על